מנפנפים על הגחלים

אחד מדרי האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב התפרץ אתמול אל עמדות השידור של ערוץ 2 וערוץ 10 תוך כדי שהכתבים במקום העבירו דיווחים חיים על ההתפתחויות האחרונות בתנועת המחאה. אירוע זה יכול לסמל את העמדה הדואלי של כמה מן המפגינים כלפי תפקידה של התקשורת במהלך שחוללו. אסף לוי, אחד ממארגני המחאה ועיתונאי לשעבר ב"כלכליסט" ו"7 ימים", אומר כי היחס הכפול אל התקשורת החל כבר ביום הראשון.

"אנחנו מבינים שהסיקור האדיר שאנחנו זוכים לו הוא דלק להפצת המסרים", הוא אומר. "יחד עם זאת, אנחנו ממש בזים לסגנון של התקשורת". לדבריו, לתקשורת יש תפיסה "כאילו היא מעל הכל" והכתבים משתמשים במיקרופון, לדבריו, כתירוץ ל"התנהגות אדנותית, מתנשאת ואנוכית".

"התרבות העיתונאית בישראל, ואני מכיר אותה משנים ארוכות שעבדתי כעיתונאי, בעיקר מדברת עם עצמה ועסוקה בענייני ברנז'ה יותר מכל דבר אחר. זו עיתונות שבסופו של דבר מחפשת את הצהוב, הרגשני והצעקני, לא כזו שמבקשת לשקף תהליך, אלא כזו שמבקשת לגמור מהר".

לגישה הסנסציונית יש בוודאי תרומה לכך שעשרות אלפי בני-אדם יצאו להפגין, לא?

"אין ספק שזה עוזר, אבל צריך להיות איזון בין הגסות והברוטליות של התקשורת ובין התהליך האזרחי העמוק והרדיקלי שמתהווה כאן. אני מבין את הצורך בשטחיות, אבל צריך שגם תהיה מידה מסוימת של עומק ואינטגריטי והבנה רחבה של הדברים, וזה לא קיים. היום קיים רק זול ושטוח".

כמה מהעיתונאים ששוחחו עם "העין השביעית" דיברו על ניסיונות חבלה בציוד התקשורת בשדרה. "יש פה כמה קבוצות רדיקליות שבפירוש חיבלו בציוד", מודה לוי. "את המסר שאני מעביר בעל-פה הם לקחו צעד רחוק יותר, כי מבחינתם התקשורת היא חלק מהבעיה". המוחים מדברים על דיור, בריאות וחינוך, אך לוי מצביע על כך ש"כמה מהבעיות החריפות של החברה הישראלית הן תולדה של מה שאנשים רואים בטלוויזיה".

העיתונאי מתן חודורוב, שמשדר מהשדרה באופן קבוע עבור חברת החדשות של ערוץ 10, מכיר את היחס הביקורתי כלפי התקשורת באופן אישי. רק אתמול, מספר חודורוב, הוא נתקל באדם שאיים לרצוח אותו אם לא יגיד בשידור את אשר על לבו. "יש הרבה אנשים שמשייכים את התקשורת לבעלי הון ומצביעים עליה כעל חלק מהבעיה, ויש אנשים שהיו רוצים להתבטא יותר וכשהם נענים בשלילה קשה להם לקבל את זה", הוא אומר. "רוב הפעילים משתפים איתה פעולה בשמחה ומבינים את החשיבות והחיוניות שלה להעצמת המאבק שלהם, והחלק הקטן יותר מתנגד להימצאות שלה במקום ומקשה על הצוותים בשטח".

כתב לענייני כלכלה כמו חודורוב לא נתקל בדרך כלל בתגובות כה חריפות, אך עבורו יש בכך גם פן חיובי. "מחאת האוהלים היא מהפכה במונחי הסיקור של התקשורת הכלכלית", הוא אומר. "עד היום התחום הכלכלי התנהל בעיקר במשרדים ממוזגים, בתי-השקעות, בורסות, ובסך-הכל היה תחום די סטרילי. במובן הזה מחאת האוהלים מסמנת מהפך מאוד גדול. פתאום המקורות הזמינים והמיידיים ביותר נמצאים בשטח. פתאום האנשים שעליהם אתה מדבר במשך שנים ברדיו ובטלוויזיה, אותו מעמד ביניים שנשחק, מתייצב לך מול המצלמה ומשמיע קול, והמפגש הבלתי אמצעי עם מושאי הסיקור העיקריים שלך בשטח הוא חוויה מאוד נדירה".

"מבחינתי זה ממש מרגש לראות את עם ישראל יוצא לרחובות בנושאים כלכליים וכאילו נותן את החותמת הרשמית על כך שהנושאים האלה באמת קרדינליים עבורו לא פחות מסדר היום הקלאסי של ענייני חוץ וביטחון", אומר חודורוב.

למנהיגי מחאת האוהלים אין ייעוץ תקשורתי מקצועי, לא בשכר ולא בהתנדבות. "אנשים שמייחסים לעצמם טייטלים של יועצי תקשורת וקמפיינים ומומחים לדעת קהל זה בולשיט", טוען לוי. "בסופו של דבר מסר שמבטא תום לב ואמת וכאב הוא המסר שעובד, לא צריך להנדס אסטרטגיות רחבות בשביל לבטא מסר פשוט, וזה הכוח האדיר של המהפכה הזאת. אין פה שום מהלך שתוכנן באופן רב שלבי או בקופירייטינג מהוקצע. זה קשקוש. באנו, דיברנו בכאב וזה תפס".

לדברי לוי, אפילו דובר מקצועי אין לקבוצה שהחלה את המחאה. הוא עצמו, כאמור, עיתונאי לשעבר, עמיתו לקבוצה, רגב קונטס, הוא במאי, ושיר נוסצקי היא עיתונאית פעילה, כך שהם יודעים פחות או יותר כיצד לפעול מול התקשורת. חבר נוסף, רועי נוימן, לקח על עצמו את תפקיד ריכוז הדוברות, על-אף שמעולם לא התנסה בכך קודם לכן.

אחד מהעיתונאים המסקרים את המחאה ושוחחו עם "העין השביעית" מספר כי באין דברור מסודר, הוא פשוט נמצא בקשר רציף עם כמה מהפעילים. ריבוי הקבוצות השונות במאהל מביא לכך שהוא מקבל מדי יום מאות מיילים, סמסים ושיחות טלפון עם הודעות לעיתונות על פעילויות מתוכננות. "מהבחינה הזו", הוא אומר, "אתה מוצף במידע. דובר מקצועי יש לו עוד הרבה דברים אחרים להתעסק איתם. כאן כל אחד שולח לך משהו".

"בהחלט אין כתובת אחת במחאה הזו שאליה אפשר לפנות לשם השגת אינפורמציה", מוסיף חודורוב. "בגלל האופי המיוחד של המאהל כמעין סלט של אג'נדות, אתה צריך לפנות לכתובות רבות". לדבריו, נוסף על ריבוי המסרים מהקבוצה המקורית, מוצפים העיתונאים בהודעות מטעם כל דוברי הארגונים והגופים שהצטרפו למאבק. "לא תמיד הארגונים מתואמים אחד עם השני, לא לגבי דפוסי הפעילות במישור הטכני ולא לגבי האג'נדה", מציין חודורוב.

רשימות קשורות:

- שכר מינימום = 140 כתבות בחודש
- תלוש המשכורת שלי
- טור פתיחה
- הרומנטיקה פסה, הצ'ק חזר
- כבוד למגזר