סיור ביטחון ושלום בשומרון

ביום ד', 2.3.11, יצאנו לסיור בשומרון, מטעם המועצה לשלום ולביטחון.

במועצה כ-1,100 קצינים בכירים (במיל.) מכל זרועות הביטחון ומומחי ביטחון נוספים, הרואים בהסכמי שלום – ביטחון מרבי. הקים את המועצה, ב-1988, אלוף (במיל.) אהרון יריב ז"ל, ומאז כיהנו כנשיאיה אלוף (במיל.) שלמה (צ'יצ') להט, אלוף (במיל.) דני רוטשילד, ועתה אלוף (במיל.) נתי שרוני (בעבר ראש אגף התכנון). המנכ"ל הוא ניצב (גימ') ותא"ל (במיל.) שאול גבעולי (לפני 15 שנה הוא צרף למועצה גם אותי - אני גאה להיות חבר המועצה בדרגה הנמוכה ביותר - סמל (במיל.)... נראה ש"הכשירה" אותי לחימתי כצנחן ב"ששת הימים", ב"יום כיפור" וב"לבנון הראשונה"...).

את הסיור, בליווי עיתונאים, הדריך אל"מ (במיל.) שאול אריאלי, חבר הנהלת המועצה, בעבר מח"ט בעזה וראש מנהלת המו"מ בממשלות רבין וברק, אנציקלופדיה מהלכת בפרטי שיחות השלום, גבולות, ירושלים, ההתנחלויות ותוואי מכשול ההפרדה. סייעו אלוף (במיל.) נתי שרוני, וחברי הנהלת המועצה שיוזכרו בהמשך.

מראש העין חצינו את הקו הירוק להתנחלות פדואל - כ-1,100 מתנחלי "כיפה סרוגה". ראינו איך ב"הקפאה" ב-2010 בנו בהתנחלויות יותר מבכל שנה קודמת, בעיקר מחוץ לגדר הביטחון – רשמית 3,500 יחידות דיור, מעשית כפליים. מהתצפית המחיש שאול אריאלי איך הצעת ראש הממשלה אולמרט (בתהליך אנאפוליס) האריכה את הגבול מ-313 ק"מ של "הקו הירוק" – ל-813 ק"מ (!), בטיעוני "מרחב ביטחון מערבי" – לא משום שיקול ביטחוני, אלא כדי לכלול התנחלויות בעומק הגדה המערבית, ובראשן אריאל וקדומים. ארה"ב מתנגדת ל"אצבעות" – התוואי שהוצע לגדר כאן, כל "אצבע" באורך 21 ק"מ וברוחב 2-1 ק"מ – החודרות למרכז הגדה, מבתרות אותה, ומונעות הקמת מדינה פלסטינית. חששן של ממשלות הימין מהמתנחלים אם יותירו את אריאל וקדומים מחוץ לגדר – מנע את השלמת גדר הביטחון. במקום, אילתר משרד הביטחון גדרות "זמניות" בעלות נוספת של מאות מיליוני שקלים – ה"ציפורניים של האצבעות" - והן הוזזו, ננטשו והחלידו... "כסף לשכונות ולא להתנחלויות"?... התעקשות על ה"אצבעות", 6%-7% מהשטחים, תחייב לשלם, בעיקרון "החלפת שטחים", באדמות משטחנו – אדמות חקלאיות של יישובינו ב"עוטף עזה", בעמק בית שאן וב"מטה יהודה"! אריאל, והמאחזים הבלתי חוקיים שסביבה, מתקיימים מ-11,000 הסטודנטים של "מכללת אריאל".

עו"ד טליה ששון (מחברת "דו"ח המאחזים הבלתי חוקיים") הזכירה שהדו"ח אומץ בידי ממשלת שרון במרס 2005, אך מעולם לא יושם: מ-105 המאחזים לא פונה עד היום מאחז בלתי חוקי אחד - גם בחוות גלעד השבוע נהרסו, בהוראת בג"ץ, רק מבנים ספורים – שנבנו מחדש. לא מדובר בתוכנית מדינית, אלא באכיפת חוק. ארה"ב מרעננת את הנושא, ומזכירה שהדין הבינלאומי אינו מכיר בכל ההתנחלויות (בשל האיסור להעתיק אוכלוסייה כובשת לשטח כבוש), כמצוין בפסק-הדין של בית-הדין הבינלאומי על גדר ההפרדה.

אלוף (במיל.) עמוס לפידות (בעבר מפקד חיל האוויר) ותא"ל (במיל.) ישראל בהר"ב (שיאן מפילי המיגים) הסבירו ששליטה ב"מרחב הביטחון המערבי" אינה עונה לבעיות הביטחון של נתב"ג, הנראה באופק. הפתרונות המיושמים הם הכשרת מסלול נוסף והעתקת נתיב הגישה לנחיתה לתוך שטח ישראל.

המשכנו מזרחה, ל"דרך אלון" ותצפית מעלה אפרים על הבקעה: 21 התנחלויות חקלאיות חילוניות שהקימו ממשלות "העבודה". מתכנון לבסס "מרחב ביטחון מזרחי" במיליון מתנחלים, הגענו ל-5,000 – מזג אוויר קשה ומחסור במים. רובם רוצים לחזור ארצה, אך הם "בני ערובה" של הממשלה, שמסרבת ל"חוק פינוי-פיצוי" מסיבות פוליטיות (פינוי מתנחלי הבקעה עולה 3 מיליארד דולר). הפלסטינים מתכננים ליישב בבקעה פליטים. לאחרונה הוקמו כאן – לכן? - חמש התנחלויות דתיות – אלישע, חמדת וכולי.

אלוף (במיל.) נתי שרוני, הנשיא, המחיש איך מחשבת "העומק האסטרטגי" הפכה לבדיחה, והביטחון יושג – כאן, כבכל השטחים – רק בהסכמים, בסידורי ביטחון ובחיים משותפים משני צדי הגבולות. תא"ל (במיל.) שלמה ברום (חוקר בכיר במכון לביטחון לאומי, בעבר בכיר במודיעין ח"א) הסביר שאיום "החזית המזרחית" התפוגג, מאז השלום עם ירדן ושתי מלחמות עירק.

כפר אדומים. החיבור בין "עוטף ירושלים" ל"מרחב הביטחון המזרחי", בכוונה לבתר את הגדה המערבית, ולבסס משולש ענק סביב ירושלים: מ"אכסניית השומרוני הטוב" במזרח, לנווה יעקב בצפון, לבית חורון במערב ולגוש עציון בדרום, בעיקר באמצעות בנייה בשטח E1 – "מבשרת אדומים". ארה"ב מתנגדת, וממשלות שרון ואולמרט הסתפקו בבניית "הטירה" של משטרת ש"י ("שומרון ויהודה"). ממשלת נתניהו החלה, בעלות של מאות מיליונים, לחדש כאן מחלפים, וגשר ממעלה אדומים ל"מבשרת אדומים" - השכונה שבתכנון...

נבי סמואל. בתצפית לגדר בין מבשרת-ציון לבית-סוריק, סיפר שאול כיצד חייב הבג"ץ, בעזרת "עדות מומחי ביטחון" של המועצה, להסיט לכיוון הקו הירוק את הגדר (כתושב מבשרת-ציון אז, נמניתי עם 30 הישראלים שהצטרפו לתושבי בית-סוריק בבג"ץ). צפינו צפונה איך מעבים את "עוטף ירושלים" – גבעת זאב, בית חורון, חדשה, תל ציון ו"בנותיהן" – גם באוטוסטרדות: 75% מהמתנחלים עובדים בישראל...

סיימנו בירושלים המזרחית, במלון אמבסדור, במפגש עם ג'יבריל רג'וב - חבר הוועד הפועל של אש"ף, פארס כדורה - מושל ג'נין, וג'בריל אל-בכרי – מושל שכם. רג'וב סיפר (בעברית של אסיר לשעבר...) שלמרות סבלו בכלא הישראלי, ולמרות שצה"ל הפגיז את ביתו (בטעות?) – למרבה המזל משפחתו לא הייתה בבית – הוא יצא נגד טרור פלסטיני, והפך לאחד ממובילי מגמות השלום. כדורה ואל-בכרי תיארו את המאמצים הביטחוניים של המשטרה הפלסטינית, שהשיגו רגיעה בעריהם, החזירו תיירות ומסחר, והזניקו את הכלכלה.

השתתפתי כבר בחמישה סיורים של המועצה בגדה. זה היה המדכא - ומעורר התקווה שבהם: בעזרת ביטחוניסטים כאלה, השלום ינצח.