|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
מחוברים [צילום: אלדד רפאלי]
|
|
|
מחוברים: דווקא הנשים מעניינות הרבה יותר
|
|
"מחוברים" היא אומנם הסדרה הכי מעניינת בטלוויזיה כרגע, למרות שהגברים שלה לא חושפים שום רגש אמיתי. מזל באמת שהנשים שלצדם מגניבות מדי פעם חיוך למצלמה
|
|
לקח תשעה פרקים וחצי אבל בסוף זה קרה. בדקה ה-17 של פרק 10 של "מחוברים" התרחש האירוע שחשבתי שלא אזכה לראות בימי חיי. עידית שריג חייכה. היסטוריה. זו לא הייתה עווית, זה היה חיוך אמיתי, למעשה שני חיוכונים קטנים ברצף. כמו לחיצת היד של רבין וערפאת (מעניין, בדיוק היום לפני 17 שנה) - מהוססת ובחוסר רצון מופגן, מרעישה ומתבקשת באותה מידה, פרצה בת צחוק קטנה מפניה היפות של אשתו של רן שריג ולמשך שתי שניות האירה את המסך.
תמיד אזכור איפה זה קרה, במעלית בדרך לארוחה זוגית אצל רושפלד. עשרה פרקים של חמיצות רעילה נדמים כמו נצח. כבר שיערתי שייקח יותר זמן לשחרר ממנה חיוך מהזמן שלקח לשחרר את נלסון מנדלה אבל בסוף זה קרה. אפילו לא בסוף, אנחנו רק בשליש הראשון של העונה. איזה שיאים עוד ניתן לכבוש? מה יקרה בקליימקס של פרק הסיום? היא תניח עליו יד אוהבת?
בעונה הנוכחית, כמו בקודמת, הנשים הן המעניינות באמת. אפשר לחלק אותן לשתי קטגוריות: המאמללות (עידית שריג ודפנה, אשתו של ישי) והמאומללות (גב' גולדן, הנשים המתחלפות של דודו בוסי המכמיר לב בפני עצמו). הנשים מעניינות יותר כי הן אמיתיות יותר.
ייתכן והסיבה היא שבתור שחקניות משנה הן מרגישות חופשיות יותר לנהוג בטבעיות אבל למעשה הן אמיתיות בעיקר בהשוואה לגברים שאתן. הבחירה בארבעה גברים ברנז'אים תל אביביים (ואותי, בניגוד לפקחית החניה רותי, לא מעניין שלרן שריג יש תו חניה של עיריית גבעתיים), יצרה תבנית של גיבורים מודעים מאוד למצלמה, לתדמית של עצמם ובעיקר לפוזה שלהם. הדמות הפריפריאלית, הנער לואיס ממצפה רמון, די הולך לאיבוד בסדרה ובינתיים לא מקבל את זמן המסך הראוי לו. חבל, בעונה הקודמת דווקא חנה ואנגלינה מחולון היו התגלית הגדולה.
שיהיה ברור, "מחוברים" היא עדיין הדבר המעניין ביותר שיש בטלוויזיה. להיכנס ליום יום של חמישה טיפוסי קיצון זה תמיד כיף גדול. אבל הסדרה לא תחדור למעמקי הפוטנציאל שלה אם הגיבורים לא יזנחו את הפאסון ויראו שהם מדממים. דם אמיתי, לא קטשופ.
יוצרי הסדרה הודו שהיו חששות לקראת העונה הגברית. פחדו שחמישה גברים יחזיקו מצלמה וישתקו. אז הם לא שותקים. למעשה רן שריג לא סותם את הפה ומספק תכנים מעניינים (מציצות, ג'וינטים, תלונות על האשה) אבל יוצא שטחי כמו הדמויות שהוא כותב ב"רמזור". אשתו לעומת זאת, השתקנית, במבט אחד מצמית אומרת יותר מספר שלם של פרימו לוי. שלא לדבר על החיוך שלה, אותו אפשר לפרמט ולמכור ל-HBO.
|
| תאריך:
|
13/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
13/09/2010
|
|
מורן שריר
|
|
מחוברים: דווקא הנשים מעניינות הרבה יותר
|
|
הרב שג"ר היה ציוני, אבל הציונות שלו נבעה ממעמקי דמותו ונראה כי אינה משקפת את התודעה הציונית הקלאסית. כדרכו של תלמיד חכם עסק בתורה, ואת מחשבותיו האישיות הסווה והטמיע בין השיטין של תורותיו, אבל המעיין חד-העין יוכל לזהות את דמותו, עולמו ונהמת לבו מבצבצים מבין התובנות ההלכתיות, בדרך שהוא פירש אותן.
|
|
|
|
|
בהתאם לדברי השופט יעקב קדמי בספרו "על הראיות", החקירה שכנגד בבית המשפט מאפשרת לבית המשפט לקבוע עמדה נכונה באשר למשקלה הראייתי, ובכך כמובן להגיע אל האמת ולמנוע שיבושים והתרחקות מהאמת.
|
|
|
|
|
בין מסעדות הצמרת של תל אביב בולטת "רוקח 73" (שדרות רוקח 73) כמסעדת פירות הים המובחרת בעיר, אם לא בארץ כולה. מטבח הביסטרו-פרובאנסי עז הטעם שלה, בניצוחו של בעליה, השף אייל לביא, קנה מעל לכל את עולמו בצבעוניותו הרבה ובמוקפדות שלו, נעדרת הפשרות.
|
|
|
|
|
שש שנים עברו מאז שאופיר-טושה גפלה פרץ לעולמנו עם ספר הביכורים שלו, "עולם הסוף" ומני אז דומה שהמוות איננו מרפה מכתיבתו. כעת, הוא מככב גם בספרו הרביעי, "ביום שהמוזיקה מתה", שהופיע כקודמיו בהוצאת "כתר". מה מושך בחור די צעיר שוב ושוב אל הסוף?
|
|
|
|
|
הכאה על חטא ביום הכיפורים הייתה צריכה לכלול גם את הפגיעה בכבודם של אלה שהלכו מאיתנו ומקום קבורתם עלוב ומוזנח. אבל הם לא יכולים לסלוח, ואיש אינו רשאי לעשות זאת במקומם. זאת תעודת עניות גם לאלה החיים, לרבות משפחות הנפטרים. חשיפת עצמות של עובדי אלילים מלווה אצלנו בשערוריות וגם בהוצאת הון-עתק כאשר מדובר בביטול בנייה או בהזזת תוואי של כביש. ואילו הזנחת בתי עלמין יהודיים, והפיכתם לנכסי נדל"ן וזלזול מחפיר בכבוד המת ומשפחתו החיה - אלה דברים ש"אתרא קדישא" ומקהלת הרבנים לא מזיזים להם. גם לא למשרד לשירותי דת, גם לא למועצות המקומיות ולמועצות הדתיות, ולחברה קדישא, ולמרבה הצער והבושה - גם לא לציבור המקומי והרחב.
|
|
|
|
|
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
