הבניית מציאות

מחקר חדש שפורסם לאחרונה על-ידי מרכז אעלאם - מרכז תקשורת לחברה הערבית-פלשתינית בישראל - הוקדש לאופן שבו התקשורת העברית מסקרת את ערביי ישראל. המחקר, שהוכן על-ידי ח'ולוד מסאלחה ואמל ג'מאל, מאשש ממצאים שנמצאו במחקרים קודמים.

החוקרים בחנו את גליונות העיתונים מעריב, ידיעות אחרונות והארץ בחודשים אוקטובר-דצמבר 2009, תקופה שגרתית ללא אירועים יוצאי דופן בסכסוך הישראלי-ערבי, ומצאו בין היתר כי שיעור הסיקור של האזרחים הערבים בתקשורת הישראלית עומד על כ-2%, כי מרבית הידיעות העוסקות בערבים ממוקדות בענייני ביטחון ופשע, כי סיקורם נדחק לשולי העיתונים, וכי ברוב המקרים (72%) מקור הידיעות ממשלתי.

על-פי מחקרם, הפרופיל של הערבי הפלשתיני בתקשורת הישראלית הוא "ערבי, מקצועו לרוב לא ברור ולא רלוונטי לסיקור, עבריין, לא שומר על הסדר, אפשר להפלילו בשל מעשיו, ואינו חלק מהחברה הישראלית אף על-פי שהחברה הישראלית הוגנת כלפיו".

כאמור, תוצאות דומות עלו ממחקרים קודמים שבדקו את יחס עיתונות הזרם המרכזי בישראל לערבים. חוקרי אעלאם מסבירים כי "אמצעי התקשורת בישראל הביאו לבניית מציאות שגבולותיה משורטטים לפי ציפיותיו וצרכיו של הצרכן היהודי. אפשר אפוא לומר כי התקשורת הישראלית היא תקשורת לאומית יהודית, כאשר מדובר בנראטיב-העל הדומיננטי בתכניה [...] הבחירה של אנשי התקשורת מה לסקר ואיך לסקר היא תוצר של דיאלקטיקה בינם ובין האליטה הפוליטית והכלכלית" (ההדגשה במקור).

לבחינת הדיאלקטיקה הזו הקדישו החוקרים פרק נפרד, שהתמקד באופן שבו עיתונאים ערבים המועסקים על-ידי כלי תקשורת עבריים מסקרים את הנעשה בחברה הערבית בישראל. מסאלחה וג'מאל ביקשו לבחון אם זהותו הלאומית של העיתונאי משפיעה על התוצר. על-פי מחקרם, רק 15% מהידיעות על ערבים נכתבות על-ידי ערבים, וגם במקרים אלה "כתבים ערבים לא בהכרח מביאים למהפכה בדפוסי סיקור חברת האם שלהם".

מסאלחה וג'מאל קובעים כי "כתב ערבי יכול לגרום לאמפתיה של הקורא היהודי, אך לא יכול לשנות את אופן ייצוגם של הערבים בתקשורת העברית", ומסבירים זאת כך: "הדבר קשור כנראה לעובדה שהכתבים הערבים המצליחים להשתלב בתקשורת העברית מקבלים על עצמם את מבנה היחסים הקיים ומשתלבים בו בלי לערער עליו, כדי לשמור על משרתם. במערכת חדשות שמועסקים בה עשרות כתבים מתחרים ועורכים רבים, הבאים מקבוצת הרוב ומכוונים אליה את כתיבתם, כתב ערבי אחד לא יכול לחולל מהפכות בדפוסי הסיקור של חברת המיעוט שהוא בא ממנה. מראיונות עם כתבים ערבים [אשר נערכו לצורך מחקר נפרד שיתפרסם בעתיד] עולה באופן ברור כי הם מפנימים את הדיכוי הנהוג כלפיהם, בין אם באופן מודע ובין אם באופן לא מודע, כאמצעי הישרדות".

השניים ממליצים לצרף יותר עיתונאים ערבים למערכות התקשורת העברית כדי להביא לשינוי הדרגתי בדפוסי הסיקור ו"הבניית מציאות אחרת במערכת היחסים שבין שתי החברות - חברת הרוב היהודי וחברת המיעוט הפלשתיני".

חאלד אבו-טועמה, הכתב לענייני יהודה ושומרון של ה"ג'רוזלם פוסט", דוחה את טענת החוקרים ואומר כי היא אינה תואמת את המציאות המקצועית שהוא מכיר. "המערכת מעולם לא אמרה לי מה לכתוב, לא קבעו לי כללים, אני כותב מה שאני רוצה, לפי מיטב ידיעתי והבנתי", הוא אומר. לדבריו, המסגרת שבה הוא מפרסם את דיווחיו אינה משפיעה עליו בקביעת התכנים, ואותם הדיווחים הוא היה יכול לפרסם בכלי תקשורת הפונים לערבים.

"אף פעם לא אמרו לי, 'תשמע, זו מדיניות העיתון כלפי זה או ההוא'", הוא מוסיף, ודוחה גם את הטענה כי התאים את עצמו במודע או שלא במודע למדיניות העיתון אף שלא התבקש לכך במפורש. "אני לא מרגיש מדוכא", הוא אומר, "אני כותב בדיוק מה שאני רוצה. לא מצנזר את עצמי ולא עושה חשבון לאף אחד. עד כה לא נתקלתי במקרה אחד ב'ג'רוזלם פוסט' שבו אמרו לי שהידיעה לא תואמת עמדות פוליטיות של מישהו. זה שטויות, ידיעה טובה היא ידיעה טובה".

אבו-טועמה מוסיף כי מסקנת החוקרים תואמת יותר את העיתונות הערבית שבשטחי הגדה המערבית. "אצל אבו-מאזן", הוא אומר, "אתה צריך להיות מזוהה עם הפתח ולהיות נאמן לאבו-מאזן. בשלושת העיתונים המרכזיים שמופיעים בגדה אין ביקורת. הכתבים שם חייבים להציב את העמדות שלהם לפי קו המערכת והרשות".

עיתונאי ערבי אחר שעובד בכלי תקשורת ישראלי, ואשר ביקש להישאר בעילום שם, מודה כי ההתאמה לדרישות המערכת קיימת במידה מסוימת, אך דוחה את הקשר להיותו ערבי. "כשהתחלתי לעבוד כן חששתי", הוא אומר, "והיום אני יכול לצעוק שאני לא מוכן לקבל שינויים במה שאני כותב או לדחוף דברים שאני חושב שהם חשובים".

העיתונאי מדגיש כי הסיבה היחידה לשינוי היא צבירת "ניסיון וותק". לדבריו, "גם כתב מתחיל לענייני רווחה נתון ללחצי המערכת הרבה יותר מאשר כתב ותיק. אני קודם כל עיתונאי. כשאתה עיתונאי זה תלוי בך אם אתה מתיישר למדיניות של העיתון או למערכת דורסנית שלא מקשיבה לאף אחד. אני מסקר סיפור ברמה עיתונאית, לא ברמה של ערבי או יהודי".

רשימות קשורות:

- בנצרת לא מחכים למשיח
- "ההמתנה לא השתלמה"
- הפרופסור הנכבד טועה, מטעה ומסית - [קישור]
- מיעוט נרדף
- גאים מדי