אגף 6 בתיאטרון הסימטא: הנאה שלמה מובטחת

רום דודקביץ, גיא רווה, יואב קראוס, תום פרסטר וקונסטנטין זברני הם חמישה ישראלים בני-עשרה ששמותיהם אינם בראש כותרות העיתונים, אך הם בראש כותרות העתיד הישראלי. חמישייה זו, שזכתה במדליות באולימפיאדת המתמטיקה, מצטרפת לאסף רוזן וגל דור שזכו במדליות זהב באולימפיאדת הפיזיקה, ולחבריהם בן פיינשטיין וגורי פרי זוכי הכסף, ואביב פרנקל שזכה בארד. כן, אלו השמות שעלינו לשנן. אלו השמות המסמלים את העתיד.

הצלחתו של ארתור מילר אז והיום מבוססת על עובדה אחת: יכולתו להעביר את הטרגדיות הגדולות מהתרחשות בקרב מלכים או אצולה, אל הקהל הפשוט. בכך, הוא מצליח לדבר לליבו של כל אחד. העברת ההתרחשות למעמד הבינוני ומטה, ויכולתו לדבר לכל אחד בגובה העיניים, גורמת לכל צופה לחוש כאילו הוא חלק מהסיפור. נעוריו של מילר שהתרחשו בעת השפל הכלכלי, לימדוהו סבל ועבודה קשה מהם. מכאן נלקחו רעיונותיו וחתירתו לצדק חברתי נעלה. עד כדי כך, שבגלל רעיונות אלה במחזותיו, הוחשד בקומוניזם ובאנטי קפיטליזם בתקופת מקארתי.

מי אמר שעם ישראל לא יודע להפגין? - כשזה בוער בעצמות, גם מעמד הביניים יוצא סוף-סוף מאדישותו, והולך להבעיר את השטח. בהפגנה ההמונית אתמול (23.7.11) בתל אביב, ניתן היה להרגיש רוחות של שינוי. ריח המהפכה עמד באוויר, וקיתונות של המון זועם ניתזו לכל עבר. זהו הזעם של מעמד הביניים שנקעה נפשו, והוא הגיע בהמוניו להפוך את השולחנות.

ענני הסערה הראשונים הגיעו דווקא מראשון-לציון, מ"הפרלמנט של ראשון", חבורת גברים בני המושבה הוותיקה, שנהגו להתכנס בקפה של ליוש כדי לדון בענייני השעה בלשון משוחררת וציורית. בין מייסדי הפרלמנט היה העיתונאי אורי פורת, לימים יועץ התקשורת של מנחם בגין ומנכ"ל רשות השידור. כקוריוז מקומי אפילו זכו הפרלמנטרים לפינה קבועה בתוכנית הצהריים של גלי-צה"ל "שעתיים משתיים".

מצאתי עצמי יושבת על כורסה בישיבת המערכת של הערוץ הראשון ביום חמישי 21.7.11 שלצידי על הכורסה מתרווח אכא, אורי כהן אהרונוב ולידו ידידי, צלם הטלוויזיה יוסי מימוני. אכא החזיק את עיתוני היום, קרא בעיתון 'הארץ' וב'ישראל היום'. פניו הביעו שמחה. הגעתי בהפתעה לבקר חברים בטלוויזיה הישראלית. כשרכזת מערכת החדשות עברה על נושאי האקטואליה לחדשות הערב ולחדשות הלילה, הרגשתי מועקה. רק דבריו של אכא שישב לידי שובבו את לבי. הוא לחש לי בשקט בלא שאף אחד ישמע. "אני יכול לומר להם שאת אשתי החדשה?" הסתכלתי עליו ומבוכה השתלטה עלי. "אתה יכול לומר אשתך בפוטנציה."רציתי לשמח את אורי כהן אהרונוב איני יודעת למה. הבנתי שזו הייתה משאלת לב סודית. רצונו למצוא אשה חדשה בחייו. אישה שתפיח בו רוח חדשה. תקווה לחיים. לא ראיתי בדבריו אמירה אישית דווקא אלי אלא אמירה אישית פנימית. ישבתי לידו כמה רגעים. לא יכולנו לדבר. מדי פעם הביטו עלינו ממערכת החדשות וביקשו שנהיה בשקט. האמת, לא דיברנו רבות. הוא מסר לי את גיליון עיתון החדשות כמו מוסר לי משהו יקר ערך. וכשעיינתי בעיתון והגעתי לעמוד המבשר על מינוי של יוני בן מנחם הוא לחש לי, חבר טוב שלי. גאה בחברו שהשיג את התפקיד המכובד. היה ניכר שלאכא מעמד מיוחד בחדר החדשות. רוב הזמן היו לו הודעות שהרטיטו את המכשיר הנייד שלו. הוא הוציא אותו מדי פעם מכיסו ועיין בו, ואחר השיבו לתיקו. הוא נשמע מודאג כשאמרתי שאני חוזרת לנתניה. כשהגעתי לנתניה כעבור כשעתיים הוא צלצל לברר אם הכול כשורה. זו הייתה דאגה אמיתית.