אוכלים - בתיאטרון החאן הירושלמי

מיקי גורביץ' ביים את מחזהו של יעקב שבתאי מ-1979 בצורה יפהפיה מבחינה אסטתית, מוקפדת במשחק מבריק של כל השחקנים, כשהעלילה הפשוטה לכאורה פורשת את טווית הרשת בה מפיל השלטון (קרי הדרג המשפטי בעזרת החוק) את האזרח התמים. בעזרת דיאלוגים שנונים ומתוחכמים, מפילים היועצים את נבות, בעל הכרם אותו חמד אחאב לחמוס כדי לטעת בו גן ירקות, ומביאים אותו עד לרגע בו הוא מוכן להודות בפשע שדינו מוות, ואותו לא עשה כלל - כאילו קילל את המלך ואת אלוהים.

אחאב, מלך ישראל והאסטרטג הגדול, שבזכות חוכמתו המדינית הצליח להסיר מעל ממלכתו את כיבושה בידי ארם, ודחה את מיגור ישראל במאה שנים - ניצב לפנינו במחזה כדמות אנושית עם חולשות. התאווה לירק טרי שיצמח ליד ביתו, ולו במחיר נישול הבעל החוקי של הקרקע מדורי דורות, התאווה הזו ואי היכולת לממשה, גורמת לו להתייסר. אשתו, המלכה איזבל בת מלך צידון, שמרגיעה אותו, מצויה במאניה של מימוש תאוות בעלה, לא כי זה חשוב, אלא כי זה מהווה אות למרד בממלכה. המרד אכן יבוא, ועמו הקץ לבית אחאב, רק מאוחר יותר, ובידי יהוא, שר צבא אחאב.

נילי רוגל היא איזבל יפהפיה פתיינית מהפנטת, שמסובבת את אחאב סביב אצבעה הקטנה, לא כמו חווה את אדם, אלא כמו הנחש הקדמון. היא סמל הרוע המושלם, בקליפה מהודרת. בעקשנותה וערמומיותה היא מצליחה לפתות תחילה את בעלה, יהויכין פרידלנדר הכה אנושי, ואת יועציו המשפטיים של המלך - לירון ברנס כשמעי, החלקלק הדואג רק למשרתו ולכסאו, ואריה צ'רנר כאליקים, דמות מלאת סמכותית, כנות ויושר, הנכנע בלית ברירה תחת איום על חייו, ותופר את כתב האשמה של נבות עוד בטרם הודה הלה ב"אשמתו". יוסי עיני כנבות, סמל למעמד העמל הישר, מפגין אף הוא, ככל היתר, משחק מבריק ונוגע ללב. דמות משעשעת בטרגדיה הקומית הסרקסטית הזו משמש כאן אריאל וולף המצודד כמלצר רב הבעות, המדברות יותר מהמילים.

את הוויזואליה המרהיבה בונים כמה גורמים: התלבושות העשירות והמחויטות שעיצבה פרידה קלפהולץ-אברהמי גם את התפאורה, שהדגש בה על שולחן המטעמים המרהיבים מהם זוללים כל המוזכרים - בין אם מרצון ובין אם בהכרח. עושר ההבעות של השחקנים, והיופי העצור בטקסט הנפלא של יעקב שבתאי, שהוא כמוזיקה לאזני השומע.

לסיכום: קלאסיקה ישראלית של ממש, ששורשיה בתנ"ך, ושהבעיה העיקרית בה קיימת גם כיום, עובדה המומחשת כשצלון החלון בארמון מוסט לרגע, ומבעד לחלון נראה פרויקט "הולילנד", שנולד באדיבותו של אולמרט. הפקה מעולה של הצגה נהדרת.