הילדים שגנבו את ההצגה

בתוכניתו המקסימה, "בית-ספר למוזיקה", הצליח ערוץ 2 להתעלות על עצמו ולהוכיח שאפשר גם אחרת. רייטינג גבוה אינו כרוך, בהכרח, בריאליטי וולגרי או במירוץ מטורף אחר הממון. מסתבר שניתן להגיע אליו גם בתוכנית חינוכית, סולידית ואסתטית, ולעורר בצופים ריגוש טלוויזיוני לשמו

ראובן לייב כתבות תגובות

אל מול הדומיננטיות של תוכניות הריאליטי, שדבקו בו כסטיגמה, הצליח ערוץ 2 להתעלות על עצמו ולהציל לא במעט את תדמיתו וכבודו בתוכניתו הסולידית והאסתטית "בית-ספר למוזיקה". פתאום עכשיו, פתאום היום, מתחוור שניתן להשיג רייטינג גבוה גם ללא וולגריות וגסות-רוח.

שלא כמו תוכניות הריאליטי הדביקות, נוסח "האח הגדול", "בית-ספר למוזיקה" התגלתה כתוכנית סולידית ואסתטית, ומעל לכל בעלת אפקט חינוכי. במקום מירוץ זול ומטורף אחר הישגיות, עם תמורה כספית מפתה בצידה, יש לה אפקט חינוכי פרופר: איתורם ותיעודם של ילדים ברוכי-כישרונות, כדי שיוכלו, בעזרתה, להכשיר לעצמם את עתידם.

"בית-ספר למוזיקה" הוא חגיגה לעיניים ולאוזניים. מראה הילדים, על התום והרוך שבהם, מרגש ומחמם את הלב. מדובר בנשמות טהורות, חפות מזיוף, המסוגלות להפיק מפיהן צלילים שמיימיים, ללא הכשרה של פיתוח-קול, כאילו היו זמרים מלידה. כולם כאחד הצליחו להפיק את המרב מן השירים שהושמו בפיהם.

מוסד חינוכי

"בית-ספר למוזיקה" הוכיחה עצמה כתוכנית שכולה קרשנדו אמוציונלי, הפונה אל הרגש בשיא האפקטיביות שלו. בהבדל מתוכניות הריאליטי השבלוניות, שאין בהן אלא מירוץ אחר הממון - "בית- ספר למוזיקה" מצטייר, בסך-הכל, כמוסד חינוכי המעניק תעודות הצטיינות למי שבאמת מגיע להם מידיהם של ברי הסמכא.

ששת הפיינליסטים של התוכנית - מישל כהן, ליבי פנקר, קטלין אליגרו, שי המבר, שלו מנשה ודניאל דרחי - הצליחו להוכיח, קבל עם ועדה, שהם מסוגלים לספק את הסחורה גם ללא תחרות פרועה ואכזרית. לזכותם ייזקף שהם לא נוצלו, אלא ניצלו, במו-פיהם, את הזדמנות הפז שנקרתה בדרכם לצאת גדולים. הם ראויים על כך לכל מילה של פרגון. לא פחות ראויים לכך גם מוריהם - יהורם גאון, מתי כספי, קרן פלס ומשה פרץ.