ב-דנ"א שלהם

אתמול פוצץ רכבה של אשת דיפלומט ישראלי בהודו, והיא נפצעה באופן בינוני. מטען נוסף הוצמד לרכבו של נהג העובד בנציגות ישראל בגאורגיה, התגלה ונוטרל. כל כותרות הבוקר מוקדשות למה שמכונה, בין היתר, "התקפת טרור כפולה", "מתקפה משולבת" ו"גל פיגועים נגד ישראל". בשערי כל העיתונים תצלום [AP] שבו נראה רכבה של אשת הדיפלומט הישראלי עולה באש.

התצלום צולם על-ידי עיתונאי הודי בשם ג'וג'י פיליפ תומאס, שבמקרה היה עד לפיצוץ. "המכונית שלפני התפוצצה הרגע", צייץ בטוויטר זמן קצר לאחר המקרה וצירף תצלום. לפי הציוצים שלו, האשה הישראלית הועפה מהמכונית מרחק רב, אך שמרה על הכרתה והתעקשה שייקחו אותה לשגרירות ולא לבית החולים. (בהמשך צייץ שאלה: מדוע אף אחד מכלי התקשורת שעושים שימוש בתצלום שלו לא נותן לו קרדיט?). בידיו גם תצלום של האישה הפצועה עצמה, ציין בציוץ אחר, אך הוא סירב לפרסמו מסיבות אתיות. כאן ניתן לקרוא את דיווחו על האירוע, ולראות תצלום נוסף שלו (הפעם עם קרדיט מלא לצלם) שבו ניתן להבחין באשה נלקחת לשגרירות לאחר הפיצוץ.

הישראלית הפצועה היא טלי יהושע-קורן, אשת נציג משרד הביטחון בהודו. בהארץ מדווחים ברק רביד, עמוס הראל ואבי יששכרוף על האירוע וכבר בפיסקת הפתיחה מקשרים בינו לבין יום השנה לחיסולו של בכיר החיזבאללה עמיד מורנייה, השבוע לפני ארבע שנים. בהמשך מדווח כי המטען שפוצץ את רכבה של קורן-יהושע הוצמד אליו על-ידי אופנוען, ככל הנראה בעזרת מגנט. היא נפצעה בינוני (גם הנהג שלה, מאנוג' שארמה, נפצע) וטופלה בבית חולים. חלק נכבד מהדיווח עוסק בתגובה המיידית של ישראל (אירן אשמה) בתגובה הישראלית הצפויה (שיגור מומחים לחקירת המקרים) ובניתוח איכות הפעולות (מצד אחד, ניכרת שאפתנות; מנגד, הפעולות מוגבלות ל"יעדים הנמצאים בפריפריה של אבטחת השב"כ בחו"ל").

עיתון מעריב מספק סיקור נרחב של האירוע בשער, על פני שתי הכפולות הפותחות וכן בעמוד 6. לצד דיווחים על האירועים והתגובות, טורי פרשנות של נדב איל, יצחק לבנון ועפר שלח. העמוד החותם את סיקור האירועים מוקדש לרקע היסטורי. מוזכרת בו המתקפה על שגרירות ישראל בארגנטינה לפני 18 שנה, שם נהרגו 85 בני אדם. אלמנתו של מאבטח בשגרירות כותבת על תחושותיה אז והיום. בסך-הכל, הסיקור במעריב הוא המקיף ביותר בעיתוני הבוקר.

בידיעות אחרונות מסתפקים בשלושה עמודים בלבד לסיקור הפיגוע, אך לעיתון יש מידע בלעדי. בעוד שבהארץ כותבים רויטל בלומנפלד וברק רביד כי בני משפחתה של קורן-יהושע "מחכים לשמוע את קולה", בידיעות אחרונות מספק איתן גליקמן (בשער הקרדיט היחיד ניתן דווקא לאיתמר אייכנר) ציטוטים מפיה.

"רוכב אופנוע זרק משהו למכונית שלי, והכל התפוצץ. מזל שהילדים לא היו איתי", היא הכותרת הראשית של העיתון, נתונה בין מירכאות. המשפט האחרון בכותרת מוגדל וצבוע אדום, על-רקע תצלום המכונית הבוערת. העיתון מבטיח שבין דפיו ימצא הקורא דיווח על "רגעי האימה" של האישה. "ראיתי אופנוען ואז היה פיצוץ" היא מצוטטת שוב בכותרת לידיעה בפנים העיתון. כותרת הגג מבהירה, למי שהיה לו ספק, כי "פצועת הפיגוע מדברת".

מקריאת הידיעה עולה שאלה ציטוטים מדרגה שניה. גליקמן לא שוחח עם הפצועה אלא עם בני משפחתה. אחיה, עידו, סיפר לו כי לאחר האירוע התקשרה לשגרירות ואמרה "הרכב שלי התפוצץ והוא עולה באש". הציטוט הדרמטי שנבחר לכותרת הראשית ("מזל שהילדים לא היו איתי שם") נאמר מפיה לבעלה.

ב"ישראל היום" כותב בועז ביסמוט כי אין טעם לחפש את המניע לפעולה בציון יום שנה לאירוע כזה או אחר. "חיזבאללה והבוס האירני לא צריכים סיבה כדי לתקוף את ישראל ונציגותיה. זה ב-דנ"א שלהם", הוא קובע.

ועד העובדים ברכבת זקוק בדחיפות לחברת יחסי ציבור חדשה, אם הוא בכלל מעסיק אחת. השביתה הנרחבת שיזמה הסתדרות העובדים במשק למען זכויות עובדי הקבלן זכתה לרוח גבית מהעיתונות (במיוחד, מידיעות אחרונות). יום לאחר סיומה החלו עובדי רכבת ישראל לשבות, וקבלת הפנים הפוכה. "הרכבת שמה פס על הנוסעים", נכתב הבוקר בשער ידיעות אחרונות.

"הסיבות להשבתה רבות, אך בעיקר נוגעות לביטחונם התעסוקתי של העובדים ועל אי קיום משא-ומתן לשיפור שכרם ותנאי העסקתם של העובדים – בעיקר עובדי דור ב' שמשכורותיהם נמוכות", מציינים עופר פטרסבורג, נעם ברקן וראובן וייס בידיעה על השביתה שמתפרסמת בעמוד 12 בעיתון. מידע זה מובלע בקצרה בעומק הידיעה, אינו מוזכר בכותרת הגג ("רכבת ישראל: כמעט 10 עיצומים בתוך חצי שנה") בכותרת הידיעה ("רכבת ההשבתות") או בכותרת המשנה ("הבטיחו לנו שבקרוב היא תחבר את המרכז לפריפריה, אבל הבוקר כנראה ששוב ניאלץ למצוא דרך אחרת להגיע לעבודה. אם לא יוצאו צווי מניעה נגד העובדים, יושבתו היום כל הרכבות ברחבי הארץ").

בטור פרשנות נלווה מזהיר אודי עציון את עובדי הרכבת השובתים כי הם מחמיצים את האפשרות לגייס לטובתם את דעת הקהל של הנוסעים ("ברובם שכירים, אנשים חסרי ביטחון תעסוקתי", הוא כותב) ועל כן "ביום שבו המדינה באמת תפעיל נגד עובדי הרכבת צעדים לא הוגנים ושוברי שביתה, לאף אחד לא יהיה אכפת".

רק בשבוע שעבר קראה רונה קופרבוים בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות לכל קוראי העיתון "לפזם בדרך לאוטובוס כי הרכבת לא במשחק". בסופו של דבר הרכבת לא שבתה בהוראת ההסתדרות, אך הבוקר היא מושבתת. יובל גורן מסביר במעריב (בידיעה שלא עברה עריכה קפדנית) כי אחד המניעים לשביתה הוא התנגדות העובדים המאורגנים להוצאת עבודות התחזוקה של קרונות הרכבת לחברות חיצוניות. במילים אחרות, השביתה מוחה על העברת העבודה לחברות קבלן – אותה מגמה שהביאה את ההסתדרות להשבית חלק מהמשק במשך כמה ימים רצופים.

"600 עובדים ברכבת משתכרים מהשלמה לשכר מינימום", מצוטטת יו"ר ועד העובדים ברכבת, גילה דרעי, בידיעה של גורן. "[...] הנהלת הרכבת, במקום לדאוג לעובדיה ולהגיע להסכם קיבוצי שישפר את תנאי העסקתם, מסרבת להידבר בכל דרך שהיא עם הוועד. מעבר לכך לא נוכל לאפשר הפיכת רכבת ישראל למעוז החדש של עבדות קבלנית". מדוע, אם כן, לא קורא הבוקר עיתון ידיעות אחרונות לפזם כל הדרך אל תחנת האוטובוס? חפשו את ההסבר ב-דנ"א של העיתון.

קריאות הגנאי לשביתה, המתפרסמות בכל עיתוני הבוקר, אינן נסבות על מהותו של הסכם העבודה ברכבת, אלא מתמקדות בנטייה של ועד הארגון הזה להשבית את תנועת הרכבות באופן תדיר. עמדת ההנהלה, המצוטטת בדיווחים, היא זו: "נציגי ועד עובדי הרכבת והעומדת בראשם, מוכיחים שוב שלקוחות החברה משמשים עבורם רק כבני ערובה במאבקם למנוע את הקידמה ברכבת ישראל. כלי השביתה של עובדי הרכבת הפך לזול ומזלזל ואנו מגנים בכל תוקף את המהלך האגרסיבי וחסר האחריות של ועד עובדי הרכבת כלפי הציבור הישראלי".

העיתונים אינם מספקים הבוקר תשובה לשאלה האם נכונה הטענה כי משכורתם של 600 עובדים ברכבת נמוכה משכר מינימום, וגם לא עוסקים בתנאי ההעסקה הצפויים של עובדי החברות הקבלניות שיישכרו על-ידי הנהלת הרכבת לתחזוקת הקרונות. במקום להביא דוגמה אנושית חיה של עובד רכבת קשה יום המתקשה לפרנס את משפחתו, מצוטטים נוסעים כעוסים שנתקלים בתחנות רכבת ריקות.

הקריקטורה היומית ב"כלכליסט" (יונתן וקסמן) מציגה עשיר הרוכב על גבו של עני, לוגם שמפניה ואומר: "אתה לא רואה את זה משם, אבל ה-OECD מה זה מפרגנים לנו!".

בעמוד 26 של ידיעות אחרונות מתפרסם דיווח מאת נעם ברקן על דוח חדש של המוסד לביטוח לאומי על שיעורי העוני בישראל, שמתפרסם היום לרגל היום הבינלאומי למאבק בעוני. מ-19.8% של משפחות ישראליות המצויות מתחת לקו העוני שנמדדו בשנה שעברה, ירד השיעור ל-18.6%. יחד עם זאת, בקרב ילדים חלה עלייה קלה בשיעור העניים, מ-33.3% ל-35.9% מהילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני. בידיעה מצוין כי במסגרת יום המאבק בעוני תושק היום בכנסת שדולה חדשה ביוזמת הפורום למאבק בעוני ויתקיימו דיונים שקשורים למלחמה בעוני.

באופן כללי, העוני כפי שהוא משתקף מהידיעה הזו, הוא איזשהו כוח רשע מסתורי, שלא ברור מהם מניעיו ולאן הוא שואף. סיבות? הסברים? קשר כלשהו למדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל האחרונות? לא ולא. המלחמה, כאמור, היא בעוני ולא בעושר.

בטורו הקבוע במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות מציין גדעון עשת כי בשנת 2011 חולקו דיבידנדים בסך 57.6 מיליארד שקל. עשת מזכיר כי תקציב משרד החינוך, שמשרת כשני מיליון נפשות, עמד בשנה שעברה על 42 מיליארד שקל ומעלה את השאלה "כמה נפשות משרתים הדיבידנדים בסך 57 מיליארד ששולמו באותה שנה?". עשת עצמו מניח כי רוב מקבלי הדיבידנד נמנים עם המאון העליון, וקורא להעלאת המיסוי על הדיבידנדים מ-15%-25% לפי החוק (ו-13% בפועל) לרמת שיעור המס השולי בישראל – 45%. לעשת גם רעיון קומוניסטי שהוא מעלה בהמשך הטור: השבתה של המשק בדרישה לקחת מחצית מההון העצום הזה מידי אלה שמקבלים אותו (75 אלף בני המאון העליון) ולחלק את הסכום שווה בשווה לידי אלה שלא מקבלים אותו (7.4 מיליון נפש בני יתר המאונים).

עיתוני הכלכלה מדווחים הבוקר בהרחבה על דוח אחר, זה שפרסמה קרן המטבע הבינלאומי. "הצד החיובי של המטבע", נכתב בכפולה הפותחת במוסף "עסקים" של מעריב, לצד תצלום [אריק סולטן] של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ושר האוצר יובל שטייניץ מחייכים חיוך רחב. "צמיחה חזקה, אבטלה בשפל ואינפלציה נמוכה", נכתב בפתח כותרת המשנה. יוסי גרינשטיין ורותם סלע מדווחים על שלל ההמלצות של הקרן לישראל. בין היתר: שילוב יותר חרדים וערבים בשוק העבודה, הגבלת הוצאות הביטחון, ביטול הפחתת מס ההכנסה, הידוק הפיקוח על שוק ההון וכן העלאת שכר עובדי בנק ישראל.

העלאת שכר עובדי בנק ישראל? טור פרשנות מאת יהודה שרוני קובע כי "הנגיד קיבל את דוח החלומות [...] דוח הקרן משמש עבור פישר מעין 'תוכנית כבקשתך' וכך גם נראות המלצותיו [...] הדבר הפך לכמעט אבסורדי כשכלכלני קרן המטבע המליצו לשדרג את שכר עובדי בנק ישראל". הכותרת הראשית של "עסקים" מדגישה את עמדת משרד האוצר בעימות האחרון מול משרד הביטחון: "להגביל את תקציב הביטחון" (ידיעות אחרונות ממשיך להציג את העמדה שכנגד ומבליט את הקיצוצים בתרגולי צה"ל כתוצאה ממוצקת התקציב).

"דה מרקר" מקדיש את כותרתו הראשית להמלצה אחרת בדוח: "שילוב ערבים וחרדים בעבודה יזניק את התוצר ב-15%". מוטי בסוק מדווח בכפולה הפותחת על ממצאי הדוח ("להגדיל את ההוצאות לחינוך ולבריאות", נכתב בכותרת) ובטור פרשנות נלווה מסביר מדוע השתרבבה סוגיית שכר עובדי בנק ישראל לדוח בעוד שסוגיית עובדי הקבלן נעדרת ממנו.

"מומחי הקרן מגיעים לישראל אחת לשנה, עורכים סבב שיחות עם נגיד בנק ישראל ובכיריו, שר האוצר ובכירי המשרד, ובכירים אחרים במשק ומקבלים כמות גדולה של מסמכים", כותב בסוק. "לאחר שבועיים של שהייה במדינה, הכוללת גם ארוחות עבודה נדיבות וסיורים במקומות נחשקים, יושבים המומחים וכותבים את הדוח שלהם במלון פאר על כלכלת ישראל".

ב"גלובס" הדגישה אתמול הכותרת לידיעה על הדוח את הביקורת על שיעור העוני הגבוה בישראל. גם ב"ממון" כותרת הידיעה קוראת "דוח קרן המטבע: העוני קשה, האבטלה נמוכה". אך הידיעה הזו נדחקת בשער המוסף הכלכלי של ידיעות אחרונות להפניה קטנה בלבד. כתבת השער של המוסף, מאת שושנה חן, עוסקת בפתיחה המחודשת של סניף איקאה בנתניה. כדי שגם בני מעמד הביניים, הנדחקים אט-אט אל העוני, יוכלו לרכוש ספריה מדגם BILLY ולדמיין שהם שותפים לחגיגת הצמיחה הגדולה של המשק.

מי שלא יכול להרשות לעצמו אף ספריה להרכבה עצמית תוצרת שבדיה מוזמן להתנחם בעיתון תוצרת ישראל המחולק חינם לגמרי, "ישראל היום", שם מדווחים הבוקר חזי שטרנליכט וזאב קליין על ממצאי קרן המטבע הבינלאומית תחת הכותרת "כלכלת ישראל חקה – תעמוד במשבר חיצוני". התיבה "עוני" מופיעה לראשונה ולאחרונה במשפט הלפני אחרון של הידיעה. עכשיו לכו תרכיבו מהידיעה הזו תמונת מציאות שלא תתפרק לכם תוך פחות משנה.

עמרי מניב מדווח במעריב כי המרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון יזכה לראשונה לייצוג במועצה להשכלה גבוהה. שר החינוך גדעון סער, כך מדווח, גיבש את הרשימה הסופית של החברים שיכהנו במועצה וזו כוללת את פרופ' אורציון ברתנא, המרצה במוסד, שמיועד לכהן כסגן יו"ר המועצה, וכן את פרופ' צילה סינואני-שטרן, שתייצג במועצה את האוניברסיטאות. כמו-כן, תיכלל במועצה לראשונה נציגה ערביה, פרופ' פאדיה נאסר אבו-אלהיג'א.

בהארץ מדווחת טלילה נשר כי ועדת המעקב במועצה להשכלה גבוהה ביהודה ושומרון קבעה כי המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון עומד בתנאים הנדרשים להפיכתו לאוניברסיטה. הכותרת לדיווחה: "300 אקדמאים בכירים בעצומה נגד הפיכת המרכז באריאל לאוניברסיטה". במכתב נטען, בין היתר, כי "הקמת מכללת אריאל נבעה משיקולים פוליטיים ללא קשר לצורכי הפיתוח של האקדמיה בישראל". בידיעה נפרדת מציינת נשר כי תקציב המרכז הוא מהגבוהים המוענקים למכללות, בשל מספר התלמידים הרב.

ניר חסון מדווח בהארץ כי אתמול אושרה התוכנית להקים מרכז מבקרים בן ארבע קומות לגן הלאומי עיר דוד בסילוואן, ובמקביל הרסו אנשי רשות הטבע והגנים מתחם שבנו תושבי הכפר סילוואן, "שכלל גן משחקים, מרכז קהילתי ובית קפה".

ג'קי חורי מדווח באותו עיתון כי העציר המנהלי חאדר עדנאן, השובת רעב זה 59 יום ברציפות במחאה על מה שהגדיר יחס משפיל שקיבל מחוקריו, יגיש הבוקר עתירה לבג"ץ לאחר שבית הדין הצבאי דחה את ערעורו על מעצרו המנהלי הנמשך כבר ארבעה חודשים. הדיון בערעור התקיים בשבוע שעבר בבית החולים בצפת, שם הוא מאושפז לאחר שאיבד 40 ק"ג ממשקלו ונשקפת סכנה לחייו אם יועבר לבית המשפט. "אנו הולכים לבית המשפט בלי תקווה ואיינו מצפים לצדק", מצוטט מנהל היחידה המשפטית במועדון האסיר הפלשתיני, עו"ד ג'וואד בולוס.

במדורו הקבוע בהארץ כותב עקיבא אלדר על פניה אחרת לבית המשפט העליון, פניה מטעם עו"ד מיכאל ספרד ושלומי זכריה לדיון נוסף בהרכב מורחב על פסק דין שנתנה לאחרונה הנשיאה היוצאת של בית המשפט העליון השופטת דורית ביניש, אשר הכשיר כריית מחצבים בשטחי הגדה המערבית. שני עורכי הדין רואים בכך הכשר לביזה של משאבי טבע בשטח כבוש. "מעניין יהיה לעקוב אחרי החלטת הנשיא החדש, אשר גרוניס, בתיק החשוב הזה", כותב אלדר.

גם במדור המשפטי במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות יש התייחסות לכריית המחצבים בשטחים. תלם יהב כותב על הבקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב. ועוד במדור: טובה צימוקי מדווחת כי השופט נעם סולברג "הראה באחד מפסקי הדין האחרונים שנתן לפני שקודם כי מי שתייג אותו כ'שופט המתנחל' או כ'שופט הימני' לא באמת מכיר אותו". לפי צימוקי, סולברג פסק בעתירה שהגישה סוקינה אל מסרי, פלשתינית תושבת מזרח ירושלים, שביקשה לקבל מעמד של קבע בישראל בדומה לבני משפחתה. "אף שחוק האזרחות [...] מאפשר למנוע איחוד משפחות של פלשתינים, סולברג החליט להתחשב במצה המיוחד של העותרת ולהעניק לה את מבוקשה".

בשער מוסף התרבות של מעריב תצלום של שתי דמויות מהסדרה "דאלאס", המפנה לכתבה מאת מיה אבידן על "אובדן הרומנטיקה בטלוויזיה". עמוד 7 כולו מוקדש למעקב אחר תוכנית "האח הגדול". שני פישר טוענת כי "קים בוודאי יטען שדודו הקדים לערוק בין המחנות, אבל סופי היא העריקה הרשמית הראשונה". מוסף "ז'ורנל'" מחזיק הבוקר 8 עמודים. מוסף "המגזין", שביום שלישי שעבר החזיק 12 עמודים, גדל הבוקר עד לכדי 16 עמודים.

אמילי גרינצוויג מדווחת בהארץ כי מיכל אוגולניק, ששימשה בעבר מנהלת לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וד"ר מור אלטשולר, שהתמודדה על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, הן בין חמשת המועמדים לכהן כחברים במועצת הרשות השנייה.

עוד מדווחת גרינצוייג כי העיתונאי גל אוחובסקי הגיש תלונה במשטרה בעקבות תמונה שמופצת בפייסבוק שבה הוא נראה לצד הכיתוב "השמאל לא בצד של האויב, השמאל הוא האויב". התמונה מופצת על-ידי תנועת "לוחמי ציון", שאמרה בתגובה להארץ כי היא אינה מעודדת אלימות מכל סוג.

שלי פריצקר מדווחת ב"כלכליסט" כי יריב אלבז, השוקל להשקיע בערוץ 10, שלח לישראל את נציגו נתנאל אמסלם, שנפגש בשבוע שעבר עם שר התקשורת משה כחלון, נציגי בעלי המניות ומנכ"ל הערוץ יוסי ורשבסקי.

רועי ברק מביא ב"גלובס" את רשמיו ממפגש עם בוגרי קורס של עיתונאים יוצאי אתיופיה של ארגון אג'נדה.

במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות מקדיש יגאל סרנה לדודו גבע את הפרק השישי בסדרת הכתבות על גיבורי התרבות הישראלים שהלכו לעולמם. "כל חייו אייר, כתב ויצר ספרים, אבל העיתונים היו שטחי המרעה שלו", כותב סרנה. "המרעה, הג'ונגל, הבית, העיירה שאהב ושנא, שייסד והבעיר. הוא הגדיר את עצמו כאמן עיתונות, צייר נייר, לא בדים, על-אף כישרון של אמן גדול".