"חי בלה לה לנד": על חשבון מי הבדיחה?

נכון, הניסיון מלמד שהשתתפות בריאליטי אינה מבטיחה תהילת עולם, אבל "חי בלה לה לנד" מספקת למשתתפיה הזדמנות נדירה, כזו שמיליונים ברחבי הגלובוס היו מוכנים להרוג עבורה.

מפגשים עם בכירים בתעשיית המוזיקה האמריקנית, שאחראיים לקריירות של הכוכבים הגדולים ביותר, והפקת אלבום בחסות לייבל כה מכובד, אינם עניין של מה בכך. חבל שקברניטי התוכנית פספסו את הזדמנות הפז הזו ובחרו (בחירה שלבטח השפיעה על הליהוק) להתמקד בירידות ובשטויות, בריבים הקטנוניים ובטלנובלה של יחסי המשפחה.

כאן לא האח הגדול, יש פה פוטנציאל ליותר. זה לא אומר שהסדרה צריכה להיות רצינית וחסרת הומור, אלא שהיא אמורה לכלול גם תוכן, מעבר לקיבוע דמות הישראלי הלבנטיני. כנראה שהבדיחה אינה רק על חשבון המתמודדים, היא גם על חשבוננו כצופים.

זו לא הפעם הראשונה שכוכבים שמים את עצמם על ערוץ ההשפלה הציבורית: "אבי ביטר חי בסרט" ו"המאסטרו" עם צביקה פיק שודרו בערוץ "ביפ", ו"העולם על-פי פנינה" שובצה בערוץ E!. ובדומה לסדרות האלה, גם כאן הבדיחה, בסופו של דבר, היא על חשבון המשתתפים. הצגת משתתפי "חי בלה לה לנד" כדמויות מגוחכות ועילגות, הסובלות משיגעון גדלות פרובינציאלי, אולי משעשעת בהתחלה, אך הופכת במהרה למשהו מביך למדי, שגורם לצופה לנוע באי נוחות במושבו.

מטרת התוכנית, לפחות המוצהרת, היא לסייע לפריצת דרך בינלאומית של זמר ישראלי מוכשר, על-ידי הבאתו ללוס-אנג'לס לשיעורי מוזיקה ולפגישות עם בכירים בתעשיה האמריקנית. בפועל - זה לא קורה. נכון, באמת יש שישה זמרים, אפילו ישראלים (הכישרון של חלקם נתון לוויכוח). אבל הדגש מושם על הכל - מלבד על המוזיקה עצמה. בכלל, נראה שהמאמץ הגדול הושקע בחיפוש לא אחר זמרים ראויים, אלא אחר דמויות מופרכות.

אם הכוונה היא לשלב חוויות אישיות ומוזיקה בתוכנית אחת, משהו כאן לא עובד. בפרקים הראשונים אנחנו מתוודעים לנפשות הפועלות, וזוכים לפחות מחמש דקות שירה. אנו למדים, למשל, שאלון דה-לוקו אוהב לדבר על עצמו בגוף שלישי, ("אלון דה לוקו זה עולם שלם"), שג'ולייטה "לא נמוכה, כאילו, אני פצצה!", שאביהו שבת "מושלם", ושדודו אהרון "נחת כמטאור בשמי המוזיקה הישראלית". בכלל, אהרון מצטייר כדיווה פאר-אקסלנס המשוכנעת שאין דבר שלא מגיע לה, מארוחות גורמה ועד לספר צמוד. הקטע בו מקבל הספר המקומי (בלוס אנג'לס) מעמיתו הישראלי הדרכה מדוקדקת באמצעות הסקייפ, גורם ממש לתהות אם תכף יפרוץ לפריים זוהן דביר, חמוש במייבש שיער ובבקבוק חומוס.

אי-אפשר להימנע מהשוואת "חי בלה לה לנד" להיכל התהילה, אף היא מבית היוצר של קופרמן ותחת ניצוחו של העורך שבי זרעיה. כביכול, אותו קונספט: קבוצת זמרים מתגוררת בבית אחד ומתחרה על הפרס הגדול. עם זאת, מלבד ההבדלים הברורים בפורמט ("היכל התהילה" כריאליטי מייגע אך ממכר בשידור חי לאורך כל היום, "חי בלה לה לנד" כפרקים ערוכים ומהודקים של 45 דקות), ישנו שוני עיקרי נוסף: מתמודדי "היכל התהילה" כבר נגעו בפסגה והתרסקו. לכן, הם יודעים צניעות מהי, או לפחות כיצד לזייף אותה היטב.

משתתפי "חי לה לה לנד", לעומתם, משוכנעים לחלוטין שהעולם ממתין רק להם, ובניסיונותיהם לכבוש את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, נחשפים במלוא עליבותם (למעט זהבה בן, בעלת האיכויות הקוליות הנהדרות, ואולי גם אביהו שבת, שבהמשך מתגלה כחרוץ ומוכשר).

המנצח בתוכנית יזכה אומנם בחוזה עם חברת התקליטים "גפן", אך האם באמת יזכה להצלחה? כנראה שלא, והסיבה פשוטה: הזמרים הישראלים הידועים גם מעבר לים (אישתאר, אחינועם ניני, דוד ד'אור) מביאים איתם ערך מוסף ואלמנטים ייחודיים, כמו שירה במגוון שפות וסגנונות. מדובר באנשים חרוצים שמכירים היטב את הקהל הבינלאומי, וכן - גם שולטים בשפה האנגלית. פה, ההפקה יוצאת מגדרה כדי להראות לנו עד כמה המתמודדים אינם מסוגלים לחבר ולו משפט רציף אחד באנגלית, ועד כמה רובם לוקים במחלת העצלות (חכו לפרק השלישי). צחוקים, הבנו, בואו נתקדם. מישהו כאן צריך להרוויח חוזה.

אנחנו פוגשים גם את נסים, הנהג הישראלי של החבורה, מאכר בחליפה סליזית, שמעיד על עצמו בגאווה שהוא עובד עם המון "סרטים כחולים פרודקשן. מלא ישראלים מתעסקים בזה". יחי החלום האמריקני. אבל אין ספק שהדמות ההזויה ביותר, לפחות כרגע, היא זו של ה"מנטור" אורי פסטר ("אני לא יכול להגיד על עצמי שאני גאון, כי אני שמח שיגידו את זה עלי"). משל היה מוסוליני הנואם בפני עמו, הוא פונה למתמודדים ממרפסת הווילה שלהם, מצויד בארשת חשיבות נוראית, ומציג עצמו כ"במאי בינלאומי".

(חיפוש קטן בגוגל מגלה שהבמאי הבינלאומי מכלה זמנו במגורים בארצות-הברית וההפקה הבינלאומית האחרונה שלו הייתה סרט עלום שכשל בקופות בשנת 2007). מלבד להתסיס את האווירה ולהעליב את כולם ("אתם נראים נהדר, זה מאוד מפתיע אותי"), תפקידו לא לגמרי ברור.

הכוכבות האמיתיות של הסדרה, עם הסיפור והכישרון הן התאומות והצ'ילבות עתיקות היומין, זהבה בן ואתי לוי. לוי הוצנחה בתוכנית כהפתעה למתמודדים, ואת ההלם שאחז בבן כשראתה אותה לראשונה לא ניתן היה לזייף. הן אומנם כמעט זהות פיזית, אך אופיין שונה מאוד, והריב ביניהן יתפוס חלק נכבד מהעלילה בפרקים הבאים. בינתיים, כשהן עוד לא חולקות אמבטיה ופן, אפשר רק לדמיין את עורכי התוכנית משתוללים מצחוק מול הידע הקולינרי של בן ("טופו זה משהו שאוכלים עם סירופ שוקולד"), והעילגות הטוטאלית של לוי. אבל, בניגוד לשאר, לפחות שתי אלה כבר זכו לתשואות סוערות, לאחר שהפגינו את כישוריהן הווקאליים במסיבת הקוקטייל.