זוג תובעני האורלי וגיא האלה. לא רק שהם רוצים שנסתכל עליהם מיד אחרי צחצוח השיניים, אלא שלאורך השנים נאלצנו לראות אותו מנסה להיפטר מעישון, להביט בשניהם עוברים טיפול זוגי על המסך, להתעדכן בניסיונות שלהם להיכנס להריון ועכשיו הם גם מבקשים שנעשה להם לייק בפייסבוק ונתמוך באג'נדה החינוכית שלהם. לא רק לאתי דודאי מותר לקדם מטרות חינוכיות, גם לצמד הדוקו-אקטיביסטים והרטרו-אקסהביציוניסטים יש את כל המנדט שבעולם לנסות להפוך את העולם למקום טוב יותר. לפני שאתם ממלמלים ברשעות "בהצלחה עם זה" מתחת לשפם, צרך לציין שהשעה שלהם אמש דווקא הצטיינה בעריכה קצבית, באנימציה חביבה ובהרבה פופוליזם זול.

סמליות קוסמטית

מספיק לומר שצריך להיות בעל חוש מאוד מפותח לאירוניה או בדיוק ההפך כדי לא להתענג על הסמליות של אורלי וגיא מתעצבנים על כך שבכל שנה מחליפים את ספרי הלימוד בגלל שינוי קוסמטי זה או אחר בתוכנית הלימודים. טענתם העיקרית היא שלא ייתכן שימכרו לציבור שוב ושוב את אותו מוצר תחת שמות אחרים. מעניין אם יש עוד תעשיות שזה בדיוק מה שהן עושות, משנות שם ואריזה אבל התוכן שלהן לעולם משתנה. בוודאי שזוועות מהסוג הזה לא מתרחשות בתחום העיסוק של גיא ואורלי. כאלה דברים לא עושים בטלוויזיה. או כמו שאורלי אומרת ליועצת הפדגוגית של פרויקט מוריה: זה כל כך מתסכל שאפשר היה לעשות את זה אחרת.


ואכן, אפשר היה לעשות את זה אחרת. התלונה העיקרית של גיא ואורלי נגד מדינת ישראל היא על התנהלותה השטחית והרשלנית בקביעת תוכנית הלימודים ועל כך שהיא לא מיידעת את מוריה ואת תיכוניה בזכויותיהם. למרבה הצער, את אותן האשמות ניתן להטיח בצמד הנצחי. אורלי וגיא מחליטים למחזר את אותם נושאים שמציפים את מהדורות החדשות ואת העיתונים בשבוע האחרון של אוגוסט: תשלומי ההורים, שכר ומעמד המורים והברדק בתוכניות הלימודים.

האריזה שבה הם אורזים את כל הנושאים האלה ביחד עם נתוני ה-OECD הבלתי נמנעים היא חיננית, אבל יש בה בחירה מודעת או לא מודעת שלא לספר את כל הסיפור. התבוננות כזאת היא התבוננות מיקרו פרטנית שמתעלמת מתמונת המצב הכללי. כיצד מדינה שטרם החליטה מה הם גבולותיה ומה הם הערכים המכוננים המוסכמים שלה יכולה להתמקד בתוכנית לימודים אחת? מצב דברים שכזה מזמין שינויים תכופים בתוכניות הלימודים ויצירת רפורמות חדשות לבקרים על-ידי כל שר חינוך מתחלף. גם התלונות לגבי תשלומי ההורים ויום הלימודים הקצר לא נבדקות אל מול מערכות החינוך התורני שבהן ההורים לא משלמים ויום הלימודים ארוך וכולל ארוחה חמה. גלישה לעבר המחוזות האלה לא נוחה לגיא ואורלי שמשתוקקים כנראה להתכרבל בחיקו של איזה קונצנזוס חמים, שבו כולנו מעוניין בחינוך לילדינו. שניהם לא מעזים לפתוח את השאלה מהו סוג החינוך שהם מקבלים.


זמן מסך לא שגרתי מקבל פרויקט מוריה שלטענת השניים הוא הצלחה מסחררת. ההוכחה היחידה לכך מוצגת בתצורה של ילדים מאזינים לשעת סיפור של המורה. מהתמונה הזאת בעיקר אפשר ללמוד שילדים יודעים שצריך להתנהג יפה מול מצלמה ושלא מומלץ לבעוט במורה כשיש מי שמתעד את זה. שום נתונים לא הוצגו שיסבירו למה התוכנית הזאת כל כך מוצלחת, בוודאי שאף אחד גם לא הסביר כמה יעלה ליישם אותה בכל הארץ ומי ישלם את זה. כי כדי להתעסק בכסף, צריך ללכלך את הידיים באידיאולוגיה, בתפיסות עולם ובפוליטיקה ולא בחזון ורדרד ואמורפי שלא יכעיס את אף אחד. ככה האג'נדה החינוכית של גיא ואורלי מתגלה כלא שונה מהאג'נדה הקיימת: חלולה, נטולת כיוון ובלתי משכנעת.