"אלוהים, סוריה, חירות - מספיק ודי!"

ס' שולח בינתיים סרטון נוסף, של לוחם אינטרנט בעל שם הקוד KASKOOS 1000. בסרטון ניתן לראות שההפגנה שהחלה אחר-הצהריים ממשיכה גם לאחר שהשמש שקעה. פנסי תאורה עזים מאירים את שדרת החנויות ברובע העתיק ההומה מאנשים. מספר המפגינים גדל מאוד, ועִמו גם הביטחון. הם משמיעים סיסמאות עם תעוזה רבה יותר כמו "בדם, באש, נפדה את סוריה" - וזה כבר סיפור אחר לגמרי. בקהל נראות גם נשים, ופה ושם אפילו מתעופפת המילה אינתיפאדה. מרבית המפגינים מצוידים בפלאפונים והם מנציחים לא רק את ההפגנה, אלא בעיקר את עצמם. ס' אומר שזה סוג של ביטוח, גם אם קלוש, שאם יקרה משהו, הם יותירו מאחוריהם עדות מה קרה - ולא ייעלמו לשנים ארוכות בכלא הסורי, מבלי שמשפחתם תדע מה עלה בגורלם.

ס', שבדרך כלל פסימי ודואג להזכיר בכל הזדמנות עד כמה החיים בסוריה דפקו אותו, נשמע לפתע אופטימי. "משהו טוב מתרחש", הוא אומר, "אני חושב שבסוף תגיע המהפכה גם לדמשק". הוא משתהה לרגע ומוסיף שאנשיו בשטח אומרים ש"ביום שישי הקרוב", קרי יום שישי שעבר, "צפויות הפגנות נוספות". לדבריו, "הפגנות נוספות כבר התרחשו גם מחוץ לדמשק - בחאלב ובדיר א-זור, אולם המידע לא טפטף עדיין החוצה, מכיוון שהשלטונות הפילו את רשת האינטרנט באזורים הכורדיים".

"מה שחשוב להבין", מטעים ס', "הוא שכבר לא מדובר בתופעה בודדת חריגה. זו כבר לא הפגנה פה ושם, אלא רצף משמעותי של אירועים. בשבת שעברה היו הפגנות באזורים הכורדיים בצפון סוריה לרגל יום השנה לאינתיפאדה הכורדית של 2004. אלפי אנשים יצאו בשבת שעברה והסתדרו בשקט מופתי לאורך הרחובות בקמישלי ובערים הכורדיות האחרות. הייתה גם הפגנת ענק בבית הקברות שבו טמונים חללי ההתקוממות הכורדית שנטבחו על-ידי המשטר. הכול נעשה בשקט ובמחשבה לטווח ארוך, ודווקא בגלל זה האימפקט העתידי צפוי להיות חזק יותר".

ס' צודק, כנראה. במבט לאחור, אכן יש רצף מובהק של פעילות הולכת וגוברת בסוריה - באינטרנט ובשטח גם יחד. להפגנות בשבוע שעבר ובשבוע שלפניו קדמה עצומה שהופיעה בדף של Elaph.com בפייסבוק. למעלה מ-25 אלף איש חתמו על העצומה הקוראת להפגין מול בית המשפט בדמשק, בדרישה להסיר את משטר החירום ולהשיב לחיים את החוקה הסורית שהוקפאה לפני 48 שנים. לעצומה זו, שקראה להפגנות ב-8 במארס לפני שלושה שבועות, הייתה היענות דלילה, אולם גדולה משמעותית מכל מה שקדם לה. בעקבותיה יצאה הקריאה להפגנת ה-15 במארס, שיצרה כאמור אימפקט מצטבר משמעותי.

מעבר להפגנות עצמן, מסתמנת פעילות נוספת. סוג של עליית מדרגה. כך למשל, יצא סגן נשיא סוריה הגולה, עבד אל-חלים חדאם, בקריאה פומבית לבשאר להעביר את השלטון לידי העם. מקור המקורב לחדאם מתאר במהלך החודשים האחרונים תופעה של עליות ומורדות קיצוניים במצב רוחו, שכן הוא עתיד להופיע כאחד מעדי המפתח במשפט הרצח של ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק חרירי.

"חדאם", אומר המקור, "היטלטל תקופה ארוכה בין אופטימיות לדיכאון, אולם בשבועות האחרונים הוא בטוח יותר מתמיד ביכולתו של הטריבונל הבינלאומי לחקירת רצח חרירי לחשוף את הקשר סוריה-חיזבאללה שמאחורי הרצח, ולהעמיד את בשאר אל עמוד הקלון. יתרה מכך", מוסיף המקור, "הצבע חזר ללחייו של חדאם, שהיה חולה מאוד בשנים האחרונות. איש עסקים שביקר אותו לאחרונה מספר כי חדאם האנרגטי מקבל עשרות שיחות טלפון ביום מסוריה, מלבנון ובעיקר מקפריסין - משם מתקשרים אליו מי שחוששים להתקשר ישירות מדמשק, מחשש האזנות.

"ללא ספק, חדאם חזר לתמונה, ובגדול", אומר המקור. "ואם הוא, סגן נשיא סוריה לשעבר, שמכיר היטב את הסיכונים ואת הסיכויים, נכנס לפעילות מול הקליינט הוותיק שלו בשאר, הוא כנראה יודע מה הוא עושה. דמשק הולכת ומשתנה מול עיננו - מה שהיה לא יהיה עוד".

עוד מספר המקור כי כבר בראשית ינואר שלח חדאם מכתב פתוח לבשאר, ובו קרא לו לוותר על כיסאו למען העם. "אולם הרבותא", הוא מטעים, "אינה במכתב עצמו, אלא בעובדה שנלוו אליו שני מכתבים נוספים. אחד של הסופר הסורי אחמד מולוד אל-טיאר הגולה בקנדה, ואחד מראשי השבטים בסוריה, ביניהם עלי חוסיין טרקאווי, ראש שבט טרקאווי החשוב. ואם ראשי השבטים בסוריה התגייסו גם הם למאבק, יש לכך חשיבות עצומה. ראינו את זה במלחמה בעירק ואנחנו רואים את זה כעת במלחמה בלוב. המשמעות ברורה. אם המצב יגיע לידי כך שבשאר ייאלץ להכניס את הצבא למשחק, הוא לא יוכל להיות בטוח שהצבא ייענה לו.

"במאבק בין הנאמנות השבטית ובין הנאמנות למשטר, החיילים יבחרו בזו הראשונה. זה קרה לקדאפי וזה יכול לקרות גם לבשאר. זוהי אחת הסיבות שבסוריה צופים בעניין רב במה שמתרחש בלוב. אם קדאפי היה נופל, כבר הייתה לכך השפעה אדירה גם על העם בסוריה. זו גם הסיבה", מוסיף המקור, "לשמועות על כך שאלפי לוחמי חיזבאללה ואנשי משמרות המהפכה נוכחים כעת בסוריה. ביום פקודה, בשאר כנראה צפוי לסמוך עליהם יותר מאשר על אנשיו שלו".

יום שלישי, 15 במארס, הוא התאריך שרץ כבר שלושה שבועות באינטרנט ובהזמנות בפייסבוק בקריאה להפגנה נגד המשטר בדמשק. זהו סוג של מבחן כוח בעבור האופוזיציה המתגבשת נגד שלטונו של אסד, אך גם בעבור המשטר בדמשק עצמו. בניגוד למדינות אחרות בעולם הערבי, המשטר בדמשק עדיין יציב ושלטון הפחד עובד שם שעות נוספות.

ס' אומר שבניגוד למקומות אחרים, בדמשק הדינמיקה שונה. כך לפחות הוא מקווה. "הדינמיקה", הוא אומר, "דומה יותר לצונאמי. גל מעמקים שצובר תאוצה מתחת לפני השטח, ורק אז מתפרץ באנרגיה אדירה ששוטפת כל מה שעומד בדרכה". הוא מעביר לי במייל סרטון שהגיע בשעות האחרונות מדמשק ורץ כעת ביו-טיוב.

על-פי דיווחים קודמים שקראתי בסוכנויות הידיעות בשעות האחרונות, מספר המפגינים בדמשק לא עלה על כמה עשרות. לכאורה מאכזב. אפילו מאוד. אולם הסרטון מוכיח שהיו שם הרבה יותר. ס' מעריך שלפחות כמה מאות, אולי אפילו קרוב לאלף איש; וזה הבדל משמעותי. לדבריו המפגינים, רובם גברים צעירים, הם הגיעו תחילה לתפילות במסגד אומיאד העתיק בלב דמשק - שם יכלו לחוש את הדופק, לנסות לתור בעיניים אחר אנשי ביטחון ומלשינים, ורק אז לקבל החלטה אם לצאת בהמשך להפגנה. בסך הכול, אומר ס', מדובר בהחלטה אמיצה. כי כל מי שהחליט להצטרף להפגנה כבר יודע שפניו יונצחו בסרטוני היו-טיוב, והמשטר הסורי צפוי לעשות בסרטונים שימוש לא פחות מאשר האופוזיציה.

ואכן, בתוך ההמון שצועד ומשמיע סיסמאות בקצב כמו "סוריה, שלום, חירות", אפשר לאתר פה ושם גברים כבדים בחליפות, אנשי מוחבראת שלא עושים שום ניסיון להיטמע. להפך, מטרתם בעצם נוכחותם היא לרסן את ההפגנה.

אנחנו מקשיבים יחד לקריאות שמשמיעים המפגינים. המוטיב העיקרי הוא החירות. ס' אומר שהמפגינים זהירים מאוד - אין שום קריאות להפלת המשטר. אין אף מילה נגד בשאר. רק קריאה לחירות. אבל יש גם התחכמות זהירה, שמעלה חיוך על פניו של ס'. אחת הסיסמאות שהמפגינים משמיעים היא: "אלוהים, סוריה, חירות - מספיק ודי!". ס' אומר שזו וריאציה אירונית על קמפיין ממשלתי סורי מוכר לעייפה - "אלוהים, סוריה, בשאר - מספיק ודי!".