שלטון בלי און

במהלך השבועיים האחרונים חל מהפך בלתי הפיך במדינה המהווה לפי כל הסימנים מפנה היסטורי בתולדות מדינת ישראל. 63 שנה אחרי שדוד בן-גוריון הכריז בשדרות רוטשילד בתל אביב על הקמת מדינת ישראל התעוררו מאות בני נוער באותה שדרה והשמיעו קולות מחאה ראשונים על בעיות חמורות שמציקות להם בתחום הדיור שמרעידים כיום את אמות הסיפים של המדינה, ובתחומים נוספים המעיקים על אזרחי המדינה.

האות ניתן לתחילתה של מהפכה חברתית שהחלה להתפשט ברחבי המדינה כשדה קוצים באמצעות אלפי אוהלים המעניקים לה אופי עממי. אחד משיאיה של המהפכה יהיה במוצאי שבת, בהפגנות מחאה המוניות שייערכו בעת ובעונה בשורה של ערים ברחבי המדינה. המפגינים כבר הבטיחו שההפגנות הבאות יהיו אלימות יותר והחשש הוא שהן יצאו מכלל שליטה. האמת צריכה להיאמר: סדר היום הציבורי השתנה מן הקצה ורוחות חדשות ועזות החלו לנשב במדינה. הכאוס שלח גרורות לכל עבר.

מי זוכר היום את האזהרות החוזרות ונשנות של ראש הממשלה מול האיום האירני שלווה בחששות מההשלכות של תקיפה ישראלית? מי דואג עדיין בעקבות דברי האזהרה הקשים של השר להגנת העורף מתן וילנאי על כך שבהתלקחות הצבאית הבאה עלולים ליפול 1,000 טילים ליום על ישראל? מי עוסק עדיין בשאלות פרוזאיות של קיצור החופש הגדול והארכת משך הזמן של שעון הקיץ ובהצעה שחופשת סוף שבוע תכלול גם את יום ראשון?

נושאים כבדי-משקל שהטרידו בחודשים האחרונים את אזרחי המדינה, כמו המשבר החריף במערכת הבריאות, הנטל הכבד של המיסים, עליית מחירי הדלק, החשמל והמים, הרפורמה בשירותי התחבורה הציבורית הייקור הבלתי פוסק במחירי המזון, שימנו בהדרגה את גלגלי מהפכת המעמד הבינוני במדינה שמצויה עתה בשלבים הראשונים, ועלולה להחריף ולהקצין עד כדי יציאה מכלל שליטה על כל המשתמע מכך. את הקיפוח העדתי המסורתי והקיטוב החברתי מחליפה עתה מלחמת מעמדות אמיתית שסופה מי ישורנו.

תמונת המצב העגומה מלמדת שעשרות אלפי משפחות התדרדרו בשנים האחרונות מן המעמד הבינוני למעמד הנמוך, העוני הולך וגדל לממדים מפלצתיים. גם גורלם של אלה שמצליחים לשרוד במעמד הבינוני לא שפר. חלקו של המעמד הבינוני בעוגת ההכנסות הלאומית בישראל ירד ברבע, בעוד שחלקו של המעמד הגבוה צמח לשני שלישים מעוגת ההכנסות. עיקר הגידול בהכנסות האדירות שהסתכמו במאות אחוזים שהחל משנת 1990 ואילך היה רובו ככולו בקרב העשירון העליון (ובעיקר באלפיון העליון ובקרב שועי הארץ). לעומת זאת, חלקם של שמונת העשירונים הנמוכים במדינה קטן בהדרגה בתקופה זו בעשרות אחוזים.

למרבה הצער והבושה, ישראל הפכה בהדרגה למדינה הכי פחות שוויונית בקרב המדינות המפותחות! אין צורך במכשירי ניווט כדי לזהות ולאתר את המוקדים של הבערה החברתית שפרצה באורח סמלי בימי הקיץ הלוהטים ביותר, ועד כה לא הצליחו פעולות החירום של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושריו הכלכליים והחברתיים לצננה. המציאות החדשה מלמדת שלראשונה מזה שנים רבות נוצרה אחווה אמיתית בין סטודנטים לבין חסרי השכלה, בין קשישים לצעירים, בין בעלי דירות לחסרי דיור, בין רופאים לחולים, בין אימהות מרובות ילדים לבין רווקות מזדקנות, בין הצפוניים לדרומיים. אבד הכלח על המושג כל איש לגורלו. קשה כיום לקנות מעמד אחד על חשבון משנהו.

עמוקי הכיס שבינינו

רק חיבור אחד לא נעשה, אלא רק החריף והעמיק: עתירי הממון הכבדים, השבעים ומדושני ההון מהקופה הציבורית ומההטבות של השלטון והמוני העם הכורעים תחת הנטל והעול הפושטים ולובשים צורות בשורה ארוכה של תחומים. מול עיניהם הכלות של אזרחי המדינה צמחו, שמנו והתנשאו טייקונים למיניהם, אילי הון שצפצפו עליהם ועשו במדינה כבתוך שלהם.

השחיתות השלטונית המפלצתית במדינה ניזונה מהתופעה ההרסנית של ההון שהתחבר בשיטתיות לשלטון, ולאחר מכן החל לחדור אליו. נשיאים, שרים, חברי כנסת וראשי ערים סרים למרותם וחלקם משרתים אותם בגלוי זה מכבר. עורכי הדין שלהם עוזרים להם להכשיר שרצים שונים, העיתונאים עושי דברם שהיללו את נדיבות ליבם. הם קיבלו תארי דוקטור כבוד אחרי שתרמו לקתדרות, מנהלי בתי החולים סגדו להם, ראשי העיריות היללו אותם ועמותות חברתיות היו סמוכות על שולחנם.

מאחר שחלקם ברוני תקשורת, הם דאגו לספק לחם שעשועים לציבור הרחב, לחם שעדיין נשאר בפיקוח אך בלי הקוטג' ושעשועים של תוכניות ריאליטי המעוררות מחשבה ביקורתית כמו כוכב נולד, הישרדות, היפה והחנון, האח הגדול והראש הקטן.

ההתעוררות האחרונה פקחה את עיניהם של ההמונים שהחלו להבין ולהפנים שהצמיחה הכלכלית המרשימה של המדינה פוסחת עליהם והם אינם מחוברים אליה בחיי היומיום. לא בכדי החלו לצוץ באחרונה סימנים של טינה כלפי המגזר העסקי ושנאה גלויה כלפי אילי ההון החולבים את הקופה הציבורית.

נקודות התורפה הבוערות שחלקן כבר מחלחלות בתנועת המחאה ההמונית וצוברות תאוצה רבה הן:

• הריכוזיות שהצליחה לעוות את הכלכלה החופשית ולרסק את התשתית החברתית. המונופולים הגדולים שהוקמו במדינה בשורה של תחומים, בהם מזון, תשתיות, תחבורה, גז לתצרוכת ביתית ועוד, שחקו כמעט את כל החלקות הטובות במדינה.

• אילי הון שקיבלו במרוצת השנים הטבות מפליגות מהמדינה אינם עומדים בהתחייבויותיהם להחזיר למדינה תמלוגים. אילי הון אחרים שקיבלו הלוואות נדיבות בהיקף של מאות מיליוני דולרים מקופות גמל של שכירים, עמלים באמצעות גופים מוסדיים משתמטים מלהחזיר את חובותיהם.

• הבנקים שהעניקו ברוחב לב מינוף ענק למשקיעים מקומיים וזרים שמיעטו להביא כסף מכיסיהם הפרטיים והעדיפו להשתמש בקופה הציבורית לחלוב אותה, ועתה מתקשים לעמוד בהתחייבויותיהם.

• אילי הון שמסרבים לשתף את המדינה ברווחים אגדתיים שהם צברו בעבר ועשויים לצבור בעתיד.

• קיים חוסר שוויוניות במערכת הרפואה הציבורית. המושגים "רפואה לעשירים" מול "רפואה לאנשים הפשוטים" שהפכו למטבע לשון זה מכבר, קיבלו משמעות מיוחדת במאבק המשולב הבלתי מתפשר שמנהלים בימים אלה הרופאים, המתמחים והסטודנטים לרפואה על המצוקה האמיתית בבתי החולים.

• מרבית האוכלוסיה במדינה נאלצת להפריש למעלה מ-30 אחוז מההכנסה החודשית למימון המשכנתה החודשית שהם משלמים לאורך שנים. זוגות צעירים אינם מצליחים לרכוש דירה וצעירים בראשית דרכם מתקשים לשלם שכר דירה.

• הצדק המשפטי זועק לשמיים. קיימת תחושה שעבריינים בעלי ממון, מעמד, קשרים ומוניטין, שמסוגלים לשכור את שירותיהם של פרקליטי הצמרת, מצליחים לצלוח את בתי המשפט בזול ונהנים, בין השאר, מעסקות טיעון טובות, מתשלומי כופר וכיו"ב.

חלקה של אומ"ץ במאבק

מעל הכל רובצת עננה: 13.5 מהמשפחות במדינה מסווגות כמשפחות עניות לעומת 7.6 משפחות עניות לפני תריסר שנים. המגמה הולכת ומחריפה. למען האמת ההיסטורית, ראוי לציין שאומ"ץ, שהיא תנועה עצמאית ובלתי תלויה פוליטית, חרתה על דגלה את המאבק החברתי כבר לפני למעלה משמונה שנים, כאשר הייתה התנועה הראשונה בתולדות המדינה שטיפלה בעת ובעונה אחת במאבק כפול למיגור השחיתות הציבורית ולחיסול העוולות החברתיות (למי שאינו יודע, ר"ת של אומ"ץ - "אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי").

בשנים הראשונות התמקדנו אומנם במיגור השחיתות השלטונית ויש לנו חלק נכבד בחשיפת פרשות השחיתות של אישים מרכזיים במדינה, בהבאתם לדין ובכליאת כמה מהם, אך הקדשנו זמן לטיפול בבעיות חברתיות בוערות. התנופה הרבה החלה לפני חמש שנים, כאשר הוקמה שלוחה מיוחדת לטיפול בנושאים חברתיים בראשותה של חכ"ל אראלה גולן, שרשמה לעצמה הישגים נכבדים בתחום זה שאותם ניתן לבחון באתר המעודכן של התנועה. אני מבקש לציין על קצה המזלג חלק קטן מהם:

א. כבר לפני שנה וחצי הגשנו לראש הממשלה ולשר הבינוי והשיכון מסמך מפורט שהוכן על-ידי מומחים, הכולל הצעות מעשיות לפתרון בעיית הדיור הציבורי, ונענינו בתשובות שנראות היום מגוחכות בלשון המעטה.

ב. הייתה לנו מעורבות פעילה במרוצת השנים בתחום הבריאות, חלקה בשיתוף עם ההסתדרות הרפואית וגורמים נוספים וחלק באורח עצמאי.

ג. הצבנו את המאבק בתופעה הפסולה של הון ושלטון בראש מעייניה. בהקשר לכך הופענו בפני ועדה מיוחדת לבחינת הבעיה שהקים מבקר המדינה והתרענו על מתן העדפות לאילי הון, נאבקנו נגד הריכוזיות ועושק קופת המדינה.

ד. טיפלנו בשורה ארוכה של נושאים חברתיים וכלכליים במישור הארצי והמוניציפלי בהם שכר הבכירים, ההטבות של נבחרי הציבור, מכרזים תפורים, איכות חייהם של אזרחי המדינה, מניעת עוולות והנהגת צדק חברתי ומשפטי.

המהפכה החברתית מצאה את אומ"ץ בעיצומה של עשייה. איננו לוקחים טרמפ עליה בדומה לגופים אחרים, אלא משולבים בה כמתריעים בשער ושומרי הקופה הציבורית.

פעולות של פאניקה

ממשלת ישראל, לעומת זאת, לא הייתה מוכנה למהפכה החברתית שנפלה עליה כרעם ביום קיץ לוהט, בעיצומה של פעילות מגננה בינלאומית למניעת הקמתה של מדינה פלשתינית בחודש ספטמבר הקרוב.

בימים האחרונים הפגינה הממשלה פאניקה כאשר קיבלה בזו אחר זו החלטות חפוזות בעלות אופי של זריקת עצמות בעניין דיור בר-השגה, הוזלת מחירי מזון, הקפאת תשלומי ארנונה בניסיון נואש לרצות את המוני המפגינים. הממשלה לא הפנימה בשלב הראשון את העובדה שהמדובר הוא במהפכה אמיתית שנחתה עליה בתקופת בין המצרים ואינה נעדרת צביון פוליטי.

רק אחרי ההלם שפקד אותה, הבין ראש הממשלה בנימין נתניהו שאם ברצונו לשרוד, יש צורך דחוף בטיפול שורש יקר ביותר לטווח קצר וארוך, שעלול לעלות לקופת המדינה עשרות מיליארדי שקלים.

מי שהוסיפה שמן על המדורה הייתה ההסתדרות שעמדה מן הצד בעשרת הימים הראשונים של פעולות המחאה, ורק בימים האחרונים החלה להפגין נוכחות מאסיבית ולהציג לראש הממשלה תביעות אולטימטיביות. סוד גלוי הוא שיו"ר ההסתדרות הנוכחי עופר עיני, אדם שפיו וליבו לא תמיד מתואמים ביניהם, מחובר היטב לכמה טייקונים במשק ובחודשים האחרונים נקט בכמה צעדים שהעידו על רצונו לפרוש מתפקידו ולהשתלב במגזר העסקי. למרות העוצמה הרבה שמרכז בידיו עיני, בשל קשריו ההדוקים עם הוועדים הגדולים במשק, כדאי להתייחס אליו בעירבון מוגבל.

למרבה הציניות, לא רק ההסתדרות הצטרפה למאבק המחאה החברתי, אלא גם הטייקונים המיוצגים בפורום של ראשי המשק שהביע הזדהות עם המפגינים.

קודמו של עיני בתפקיד, יו"ר ההסתדרות חבר הכנסת עמיר פרץ, הביע בשעתו חשש מפני ימים אפלים שבהם יסתערו המונים רעבים ומדוכאים על בתיהם של אילי ההון במדינה ותתחיל אנרכיה מוחלטת. באיחור של שמונה שנים, תסריט האימים הזה אינו נשמע בדיוני כלל ועיקר.