התובעים, הסניגורים, השופטים

פרקליט מחוז ירושלים (פלילי) מאז תחילת 2004 והפרקליט הבכיר ביותר שליווה באופן צמוד את תיק קצב. בשנים קודמות עסק בין היתר בפרשת עבירות המין של השר לשעבר יצחק מרדכי, בתיקו של הנוכל יוסף פרושינובסקי, בהעמדתם לדין של ראשי תנועת "זו ארצנו" ובעניינו של עבריין הצמרת הירושלמי יצחק בר-מוחא. כפרקליט המחוז ליווה מקרוב גם את פרשות אולמרט.

אברבנאל התנגד להגשת כתב אישום נגד קצב בעבירות אונס, בנימוק שאין די ראיות לכך. עמדתו נדחתה בידי מזוז, שהחליט לכלול את עבירת האונס בטיוטת כתב האישום נגד קצב - ואז השמיט אותה בעסקת הטיעון והחזיר אותה לאחר שקצב ביטל את העסקה.

פרקליטו של משה קצב והבולט בצוות ההגנה מבחינה תקשורתית. אמיר הוא עורך דין פליליסט מובהק, שבין לקוחותיו היו השר לשעבר גונן שגב בפרשת הברחת האקסטזי; דודו טופז; האחים פריניאן; חוקרים פרטיים בפרשת הסוס הטרויאני; ראובן גבריאלי; הרוצח הלאומני עמי פופר; כמה מנאשמי המחתרת היהודית; וכמה מן החשודים בפרשת הלבנות ההון בבנק הפועלים.

אמיר, בעל ההופעה הכריזמטית, ניהל במידה רבה את הקרב התקשורתי בתיק, אל מול תקשורת עוינת ברובה ודעת קהל שכבר קבעה את דעתה, ואף זכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת". למרות הסתייגותו מנאומי ההתקפה של קצב על הפרקליטות והתקשורת, המשיך אמיר לייצגו והוא מביע ביטחון מלא בחפותו.

הפרקליטה שהובילה את תיק קצב והייתה אמורה להיות התובעת בו. הפסיקה את הטיפול בתיק לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, החליט שלא לכלול בכתב האישום את א' מבית הנשיא. באומהורן סברה, כי עוצמתו של התיק נשענת על ריבוי המתלוננות ועל דפוס התנהגות של קצב, ואף התנגדה לעסקת הטיעון עימו.

בעקבות פרישתה מהתיק, הוא הועבר ממחוז ירושלים למחוז מרכז, ולאחר זמן קצר עזבה באומהורן את פרקליטות המדינה. בראיון שהעניקה לפני חצי שנה לידיעות אחרונות, תקפה באומהורן את התנהלות הפרקליטות, טענה שבתיקי ציבור היא פועלת גם ממניעים אמוציונליים וקראה לבדיקת ההתנהלות בפרשת קצב.

באומהורן, עורכת דין מאז 1987, עבדה בפרקליטות מחוז ירושלים 24 שנים. לפני תיק קצב טיפלה בהעמדתו לדין של ח"כ יחיאל חזן, בפרשת מחתרת בת-עין ובמשפטו של אלי פימשטיין שהטביע את בתו הפעוטה הודיה. כיום היא בעלת משרד פרטי בתל אביב ובירושלים, ומייצגת בין היתר את ניצב אורי בר-לב.

חבר צוות ההגנה של משה קצב. האלמוני שבין הפרקליטים; קשה מאוד למצוא עליו פרטים נוספים. מן המעט שהתפרסם עולה, כי יש לו לא מעט לקוחות דתיים וחרדיים וגם קשרים חברתיים בחוגים אלו. בין היתר, הוא פרקליטו של כוכב הזמר החסידי מרדכי בן-דוד ומייצג בימים אלו הורים מבני ברק החשודים בחטיפת בתם.

שר המשפטים לשעבר, מבכירי עורכי הדין בישראל ומי שהיה אחד מפרקליטיו של קצב. ליבאי טיפל בפרשת קצב מתחילתה, כאשר קצב טען שהוא נסחט בידי עובדות במשכן הנשיא המעלילות עליו האשמות של הטרדה מינית. כאשר התגלגלה הפרשה והפכה לחשדות נגד קצב בעבירות מין, פרש ליבאי מן הטיפול בתיק.

ליבאי מתמחה במשפט אזרחי ומסחרי, וייתכן שבשל כך לא רצה לעסוק בתיק שאינו בתחום עיסוקו העיקרי. סיבה אפשרית נוספת היא רצונו להתרחק מתיק כה טעון, שעלול היה לפגוע במוניטין הציבורי שלו.

היועץ המשפטי לממשלה בשנים 2010-2004 ומי שהחליט על העמדתו לדין של קצב. מזוז ספג ביקורת ציבורית ותקשורתית רבה על עסקת הטיעון עם קצב, עליה הגן בבג"צ באומרו שהמדינה הייתה מתקשה להוכיח את עבירת האונס שיוחסה לקצב. אמירה זו שימשה לאחר מכן את ההגנה במשפט קצב. מצד שני, ספג מזוז ביקורת על עצם ההחלטה המקורית להאשים את קצב באונס, בניגוד לדעתם של רוב הפרקליטים שטיפלו בתיק. בהקשר זה צוין, כי למזוז אין ניסיון בתחום הפלילי, בניגוד לפרקליטים אלו.

תקופתו של מזוז בלטה במספר הרב של העמדת אישי ציבור לדין: צחי הנגבי, שלמה בניזרי, אברהם הירשזון, חיים רמון, עמרי שרון, יאיר פרץ, יחיאל חזן, ג'קי מצא, שולה זקן, ומעל כולם - משה קצב ואהוד אולמרט. כמו-כן, שם מזוז דגש על המלחמה בפשיעה המאורגנת. מאז סיום תפקידו, בינואר השנה, נעלם למעשה מזוז מן הזירה הציבורית.

תובע בתיק קצב, סגן פרקליט מחוז המרכז ובעל ניסיון רב בתיקים פליליים חמורים. במקביל למשפט קצב עסק מרום בעוד כמה תיקים חשובים, ובהם הסגרת האחים אברג'יל לארה"ב והרשעתה של הרופאה המרדימה סווטלנה רוסו-לופו בהריגת הילדה נטע-לי בורוסקי.

שופטת בתיק קצב. מכהנת בבית המשפט המחוזי בתל אביב מאז שנת 2002, לאחר שש שנים של כהונה בפועל, שמונה שנים כשופטת בבית משפט השלום בתל אביב ושמונה שנים כרשמת באותו בית משפט. בשנים האחרונות דנה בעיקר בתיקי פשע חמור, כגון משפטיהם של ראש ארגון הפשע אסי אבוטבול ועבאס מוחמד אל-סייד, מתכנן הפיגוע במלון פארק.

לסוקולוב גם ניסיון רב בשפיטה בעבירות מין, ובין היתר הייתה שותפה בהרכבים שהרשיעו וגזרו עונשי מאסר כבדים של 25-20 שנות מאסר על האנסים אדריאן שוורץ, אדם בניגוב ואיתן פרחי ועל אב שאנס את בתו וחברותיה. לעומת זאת, הסתפקו סוקולוב וחבריה בעונש של ארבע שנות מאסר לאבי קיסוס שהורשע גם הוא באונס.

סוקולוב נחשבת לשופטת מחמירה, אולי משום שבאה משורות הפרקליטות (שם עבדה בשנים 1976-1971, לפני שמונתה לרשמת), עד כדי כך שנמצאו סניגורים שאמרו עליה שאין היא מכירה את המילה "זיכוי". עורכי דין טוענים, שגם מי שהיה ראוי לזיכוי - לא זוכה על ידה, כולל במקרה בו מתלוננת על עבירות מין הודתה בהקלטה שבדתה את ההאשמות.

ראש צוות התביעה במשפט קצב ומי שנשאה את נאום הפתיחה במשפט. ליוותה את התיק גם בזמן החקירה. עמיאל נחשבת למספר שתיים בפרקליטות מחוז מרכז, אליה הועבר התיק לאחר פרישתה של אירית באומהורן מהטיפול בו. נחשבה כמועמדת לתפקיד פרקליטת מחוז תל אביב, אך הפסידה בחודש שעבר לאריאלה סגל-אנטלר.

אחרי השימוע שהתקיים במאי 2007, לקראת הסדר הטיעון, העביר מזוז לעמיאל את התיק כולו, כדי שתבחן אותו "בראש נקי". עמיאל הגישה חוות דעת מנומקת, לפיה צריך לסגור את התיקים הקשורים ב-א' מבית הנשיא, ולבסס הכל על א' ממשרד התיירות. בסופו של דבר, כך בנוי כעת כתב האישום נגד קצב.

אחד מפרקליטיו של משה קצב. הצטרף לצוות לאחר פרישתו של ליבאי והיה מעורב בניהול המו"מ על עסקת הטיעון השנויה במחלוקת. פלדמן עוסק בפלילים ובתיקי זכויות אזרח, ובעבר אף שילב בין השניים כאשר ייצג למשל את ראשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, את המרגל מרקוס קלינגברג, את מרדכי ואנונו ואת טלי פחימה; כיום הוא מייצג את ענת קם.

פלדמן מזוהה עם השמאל (ויש שיאמרו: השמאל הקיצוני), בעוד קצב הוא כידוע איש הימין. במסגרת פעילותו המשפטית-פוליטית, עתר פלדמן לבג"צ בדרישה להקים ועדת חקירה לטבח סברה ושתילה, נגד העינויים בחקירות השב"כ, נגד מדיניות הסיכול הממוקד ונגד גירוש אנשי חמאס ללבנון. בתחום הפלילי, הגן פלדמן במשך שנים ארוכות על רוצחיו הערבים של הנער דני כץ.

פלדמן בולט בהופעותיו התקשורתיות ובדעותיו יוצאות הדופן, כולל נגד עולם המשפט, אך בתיק קצב הוא הותיר את רוב הזירה התקשורתית לציון אמיר.

ראש ההרכב הדן בתיק קצב. משמש כשופט בכיר בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בו הוא מכהן מאז שנת 2000. קודם לכן היה שופט שלום במשך 11 שנים. קרא הוא בן למשפחה נוצרית מכובדת מיפו והוסמך כעורך דין בשנת 1973. עורכי דין אומרים עליו, שהוא ענייני, אינו מושפע מן התקשורת ואינו מפחד מעבריינים.

בעבר שפט קרא בתיקו של עפר נמרודי, בו הורשע בהאזנות סתר. מאוחר יותר דן בפרשת החניונים בתל אביב ובפרשת מתן שוחד בידי קניין מתנות לבכירים באל-על, בנק הפועלים ובזק. כשופט פלילי דן קרא לא אחת בתיקים של משפחות הפשע, עד כדי כך שבשנה שעברה נאלצה הנהלת בתי המשפט להצמיד לו מאבטחים, לאחר שהרשיע 15 מאנשי משפחת חרירי בעבירות קשות וגזר על בכיריה עונשי מאסר של עד 15 שנה.

במשפט קצב התעוררו מספר עימותים בין קרא לבין הסניגורים, בעיקר לאחר שההרכב החליט לשמוע את התיק ארבע פעמים בשבוע (החלטה שהובילה להתפטרות הסניגורים ולבסוף לפשרה) ולנהל את המשפט בדלתיים סגורות.

שופטת בתיק קצב. מכהנת בבית המשפט המחוזי בתל אביב מאז 2006, לאחר 12 שנים בבית משפט השלום בעיר. למרות שבעבר דנה בעיקר בתחום האזרחי, יושבת כיום שבח בעיקר בתיקי פשיעה חמורה, בחלקם עם מרים סוקולוב, שותפתה להרכב בתיק קצב. בשנה שעברה הייתה שותפה להרכב שהרשיע עבריינים בכירים מיפו ומלוד וגזר עליהם למעלה מ-25 שנות מאסר.

בשנים האחרונות דנה שבח בין היתר בעבירות מין, כשבאחד מהתיקים זיכתה נאשמים באונס למרות ראיות דנ"א; בתיקים אחרים שלחה אנס-ילדה ל-14 שנות מאסר ואנס של עובדת-זרה לשמונה שנות מאסר. היו מי שאמרו, כי שבח הפתוחה והאנושית שובצה בהרכב קצב כמשקל נגד לסוקולוב המחמירה.

פרקליט המדינה בשנים 2007-2004, התקופה בה נוהלה החקירה בפרשת קצב, הוגש כתב האישום המקורי והושגה עסקת הטיעון שבוטלה. עם זאת, חלקו של שנדר בפרשת קצב היה שולי למדי, והוא ניגן כינור שני בלבד למני מזוז ולאלי אברבנאל. מאז פרישתו בדצמבר 2007, לא נזכר שמו של שנדר בתקשורת ונראה שהוא פנה לעיסוקים שמחוץ לתחום המשפט.