עוד לפני שהקיץ ינחת בעוצמתו הלוהטת, בטרם ייעלמו חיוכי הפרחים וירקות ההרים, וקודם שיתרוממו להם שדות-קוצים מרשרשים ביובש - זה הזמן לתור את הגליל. עכשיו הוא רענן ופורח מתמיד, וחוגג בפינות רבות של חמד, שחורף עתיר-משקעים החזיר להן נעורים עשוקים. מכל עבר קורצות שמורות ההר של הגליל התחתון, צצים המצפורים של הגליל המערבי, וגואה זרימת הירדן ההררי ומפלי המים שלו.
נקודת הסיור הראשונה שלנו היא מושב יודפת שבהרי הגליל התחתון. מי שנכסף לפעמי העבר ימצא אותם חבויים מדרום למושב, שם נחשפות חורבות יודפת הקדומה - עיר המבצר של יוסף בן מתתיהו, שמרדה ברומאים, חרבה ונוסדה מחדש בתקופת המשנה והתלמוד. באזור הזה גם ממוקמת שמורת יודפת, החובקת את רכס הר עצמון.
כאן, בשלווה הררית אלוהית, חבוקה בנופים של פעם, מזדקרים להם עצי אלון למיניהם ונחשפים ערוצים המאוכלסים בכלילי-חורש, בסחלבים ובצבעוני-הרים. מן הרכסים שמסביב מציצים יישובי מצפור קטנים, הנראים כמו קוביות-צעצוע שנשלפו מן הקופסה ושהוצבו בראש הגבעות כדי לחגוג בגגותיהם האדומים.
גחמה ספונטאנית
מיודפת יוצאים לכיוון המצפורים ההרריים קורנית, שכניה ומנוף, ומשם מצפינים, עד שמגיעים לקצה אצבע הגליל, למצפורים של קיבוץ משגב עם, שגדרותיו הם הגבול עם לבנון. מכאן משקיפים אל תוך הכפרים הלבנוניים, הפרוסים להם כמו על כף-יד. משם כבר קצרה הדרך לנחל עיון, המתפתל ויורד אל עמק החולה. המדובר בשמורת-טבע עתירת-מים, עם צמחיה וציוץ-ציפורים. שביל-הליכה מוסדר מוליך בין טחנות-קמח של פעם, בדרך למפל התנור, הנופל בארובת הסלע שלו בשצף קצף. משם ממשיכים למוזיאון הפרה-היסטורי של קיבוץ מעיין ברוך ואחריו שועטים לכיוון הגושרים, כדי לחזות בזרימתו העזה של נחל חצבאני.
יש מי שמתכננים להגיע ביום אחד לכל אותם מקומות נזכרים ועוד להמשיך אל מרגלות הגולן כדי לצפות שם במפל-נחל סוער. אלא שלא פעם הכל משתבש, ולו בשל גחמה ספונטאנית לוותר על מקומות-אכילה מסודרים, רק כדי להתמכר להנאה של פיקניק. לצורך כך קונים עגבניות וזיתים שחורים דפוקים, עם פיתות דקות ורחבות, כמה חריצי גבינת-עזים, ולא שוכחים גם שניים- שלושה בקבוקי-יין. עם כל הכבודה הזאת מתאספים באחת החורשות של יערות ביריה, פורשים שמיכה ופותחים בזלילה מהנה, מלווה בלגימות-שקיקה של יין גלילי משובח.
