כבר כ-12 שנה שהאופרה הישראלית מקיימת אופרות בהן משתפת ישובים מהפריפריה. הפעם באופרה סינדרלה מאת רוסיני שיתפה תושבים מטירת הכרמל שבצפון ונתיבות שבדרום. זאת הפעם הראשונה שאופרה במתכונת כזו מוצגת סוף סוף בתל אביב כדי שגם תושבי העיר ת"א יראו את הפוטנציאל האמנותי- אופראי של ישובים אחרים הנמצאים בצפונה ובדרומה של ת"א. פרויקט זה כאמור נמשך יותר מ-12 שנה ויוצא אל הפועל בסיוע גורמים רבים כולל העיריות המשתתפות.
כיבדו את האירוע שרת התרבות, ראשי הערים המשתתפות והעיר המארחת,מנהלת האופרה ועוד. האירוע היה חגיגי,מרגש מעצם העובדה שנוכחים בקהל כ-500 איש מהישובים המשתתפים בהפקה שלחלק מהם זו הפעם הראשונה שנמצאים במשכן והן מהעובדה שזו הופעה חד פעמית בת"א שהושקעו בה מאמצים,כספים,רצון טוב,זמן רב וכוחות רבים.
המאמצים נשאו פרי והם לא היו לשווא. התוצאה הייתה "גראנד אופרה"עם הרבה משתתפים,עם סצינות המוניות רבות,הרבה מחול,מקהלות, תזמורות כלי נשיפה וכמובן סולני האופרה הישראלית ותזמורת סימפונט רעננה.
על הכל ניצח ביד רמה,בביטחון ובכישרון רב איתן שמייסר. היא השתלט בקלות על הגופים הרבים שהשתתפות כגון להקת הנער "NTV",רקדניות "כוכב עולה",רקדני הריקודים הסלוניים,להקת "קצת אחרת",מקהלות "מנגינות הנגב" ו"שיר לשלום", שלושה שחקנים,רקדני החוג לברייקדאנס,חבורת הזמר"נתווים", נגני הקונסרבטוריון. כל הגופים הללו כולם היו מנתיבות.כן השתתפו רקדניות מתנס טירת הכרמל ותזמורת הקונסרבטוריון שניהם מטירת הכרמל וזאת כמובן בנוסף לסולני האופרה הישראלית יפעת וייסקופ,יאיר גורן,נמרוד גרינבוים, יאיר פולישוק, גבריאל לובנהיים, יעל לויטה ולימור אילן כשחלק מהם זמרי סדנת האופרה שקיבלו מלגות הצטיינות על שירתם בסדנה.
זאת הייתה "אופרה בקהילה" שהוצגה כבר בנתיבות וטירת הכרמל,מפעל מבורך המקרב את הישובים המשתתפים בו למרכז התרבות,מציג להם סוג אמנות שאין באפשרותם לראות בישובם אלא אם נוסעים לעיר הגדולה שגרם לשרת התרבות, לדבריה בברכה לבכות מרוב התרגשות.
מטרות יוזמות כאלו של האופרה רבות.הן באות להציג בפני התושבים אמנות לא כל כך מוכרת להם,נותנת אפשרות לראות אופרה בישובים אלו והחשוב מכל חשיפת סוג זה של אמנות בפני קהל רב ומגוון שאמנות זו לא כל כך קרובה לו,לא רגיל לה ולוקחת אותו אליה ע"י האפשרות לטעום משהו לא ידוע בתקוה שהטעם יהיה ערב לחיקו.
לא נעדר מהאירוע אזכור אקטואלי למתרחש לא רחוק מבית האופרה כאשר ראש העיר המארחת ציטט בברכתו פיתגם סיני האומר שאת האורז צריכים כדי לחיות ואת הפרח כדי שיהיה טעם לחיות. המסקנה היא שכדי שיהיה טעם לחיים צריך גם להאזין מפעם לפעם לאופרה.
כאמור השתתפו המונים בהפקה. הפעם הדגש ניתן יותר לעין מאשר לאוזן אך גם היא הייתה שבעת רצון ולא הייתה מקופחת בהרבה. שירת כל הסולנים הייתה טובה והייתה בעברית.טוב שהיו גם כיתוביות כי בקטעים הפחות המוניים חלק מהזמרים לא נשמעו כי המיקרופונים שהיו צמודים לסולנים לא פעלו כהלכה לאורך כל המופע וחבל.
הייתה תנועה רבה על הבמה .היו תלבושות יפות בשלל צבעים רעננים שעוצבו ע"י ודים קשרסקי ותלבושות הקהילה ע"י איריס רטינסקי.מעצב התאורה היה בנצי מנור שהצטיינה בהרבה אור ובצדק. הכל היה מאוד צבעוני, מאוד עליז ושמח וכאמור עם הרבה סצינות המוניות. הפקה רבת משתתפים.
על הבמה הופיעו תזמורות כלי נשיפה,תושבי הישובים צעירים ומבוגרים, בעלי מוגבלויות,אינטגרציה מלאה של כל הרכבי האוכלוסין. היה זה אירוע מעולה חשוב,הפקה נהדרת,ביצוע טוב מאוד ואחיד של גוף כל כך רב גווני וגדול שבויים היטב ע"י הבמאית שירית לי וייס תחת שרביט הניצוח והשליטה המרשימים של איתן שמייסר. המנצח והבמאית היו אחראים גם על עיבוד האופרה שתורגמה על-ידי דוד זבה. הייתה זו הפקת אופרה מלאה בכל המובנים וההיבטים.
לראות או לא לראות: כל מי שלא היה נוכח הפסיד חוויה מרגשת מכל הבחינות.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
