"המתיקות שלפני": מהי תופעת הטרום סוכרת?

הדבר הראשון שיש לבצע, פשוט ללכת להיבדק. לראות האם הסיכון קיים או לא. על-פי המלצות ה-ADA, מומלץ לבדוק גלוקוז בצום לכל אדם מגיל 45 ומעלה אחת ל-3 שנים. לאנשים עם גורמי סיכון להתפתחות סוכרת, מומלץ להיבדק אף לפני גיל זה. האנשים הנחשבים בסיכון מוגבר לסוכרת הם אלו עם סיפור משפחתי של סוכרת, עודף משקל, סוכרת הריון בעבר, לידת תינוק במשקל מעל 4 ק"ג בעבר ועוד. במקרים מסויימים יחליט הרופא המטפל לבצע גם בדיקת העמסת סוכר או בדיקת המוגלובין מסוכרר.

במידה שאכן נמצא מצב של טרום סוכרת, ישנם מספר עקרונות בריאותיים ששמירה עליהם יכולה בהחלט למנוע את המעבר לסוכרת. מחקרים גדולים מצאו, כי תזונה נכונה, ירידה במשקל של בין 5% ל-7% ממשקל הגוף ופעילות גופנית סדירה של כ-150 דקות בשבוע, יכולים למנוע את המעבר לסוכרת אמיתית בכ-60% מהמטופלים. זהו שיעור מניעה אדיר של מחלה זו ובאמצעים פשוטים ביותר. בנוסף, גם להפסקת עישון יש השפעה על מניעת התפתחות סוכרת.

בדומה, ישנן תרופות שנבדקו בקרב אנשים במצבי טרום סוכרת ונמצאו כבעלות יכולת מסוימת במניעתה, כגון מטפורמין (גלוקופאג', גלוקומין), אקרבוז (פרנדאז) ואורליסטט (קסניקל). מבין התרופות שנבדקו, המקובלת ביותר היא המטפורמין, המסוגלת להפחית התפתחות סוכרת בשיעור של עד 30%. יש לציין, כי על-פי ההנחיות הקיימות כיום, תרופה זו תינתן רק למטופלים הנמצאים בסיכון גבוה במיוחד להתפתחות סוכרת, על-פי שיקול דעתו של הרופא המטפל.

במקביל למאמץ להפחתת ערכי הסוכר, יש כמובן להקפיד על ערכי לחץ דם תקינים וכן ערכים תקינים של שומנים וכולסטרול בדם. אלו חיוניים להפחתת הסיכון לפגיעה בלב ובכלי הדם ואינם מנותקים מהצורך לאזן את בריאות האדם.

המצב של טרום סוכרת הינו מצב שבו הגוף מאותת לנו בצורה חרישית וכמעט בלתי מורגשת כי הוא זקוק לאיזון. מכיוון שסוכרת מסוג 2 מהווה את אחת "המגפות של העידן החדש", שאחוזים גדולים באוכלוסיה סובלים ממנה ומתופעותיה הבלתי נעימות הפוגעות באיכות חיי האדם ובבריאותו, הרי שמצב טרומי שבו ניתן לטפל כדי להימנע ממנה הוא סוג של "מתנה" של הגוף אלינו, כזו שלא כדאי להתעלם ממנה.

מצבי טרום סוכרת הם בעצם קבוצה של הפרעות במשק הגלוקוז בגוף, העשויות להופיע שנים לפני התפתחות הסוכרת. כאמור, האבחון שלהם יכול להיעשות על-ידי בדיקת דם של סוכר בזמן צום וכן על-ידי שימוש בשתי בדיקות נוספות: בדיקה של העמסת סוכר או בדיקת ההמוגלובין מסוכרר (המוגלובין A1c).

העמסת סוכר היא בדיקה בה המטופל מתבקש לשתות 75 גרם של גלוקוז, ונבדקת רמת הסוכר בדמו לאחר כשעתיים. ערכים שבין 140 ל-200 מ"ג/ד"ל נחשבים ל"אי-סבילות לגלוקוז" וגם זהו מצב טרום סוכרת. הבדיקה השנייה שהוכנסה לאחרונה, היא בדיקת ההמוגלובין המסוכרר כאמצעי אבחנתי כאשר ערך מעל 5.7% נחשב למצב טרום סוכרת.

מצבי טרום סוכרת מתגלים לרוב באקראי או בבדיקות סקר שגרתיות, מכיוון שהסובלים ממצבי טרום-סוכרת אינם חשים כל פגיעה במצבם הבריאותי. לעיתים, יוכל הרופא למצוא בעת ביצוע בדיקה פיזית אזורים בגוף בהם יופיע עודף פיגמנט כהה, בגוון חום אפור, בעיקר בקפלי הגוף. עודף פיגמנט זה יכול אף הוא להעיד על מצב של טרום סוכרת. עם זאת, מה שמלמד אותנו בעיקר על תהליכים המרמזים על התפתחות מחלת הסוכרת בעתיד הן הבדיקות השונות ותוצאותיהן. לכך ניתן להוסיף את אחד הנתונים המדאיגים שמראה כי כ-25% מהסובלים ממצבי טרום סוכרת יפתחו את מחלת הסוכרת עצמה תוך 3 עד 5 שנים.

מצבי טרום סוכרת שכיחים מאוד באוכלוסיה. על-פי ה-ADA (האיגוד האמריקני לסוכרת) נמצא, כי רק בשנת 2007, כ-57 מיליון איש לקו במצבי טרום סוכרת בארה"ב. על-פי הערכות שונות, כ-30% מהאוכלוסיה המבוגרת (מעל גיל 20) בארצות המפותחות סובלים ממצב זה. השכיחות עולה עם הגיל וקיימת גם במתבגרים וילדים, בעיקר בקרב אלו הסובלים מהשמנת יתר.

מכאן, שחשיבות איתור מצבי הטרום סוכרת באוכלוסיה היא כפולה:
ראשית, הסובלים ממצבי טרום-סוכרת נמצאים בסיכון לפתח את כל סיבוכי הסוכרת: פגיעה בעיניים, בכליות, בקצות העצבים ואף מחלות לב וכלי דם. שכיחות סיבוכים אלו נמוכה יותר מאשר בחולי סוכרת. בעזרת טיפול ומעקב נכונים ניתן למנוע את התפתחות הסיבוכים ולטפל בהם בהקדם. שנית, ניתן למנוע את המעבר מ"טרום סוכרת" לסוכרת ממש באמצעות תזונה נכונה, פעילות גופנית ולעיתים גם על-ידי תרופות.