"אבא שלנו לא התאבד. אבא שלנו נרצח"

במכתב שנשלח לשר לביטחון פנים, למפכ"ל המשטרה ולמפקד מחוז ש"י, הם מפרטים את שלל הממצאים שדורשים לדבריהם המשך חקירה של המקרה. עו"ד שמעון לנקרי, אחיה של האלמנה ברוריה טלבי, קיבל על עצמו לנהל את הפן הציבורי של הדרישה לחקירה. "הטענה הבסיסית שלנו היא שהזירה הזאת ממש זועקת לשמים. לא יכול להיות שתוך רבע שעה או עשרים דקות המשטרה מחליטה שמה שקרה כאן הוא שאדם נטל את חייו. להחליט כך במהירות כזו אפשר רק במקרה שבו אדם השאיר מכתב התאבדות או ירה לעצמו כדור אחד בפה. זה ממש לא המקרה כאן", אמר לנקרי ל'מקור ראשון'.

לדרישת המשפחה לחקירה מחדש נוספו בימים האחרונים בקשותיהם של ראש מועצת שומרון גרשון מסיקה ושל הפורום המשפטי למען ארץ ישראל.

"על-פי המשטרה", אומר לנקרי, "מדובר באדם שעצר את רכבו, יצא מהרכב המונע, ירה ירייה אחת באזור הכביש, עוד 3-2 יריות בזירה (בצד הכביש), אחר כך דרך את האקדח וגרם לפליטת כדור, קיפל את משקפיו והניח אותם בצד, ירה ירייה בראשו מימין בעמידה, נפל על פניו בצד ימין ונחבל קשות בצד זה של הפנים ובברך, סיבך את הרגליים זו בזו, הצליח להניח את שתי ידיו מתחת לגוף, כולל היד הימנית שירתה, והצליח גם להעביר את האקדח לצד שמאל של הראש. זה אבסורד. פשוט אבסורד".

בני המשפחה טרם קיבלו תגובה רשמית למכתב, אולם ל'מקור ראשון' נודע שעל-אף שהמשטרה עדיין דבקה בגרסה הרשמית של מעשה אובדני, בני המשפחה זומנו לפגישת עידכון במשטרת אריאל בנוגע לחקירה.

העובדות הידועות ומקובלות על כולם, הן אלו: ביום רביעי לפני שלושה שבועות יצא הרב משה טלבי, בן 54, נשוי, אב לשבעה וסב לארבעה, מביתו בחספין שברמת הגולן. הוא נסע יחד עם בנו, וזה ירד באריאל בשעה 11:56 בדרך ללימודיו ביישוב עטרת. הוא סיכם עם אביו שיאסוף אותו בשעות הערב, לאחר שהבן יסיים ללמוד. לדברי בני המשפחה הבן זוכר נסיעה עליזה, שבמהלכה התבדח עם אביו ושוחח עמו כהרגלו.

טלבי אמר לבנו שבכוונתו להפתיע בביקור את בתו המתגוררת ביישוב רבבה, שילדה תינוקת כמה שבועות קודם לכן. ואכן, טלבי המשיך בנסיעה בדרך הלא-ארוכה מאריאל לרבבה, והגיע עד הפנייה מהכביש לכיוון היישוב.

בשעה 12:23 בצהריים נמצאה גופתו במרחק של כמאה מטרים מעמדת הש"ג של היישוב, במקום שאינו נראה מהעמדה, שרועה על הקרקע בסמוך לרכב. רכבו של טלבי נותר בסמוך, חונה עם גלגל על המדרכה, המנוע פועל והאורות דולקים.

עו"ד לנקרי מוסיף ומתאר: "עובר אורח שנסע על הציר הבחין בגופה הירויה. למזלנו הרב הוא צילם אותה. התמונה הזאת מאוד משמעותית. משטרת שומרון הגיעה לשטח ותוך זמן קצר החליטה והוציאה הודעה לתקשורת שמדובר בהתאבדות. המחסומים שהוצבו לאחר הידיעה על מציאת הגופה הוסרו, ולא בוצע כל מרדף. המשטרה ננעלה בקונספציה".

"בתמונה רואים את גופתו של גיסי שכובה על הפנים כשידיו נמצאות מתחת לגופו, מתחת לבטנו. האקדח מונח מצד שמאל, ואילו גיסי נורה מצד ימין במרחק של כשני סנטימטרים מהאוזן. אני רוצה לציין שעוד לפני ההלוויה שכרנו את שירותיו של הפתולוג הפרטי ד"ר חן קוגל. הוא בדק את הגופה, וגם הוא העלה תמיהות רבות. הוא התייעץ עם מומחה לבליסטיקה, ואמר שקשה להבין איך האקדח הגיע לצד שמאל כשהירי היה מימין. לפי הפתולוג, משה נחבט קשות בפנים, בארובת העין, ויש באזור הפנים גם סימנים שמעידים על גרירה. על-פי הידוע לנו, לא נמצא על כף היד מספיק אבק שריפה, בכמות המתאימה למספר התרמילים שהיו בזירה.

"לא ייתכן שמי שיורה בעצמו נופל על ידיו, כי בדרך כלל היד היורה נותרת שמוטה מחוץ לגוף. בנוסף, נאמר לנו שבדרך כלל מתאבדים אינם עושים זאת בעמידה. מעשה אובדני נעשה בדרך כלל בישיבה או בשכיבה, שכן יש לאנשים, גם למתאבדים, פחד אינסטינקטיבי מהנפילה".

עו"ד לנקרי מוסיף עוד שרגליו של המנוח נראו בתמונה מסובכות זו בזו, דבר שמעיד לדבריו על כך שהוא הופל ולא צנח לקרקע מירי עצמי. ישנם סימנים נוספים המעידים על אפשרות למאבק שהתחולל. קפלי הקרקע הקרובים לגופה שונים בצורתם מהסמוכים להם. במוצאי השבת שלאחר האירוע נסע עו"ד לנקרי בעצמו למקום. "בעזרת פנס כיס מצאתי תרמיל נוסף שהמשטרה לא מצאה. ביום ראשון בבוקר פניתי למשטרת אריאל בעניין, ושטחתי לפניהם את כל התמיהות שלנו. הדבר היחיד שנאמר לי שם היה 'אל תכניס לעצמך רעיונות לראש'. אם הם היו מתייחסים ברצינות לטענות שלי, כל הבלגן התקשורתי הזה היה יכול להימנע. עבור המשטרה, הקביעה כי זו התאבדות היא פתרון נוח. ככה סוגרים תיק מהר".

לדברי לנקרי, גורם צבאי בכיר בגזרה אמר לו שגם בעיניו עניין סיבוך הרגליים נראה משונה ובלתי מתאים לתרחיש של התאבדות. אותו גורם הוסיף ואמר ללנקרי, שבקרב צוות חוקרי המז"פ המשטרתי היה מי שהחזיק בגרסה אחרת לאירועים וסבר שקשה לקבוע שמדובר באירוע אובדני, אך דעתו הושתקה.

מה לדעתכם קרה שם?

"יש לנו שני תרחישים אפשריים. הראשון הוא שכלי רכב שנסע מאחוריו סימן לו בצורה כלשהי, הבהב או צפצף והלחיץ אותו, ולכן עצר כשהגיע לכניסה ליישוב, כי לפני כן אין מקום בשולי הדרך לעצירה. מכיוון שהוא נהג תמיד לנסוע עם אקדח בכבישי יו"ש, יש אפשרות שהוא ירד עם האקדח כדי לראות מה קורה, מדוע סימנו לו.

"ייתכן שהוא הבין אז שנקלע לאירוע עוין, ולכן ירה כדור אחד ליד הכביש, ועוד 3-2 יריות לעבר התוקפים או באוויר. גיסי היה אדם גדול בקומתו הרוחנית אבל קטן בקומתו הפיזית, ולכן אני מניח שהם הצליחו להשתלט עליו בלי הרבה בעיות, הצמידו את האקדח לראשו, ירו בו מטווח קצר והפילו אותו על הקרקע. לאחר מכן הם הניחו את האקדח משמאל לגופה וכן הניחו בצד את משקפיו שהורדו ממנו תוך כדי מאבק – והסתלקו.

"התרחיש השני שלנו הוא שאולי הוא חש שלא בטוב ועצר להקיא, ומישהו תקף אותו. ישנה גם אפשרות של טרמפיסט שעלה לרכב, וביקש שיעצור לו שם. בכל מקרה, משהו גרם לו לעצור את הרכב ומישהו תקף אותו", אומר לנקרי.

אחרי הכול, אומרים בני המשפחה, מדובר בלב השומרון. רק חודשים ספורים קודם לכן נגנב מצומת סמוך רכבה של תושבת קדומים באיומי סכין בידי פלשתינים, בזמן שעצרה לאסוף טרמפיסט.

"כבר היו מקרים שבהם אנשים נורו מנשקם האישי", אומרים במשפחה, ומזכירים את הירצחה של נטע שורק-בלאט ז"ל בחורף הקודם בהרי ירושלים. גם במקרה שלה המשטרה קבעה תחילה שמדובר בהתאבדות, בשל חבל שנמצא לצווארה. רק לפני כחודשיים התגלה שהיא נחנקה ונרצחה על-רקע לאומני.

באותו יום שבו נהרג טלבי בוצע הפיגוע סמוך לבנייני האומה בירושלים. "לדעתנו יש רוצחים שמסתובבים עכשיו באופן חופשי. חשוב לנו לקבוע שהוא קורבן טרור, וזה לא בשביל לקבל כסף או משהו דומה, כמו שהיו כבר לשונות רעות שאמרו. מה שמעניין אותנו זה שייעשה דין עם הרוצחים. הציבור צריך לשמוע את העובדות ולחשוב היטב לפני שמדברים. לפני ששופכים בפעם השנייה את דמו של הנרצח ופוגעים בבני משפחתו".

בנוסף להתעלמות מממצאים, יש למשפחה טענות גם בנוגע לאופן ההודעה לבני המשפחה. לדוגמה, אחד הבנים המתגורר בשומרון זומן בטלפון למשטרת אריאל, ועל-פי הנטען נתנו לו להבין שהוא מוזמן לחקירה. "גם אם הם לא חשבו שמדובר ברצח, זו אינה דרך להודיע לאדם על מות אביו. אפשר לשלוח שוטר אליו", אומר לנקרי.

"אני לא בא לשפוט את משטרת ישראל. אנחנו משפחה דתית-לאומית עם כבוד לממסד, אבל אין צדיק שיעשה טוב ולא יחטא. גוף צריך להיות מספיק אחראי כדי להודות בטעויות שלו עצמו, ולקבל ביקורת".

מעבר לתעלומת הרגעים האחרונים, במשפחה שבים ומספרים על אדם שמח, שאהב את החיים. "הוא היה רב-סרן במילואים, שירת כרב צבאי בשירות קבע, ובין היתר שימש כרב האוגדה הסדירה 36 וחטיבת השריון 188 בגולן. לאחר סיום שירות הקבע שימש סופר סת"ם ואף כתב שני ספרי תורה".

אחיו סיפר שאת ספר התורה הראשון שכתב הקדיש להוריו המבוגרים, ואת השני להורי אשתו. "האיש חי חיים של צדיקות. הכניס אורחים, קבע עתים לתורה". מאז פרישתו מצבא הקבע בגיל 45, הם מספרים, הוא זה שבמידה רבה היה אחראי לענייני הבית, ואפילו הספיק להתחיל בעבודות הניקיון לקראת חג הפסח ולהזמין את הוריו לליל הסדר.

"היה קשר מיוחד בינו ובין ילדיו. הוא היה הרוח החיה בכל עניין משפחתי, אדם שראה ללִבם של אנשים ודיבר תמיד בגובה העיניים. היה לו כבוד לגדולי ישראל. כאשר הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה מתארח במלון 'כינר', משה היה מקפיד לבוא מחספין השכם בבוקר כדי להתפלל איתו שחרית. הקפיד במצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. אחד הר"מים של ישיבת ההסדר בחספין סיפר לנו בימי השבעה שיום אחד הוא פגש אותו ושאל 'מה נשמע', ומשה ענה: 'עובדים את ה". כמה אנשים עונים תשובה כזו?

"בשום פנים, משה לא היה מוכר את העולם הבא שהוא יצר והכין במשך 54 שנים ברגע אחד. זה פשוט לא יעלה על הדעת".