הזדמן לי לשמוע את ההגדרה היצירתית ביותר למונח הידוע קידוש השם. על גבעה סחופת רוחות, שבגבה אתר הקידוח 'מגד 5' הסמוך לנתב"ג עמד טוביה לוסקין, הגיאולוג הראשי של חברת 'גבעות עולם', ובישר לקהל קדוש של כמה עשרות עיתונאים על השקתו הרשמית של הקידוח באתר.
אחרי כל השנים האלו, לוסקין, איש חב"ד עם ניצוץ ממזרי בעיניים, דיבר אנגלית במבטא רוסי כבד וחילק בקבוקוני נפט כמו איש מכירות אמריקני - הכול כדי שאפשר יהיה להתרשם ישירות מן הנוזל הפורץ ממעבה האדמה. היה חשוב לו גם להזכיר כי עבודת הקידוח באתר נעשית ללא חילול שבת. "עד עכשיו לא עשינו כאן שום עבודה בשבת" וההסבר - "כי זה קידוש השם". החל מהשבת האחרונה מפעיל הקידוח פטנט ייחודי, שלדברי לוסקין אינו קיים בקידוחים בחו"ל: שעון שבת שמאפשר להפיק נפט מבלי שהעובדים יצטרכו לחלל שבת בעבודתם. אכן דראמה.
השאלה היא כמובן מה המשמעות, אם בכלל, של כל הסיפור. לדברי אלוף (מיל.)
גיורא איילנד, היועץ המיוחד של 'שותפות גבעות', השורה התחתונה של כל הממצאים היא כי בתוך חמש שנים יוכל השדה, המשתרע על פני 180 קמ"ר, לספק עשרה אחוזים מכלל צריכת הדלק של מדינת ישראל. הנתון הזה הוצג באופן בלתי רשמי בפני ועדת שישינסקי. כעת מתייצבת החברה מאחורי הנתונים באופן רשמי. איילנד מקפיד לומר שבשל הגבלות של רשות ניירות ערך, הוא מנוע מלפתח את הנושא כדי לא לחזור על הסחרחרת הבורסאית שליוותה את הדיווחים של 'גבעות עולם' בשנה האחרונה - דיווחים שהותירו אחריהם הרבה מאוד חשדות וסימני שאלה.
בכל מקרה, לשיטתו של איילנד מדובר בהישג נאה במונחים של ביטחון לאומי, גם אם עשרה אחוז תוצרת עצמית לא יקנו לישראל עצמאות אנרגטית בתחום הדלק לרכבים, מטוסים או טנקים. ישראל תיאלץ להמשיך לרכוש נפט בחו"ל, בעיקר מאזרביג'אן.
על פניו, נראה שמדובר בבשורה בעיקר עבור המשקיעים בעלי הלב החלש של 'גבעות עולם', אלו שבשנים האחרונות נצמדו למרגלות הגבעה תוך שהם עושים לילות כימים בצפייה בלהבה העולה מאתר הקידוח ומבלים שעות בחישובי עלייתה ונפילתה של המניה.
נכון לעכשיו, מציגה 'שותפות גבעות' שני תרחישים לפיתוח המאגר: התרחיש המינימליסטי מדבר על שווי מאגר בסדר גודל של 200 מיליון דולר בקצב הפקה שישתרע על פני 20 שנים, ואילו התרחיש האופטימי מדבר על יותר מ-800 מיליון דולר בקצב הפקה שישתרע על פני 25 שנים - זאת על-פי חישוב של 70 דולר לחבית.
לוסקין צופה, עם זאת, שהמחיר יגיע בעתיד גם ל-200 דולר לחבית. לא בטוח שזה מה שנחוץ לעם ישראל, עִם קידוש השם או בלעדיו, אולם די היה בכך כדי לגרום לאחד המשקיעים, שהתגנב למסיבת העיתונאים ושכותבת שורות אלו שבה עמו הביתה בשלום, לעסוק כל הדרך בחזרה לתל אביב בחישובים קדחתניים אם המניה תוכל לסדר לו את הפנסיה.
|
|
|
מה שכן, לסיפור הזה יש חלק נוסף שעליו לא מדברים בינתיים. הקידוח של 'מגד 5' יושב ממש, אבל ממש, סמוך לקו הירוק. הגם שאין נתונים גיאולוגיים מוסמכים, התצורה הגיאולוגית של השדה אינה נעצרת בתחומי הקו הירוק, אלא נמשכת גם לתוך השטח שנמצא בשליטתה של הרשות הפלשתינית – מה שעל פניו אמור היה לעורר עניין כלכלי עמוק בפוטנציאל להפקת נפט גם ברש"פ.
700 מטרים מאתר 'מגד 5' משתרע הכפר רנתיס, הנמצא בתחום השליטה של הרשות הפלשתינית. לכאורה אפשר היה לצפות שמסיבת העיתונאים של 'גבעות עולם' תעורר התרגשות כלשהי גם בכפר המנומנם. אומנם רנתיס נמצא באזור שטח C, שהוא בשליטה ישראלית, אולם השטח הבנוי של הכפר מוגדר כשטח B, הנמצא בשליטה ביטחונית ישראלית ואזרחית פלשתינית. כל אחד בכפר יכול להציב 'חרגול' בחצר האחורית של הבית, ולפצוח בקידוח מתוצרת עצמית בסגנון טקסני. ראש הממשלה הפלשתיני, סלאם פיאד, לשעבר פרופסור באוניברסיטת טקסס, מכיר היטב את המראות האלו.
אפס. למסיבת העיתונאים לא הגיע אף עיתונאי פלשתיני. גם לא אחד מתושבי רנתיס. סמוך לאתר הקידוח נמצאת תחנת דלק מנומנמת. וודיע, בחור מכפר קאסם, עובד שם כבר שנה כמתדלק. שאלתי אותו איך זה שאף אחד לא בא לברר מה קורה מעבר לפינה. וודיע גיחך. "אלה חמארים", אמר.
בכלל לא יודעים שיש פה נפט?
"אלה רק קמים בבוקר, הולכים לזיתים, נוסעים לעבוד בבית-אריה והולכים לישון מוקדם, למה אין אורות בכפר רנתיס".
הכיצד, תמהתי.
"אין כסף", השיב. "הרשות הפלשתינית לא נותנת כסף. בכל הכפר", הוסיף בזלזול מופגן, "יש חנות אחת. מה יעשו אלו עם הנפט מתחת לאדמה שלהם, ישתו אותו?"
מעבר לתחנת הדלק משתרעת שורה של קוביות בטון. הדרך לכפר חסומה למכוניות ישראליות. יש כניסה אחרת לכפר.
מה יהיה אם ניכנס, שאלתי את וודיע, יעשו לנו לינץ' כמו לנהג ממעלה-אדומים שנכנס לעזרייה בשבוע שעבר?
"לא, מה פתאום", התערב ואליד, המתדלק השני. "אני מבטיח שלמכונית שלכם לא יקרה שום דבר".
|
|