יובל למוזיאון טיקוטין

המוזיאון הממוקם ברחוב היפה ביותר בחיפה, כשממנו נשקף המראה המרהיב של המפרץ, פתח שתי תערוכות שכדאי וראוי עבורן לקפוץ לחיפה. בכלל, העיר עוברת בתקופה הנוכחית מתיחת פנים לא רק אסטטית, אלא ובעיקר מהותית. הכוונה לאמצעים שהעירייה משקיעה בהחייאת תחום התרבות והאמנות שבה. מה שמחזיר אותנו לזכרונות העבר, כשתיאטרון חיפה היה מספר אחד בארץ, היו בה כמה גלריות רציניות, כמו גולדמן, וראש העיר דאג להעביר אליה אנשי רוח, סופרים ושחקנים. זה עדיין לא הגיע לכך, אך היא בדרך הנכונה.

האמנות היפנית של מאה וחמישים השנה האחרונות היתה, החל מאמצע המאה ה-19 למשפיעה ביותר על אמנות המערב. זאת - בגלל פתיחת המסחר בין יפן למערב, שגילה את ההדפסים המרהיבים שהיפנים עיטרו בהם כל חבילה או ארגז שהגיעו משם. אפילו וואן גוך ישב והעתיק את ציורי הפריחה היפניים לציוריו, אותם תוכלו לראות במוזיאון על שמו באמשטרדם.

העיצובים היפניים היו מאז ועד היום לנושאי הלפיד של תחום הליטוגרפיות. לפני כמה שנים, הציג מוזיאון ישראל תערוכה שיוחדה לתחום העיצוב היפני. גם בניו-יורק אפשר להינות בכל פעם במוזיאון "ג'אפאן האוז" או במוזיאון לאמנות המזרח הרחוק - "אסיה סוסיאטי". בנוסף, מקדיש מוזיאון המטרופוליטן אגף נפרד למזרח הרחוק, בו מצוי גם חדר יפני טיפוסי קלאסי, ותערוכות מתחלפות מרהיבות.

בעיצובו החדש של מוזיאון טיקוטין, בולט הקו היפני בעיצוב בכל פרט ופרט. ובתוכנית המגירה של הנהלת המוזיאון מצויות כבר תוכניות להגדלתו, כדי לאפשר להציג באופן קבוע חלק מהאוסף הענק שהעניק למוזיאון האספן טיקוטין, ואספנים אחרים מהעולם. הם מחכים רק לתורם שיאפשר את ההרחבה.

בתערוכת 50 האמנים מוצגים הדפסים מעודנים ומרהיבים, שלכולם קו משותף: יש בהם מיזוג של החדש והישן גם יחד. יסודות הציור היפני הקלאסי נראים אם ברמז, אם במבנה, ובטח בעדינות הבטוי של העם הכה מוכשר בכל תחום. בצילום המצורף, של אמנית ילידת 1913 (!) שינודה טוקו, מצויים אלמנטים מתקופת תחילת המופשט הקונסטרוקטיביסטי במאה העשרים, דהיינו הרבוע, שחוזר בוואריאציות שונות, וקווים שחורים ברוחב המאפיינים את חיתוך העץ היפני הקלאסי.

הריבוע חוזר ברוב ההדפסים שבתערוכה, שרוב אמניה צעירים בני זמננו. יש בתצורות הבונות את ההדפסים תמהיל של פילוסופיה ואסתטיקה גם יחד. אסתטיקה - היא מילת מפתח לגבי היפנים. וידוי קטן: מאז ביקורי ביפן לפני שנים, כל המכוניות שרכשתי הן אך ורק יפניות. העיצוב, התיחכום והנוחות שלהם - אין לו מתחרה.

אך לא רק השפעות יפן על המערב, אלא גם להפך נראות כאן בתערוכה. יש בהדפסים גוונים או נצנוצים של תרבות המערב. לא כחיקוי, אלא בהיכרות שמביאה ליצירתיות. סאנפיי מיטסואו מזכיר בעיגולים שלו את אדולף גוטליב האמריקני.אוקויאמה גאוטו בגרפיט והחריטה של הדפסו מזכיר את קליפורד סטיל וציירי הניו-יורק סקול של שנות החמישים.

אובה אייג'י בשילוב התצריב והקליגרפיה שלו מזכיר בפסים לרוחב את ברנט ניומן ואחרים מאסכולת ניו-יורק.אך מלבד הרצועות הרוחביות, יש בהדפס קיווקווים מעודנים ורגישים , וחדירת גופים זרים לתוך הפסים, מה ששובר את הנוקשות ומעניק רוך ותוכן הגותי לעבודה.

אתה יכול להתבונן שעות בהדפסים ולא לשבוע. הטוב ביותר הוא לרכוש את הקטלוג, ולשבת עמו בשלווה בבית, לעלעל בו ולרוות שוב מהקסם היפני הבלתי נדלה.

במוזיאון נפתחה עוד תערוכה שתקסום ללב כל - של בובות עץ יפניות. הרבה מיסתורין אופפים את תחום האמנות המיוחד ליפן, של ציור על בובות עץ, שאין אחת הדומה לחברתה. הסיבות ליצורן הוא רב: בין אם לשימוש מעשי בהזדמנויות מסוימות, או כחפץ קמאי מקודש המזכיר את שימוש הבובות בתורת הוודו האפרו-אמריקנית, ועוד ועוד. ללא ספק מקורן עתיק ומיתי. על מוזיאון מאנה כץ המחודש והמוזיאון העירוני נדווח בהמשך. גם הם סיבה נוספת להגיע לחיפה המתחדשת.