את אנחת הרווחה של הנוכלים הקטנים, של הרבנים המלטפים ושל
רפי גינת ניתן היה לשמוע למרחוק.
אמנון לוי נטש את העמדה, סגר את "שומר מסך” ותלה את המצלמה הנסתרת. לוי החליט להתקדם לעבור לשלב הבא של הקריירה שלו, שיהיה מורכב מציור דיוקנאות של דמויות מפורסמות שהגיעה העת שיזכו לביוגרפיה טלוויזיונית מסודרת במסגרת הפורמט החדש, "פנים אמיתיות”. הראשון לזכות לכתבת פרופיל ממושכת הוא הרב
עובדיה יוסף, מחבר הספר "הליכות עולם”. השני יהיה הפזמונאי יוסי גיספן, מחבר השיר "אתה תותח”. זהו המנעד שאליו כנראה שואף אמנון לוי, בין הדוקוסלב לדוקופורטרט.
בכל הנוגע לשס ולמר”ן, לוי נכנס לטריטוריה שמוכרת לו היטב עוד מימיו ככתב לענייני חרדים בעיתון חדשות וכמחבר הספר "חרדים”. אי-אפשר להאשים אותו שהוא לא שולט בפרטים הביוגרפיים של עובדיה יוסף או בסיפורה הפוליטי-חברתי של שס.
אי-אפשר גם לחשוד בלוי שהוא איננו מכיר את נקודות ההשקה שבין האישי לבין הפוליטי בין סיפורו של עובדיה יוסף לבין סיפורה של המפלגה. אפילו אי-אפשר לומר על לוי שהוא חיפף או התרשל. מצעד האנשים שהביא לדבר על עובדיה יוסף היה מרשים בהיקפו, החל מ
אריה דרעי עובר בפרופסור שנהב,
ניצן חן,
שולמית אלוני ו
ניצן הורוביץ. כולם אנשים ידענים שיש להם דברים מחכימים ומעניינים לומר בסוגיה. ובכל זאת, אמנון לוי פספס ובגדול.
הנרטיב שבו בחר לוי לתאר את הרב היה הנרטיב הצר ביותר מבין רבים שיכול היה לבחור, וגם המוכר והלעוס ביותר. כן, הרב עובדיה יוסף הוא עילוי בתורה, גאון שכתב עשרות ספרים על חשבון הטיפול במשפחתו, פוסק ליברלי ומנהיג של תנועה פוליטית גדולה שחוללה מהפך בחיים האזרחיים הישראלים. אל מול הנרטיב הזה מציג אמנון לוי את הנרטיב הבעייתי של האמירות של עובדיה יוסף בנוגע לשמאלנים ומחללי שבת שבדרך כלל נכללות בדרשות מוצאי השבת. אז פוסק אמנון לוי שהוא מסכים עם רוב הדברים שהרב עובדיה עושה אך מתנגד לרוב הדברים שהוא אומר.
בשלב הזה בדרך כלל אמור לצוץ השר לשעבר בניזרי, שבמשך שנים נהנה לעבור מאולפן לאולפן ולפרשן את פליטת הפה המביכה האחרונה של הרב עובדיה. מכיוון שממקום מושבו בכלא נבצר מבניזרי למלא את תפקידו, את המושכות נוטלים נוטלים דוברים אחרים שמסבירים שהרב מתלוצץ או לא בדיוק מבין ששומעים אותו. גם מקומם של אלה שלא מקבלים את התירוצים הקבועים לא נפקד.
וזהו, זהו סיפורו של הרב עובדיה. זהו גם נרטיב כחוש ודל למדי עבור מנהיגה של אחת התנועות הפוליטיות המהפכניות ביותר במדינת ישראל, נרטיב בררני שמוציא בחוץ את כל הסוגיות היותר מורכבות ופחות נעימות לרב ולתומכיו.
לוי מלא התפעלות ממפעלות הרווחה של ש”ס, אך לא מזכיר במילה את תרומתן להגדלת מספר החרדים שאינם עובדים, אינם משרתים בצבא ותלויים בקצבאות. כל אנשי שס שהורשעו בפלילים נעדרים מהסיפור. גם כל שאלה כיצד סמכות מוסרית כמו הרב עובדיה התייחס לכל אותן "מעידות” נעדרת מהקריינות הדרמטית של לוי. כל עידכון לגבי יחסי הכוחות בחצר של הרב עובדיה ובמפלגה גם כן נעדר מהפרופיל של לוי.
רמזים לכך אפשר אולי למצוא בהעדרו המוחלט של אלי ישי מהסרט, לעומת נוכחותו האינטנסיבית של אריה דרעי, האיש שמגשש את דרכו חזרה לחיים הציבוריים. לוי לא מזכיר כמובן במילה את עברו של דרעי ואת ההשלכות שיכולות להיות להחלטותיו הפוליטיות על מפעל חייו של הרב עובדיה. בכך יסד אמנון לוי את התנועה למען השבת "שומר מסך” אל המרקע. ומי יעמוד בראשה? אולי הצופה אלי ישי?