והמערב לא מתערב

בניסיון להבין בכל זאת מה התרחש באל-חולה, שבתי אל המקור המהימן ביותר כיום באופוזיציה הסורית, המתעד על בסיס יומי את מקרי הרצח והעינויים עבור ה-Syrian Human Rights Observatory. המקור כבר הוכיח רמת אמינות גבוהה כאשר שבוע לפני הטבח באל-חולה כבר כיוון לאירוע של חיסול סוכן המשטר בעיירה, שככל הנראה היה ברקע האירועים שהובילו לטבח.

ביקשתי ממנו שיתמצת עבורי את הפרטים שהתרחשו באל-חולה ושהם מעבר לכל אפשרות של מניפולציה או ספק. לא הרבה מאוד ידוע, הוא ענה, ומה שידוע בוודאות הוא שלטבח קדמה סדרה של עימותים באזור בין הצבא הסורי לבין קבוצות המורדים. העימותים האלו, מדגיש המקור, עדיין נמשכים.

זה זמן אל-חולה נמצאת בשליטה כמעט מוחלטת של המורדים. לכן, כשהגיע הצבא של בשאר אסד והתברר לו שלא רק שאנשיו מתקשים להשתלט על העיירה אלא שאינם מצליחים לחדור אפילו לפאתי היישוב, הוחלט על הפגזה.

בינתיים, הוא אומר, כבר הספקנו לשמוע כל מיני גרסאות כמה נהרגו בהפגזה וכמה נרצחו בסכינים בדם קר. המידע המדויק ביותר, לדבריו, הוא ש-94 איש נהרגו בהפגזה עצמה. כל השאר נרצחו במגע מקרוב – בסכינים. הזהות של הרוצחים, הוא מוסיף, לא ידועה בוודאות. ככל הנראה אלו בריוני השאביחה בקבוצה אחרת של נאמני אסד או בקבוצות חמושות שזהותן אינה ידועה.

באזור יש נכון לעכשיו קבוצות חמושות רבות של עריקים מן הצבא הסורי, אומר המקור. השטח הוא בוודאות מחוץ לשליטת המשטר. ולכן, כאשר התברר שהצבא הסורי מתכוון להסתער על אל-חולה, הגיע לשטח צבא המורדים, ואז החלו ההפגזות לתוך היישוב. המידע הזה, הוא אומר, מגיע ישירות מתוך אל-חולה, וזה המידע היחיד שהוא בדוק ומהימן.

משהו בסיסי השתנה בעקבות הטבח?

"בתוך האופוזיציה הסורית יש כרגע תחושה שלפעולת גירוש השגרירים הייתה השפעה על דמשק: זה מסר ברור וחד מאוד למשטר, שאומר שרמת הבידוד המדיני ועוצמתו קפצו מדרגה. ייתכן מאוד שזה יגרום להם לחשוב ברצינות על דיאלוג ממשי עם אנשים מסוימים מקרב האופוזיציה. הכוונה למה שמכונה אצלנו ה- Coordinating Committee (ועדת התיאום). זה מה שאנחנו בעצם מקווים ומייחלים לו כרגע.

"באופן רציונלי, אי-אפשר לצפות ליותר. ואם זה יקרה, זה לא מעט, כיוון שזו גם הדרך לכך שרוסיה וסין לא יתקעו מקל בגלגלי התהליך. אחרת, לכל הדם שנשפך באל-חולה אין כל תקנה".

המקור מעריך שכעת צפוי להתגבר עוד יותר זרם העריקות מן הצבא הסורי. לדברים שהתרחשו הייתה השפעה, הוא אומר, גם מבחינת רמת הפחד. "יש כעת ציפייה חזקה בקרב המורדים, וגם בקרב אלו שפוסחים עדיין על שני הסעיפים, שהנה-הנה מתקרב הרגע של פעולה צבאית, תקיפה של מדינות המערב. התקווה הזאת נותנת רוח גבית למי שרוצה לערוק אך עדיין לא אזר אומץ. אנשים מכינים את עצמם לשלב הבא".

ולא, הוא אומר לפתע כמתפכח, זה לא יהיה בקרוב מאוד. "תצרך להיות כנראה עוד אל-חולה ועוד אל-חולה, אולי אפילו עשר אל-חולה כדי שהמערב יחליט להפיל את בשאר. אבל הרגע בוא יבוא".

במוסקבה עדיין לא החליטו אם לנטוש את הבן יקיר להם אסד או לא, וגם לא מה הם יעשו אם תפרוץ מלחמה במפרץ. החשש הוא מפני התפשטות האביב הערבי למרכז אסיה, והעיניים נשואות אל הקווקז
ישבתי לשיחה עם הפרשן הצבאי הרוסי פאבל פלגנהאור, אחד מהמוערכים ביותר בתחומו. שוחחנו על אל-חולה, על רוסיה, על סוריה ועל אירן.

כולנו יודעים מהי העמדה הרוסית ביחס לסוריה. גם ביחס לאירן. מה שפחות מובן הוא מה תעשה רוסיה אם וכאשר ארצות הברית או ישראל יחליטו על תקיפה באירן. בשלב הזה, אמרתי לו, הרוסים לא יסתפקו יותר בנאומים הזועפים של שר החוץ שלהם סרגיי לברוב.

"במה שנוגע למדיניות הרוסית ביחס לסוריה", אמר פלגנהאור, "מה שחשוב להבין הוא שבתוך הממשל הרוסי יש כרגע סוג של התרוצצות, תחרות של דעות אם לנטוש את בשאר אסד או לא. ואם כן, מתי. האם הרגע כבר הגיע או שצריך עוד להמתין מעט. הדעה השלטת כרגע היא שאסור לחזור על הטעות של רוסיה בלוב, מה שנתפס היום כנטישת קדאפי ומה שהביא בשורה התחתונה לנפילת לוב לידי האמריקנים.

"בדעה הזאת תומכים בעיקר ארגוני הביון כמו GRU ו-SVR, שיש להם אינטרסים בסוריה וקשרים עם הכוחות הסוריים המיוחדים. בכל מה שקשור לאינטרסים ולנכסים צבאיים, אני יודע שמדברים אצלכם הרבה, אולי הרבה מדי, על האינטרס הרוסי בנמל טרטוס. זה אומנם אינטרס, יש לנו בסיס תחזוקה בים התיכון עבור הצי הרוסי, אבל מייחסים לעניין הזה עודף משמעות. מה שהרבה יותר משמעותי מבחינתנו הוא העובדה שהיום עדיין יש לנו בסוריה בסיס מודיעין צבאי. יש לנו בשטח יועצים צבאיים ואנשי מודיעין צבאי. יש לנו יחסים קרובים עם הכוחות הסוריים המיוחדים. וזה העניין העיקרי.

"באירן, לעומת זאת, המצב שונה בתכלית", מדגיש פלגנהאור. "שם אין לנו נוכחות משמעותית. לפני חמש שנים עשינו ניסיון משמעותי לשפר את יחסינו עם אירן. פוטין הגיע לטהרן לביקור. זה היה צעד גדול של הושטת יד מבחינתנו. אולם המנהיג העליון, חמינאי, קיבל את פוטין ככופר שלא מגיע לו כבוד מיותר, וזאת בניגוד ליחס החמים שהפגינו הסעודים כלפינו. כך שאין לנו אשליות בקשר לטהרן. אנחנו בעצם בעמדת המתנה. את נקודת המבט הצבאית ביטא הרמטכ"ל, הגנרל מאקרוב, שאמר שבעצם המלחמה במפרץ היא בלתי נמנעת".

ומה זה אומר? שלצבא הרוסי יש תוכנית פעולה אם וכאשר יפרוץ משבר במפרץ?

"כן. יש לנו תוכניות משלנו במפרץ הפרסי, ויש גם הכנות משמעותיות מאוד. אנחנו נערכים לאפשרות של כניסה מסיבית של כוחות צבא משלנו לטרנס-קווקז ולאזור הים הכספי, במגמה לייצב את האזור.

"ייתכן מאוד שזה ייתפש במערב כטיעון שווא ואפילו לעג, בשלב הזה של הסכסוך. יאמרו שצעד כזה הוא כל כך מרחיק לכת, שלא ייתכן בכלל לחשוב בכיוונו אפילו במקרה של משבר. אבל לרוסיה יש אינטרסים מובהקים באזור, ולא מן הנמנע שהתלקחות במפרץ תייצר אופציה כזו עבורנו.

"מעבר לכך, כבר עכשיו, הצבא הרוסי עסוק מאוד בחימוש מזורז של הכוחות באוסטיה ובדגסטן בקווקז. קרוב לשמונים אחוז מהציוד הצבאי באזור הוא חדש, עדכני ומשוכלל – מסוקים, מערכות פיקוד ובקרה, טילים. אנחנו מוכנים לכל התפתחות בקווקז, ובעיקר לניצול חלון ההזדמנות באזור, אם וכאשר.

ובינתיים?

"בינתיים נוח לנו לשבת על הגדר", השיב פלגנהאור. "מלחמה במפרץ אינה אופציה גרועה לרוסיה. מחירי הנפט רק יעלו, וזה טוב לרוסיה. כמובן, אנחנו בעד הגעה לפשרה והימנעות ממלחמה. בסבב השיחות הקרוב בין אירן למערב שיתקיים במוסקבה ביוני, אנחנו נצהיר שכולם צריכים להתפשר.

"הבעיה היא שאין לנו השפעה ממשית על-אף אחד מהצדדים. לא על האירנים ולא על המערב. גם אין לנו אשליות שמשהו יושג באמצעות לחצים. כך שמה שצפוי לקרות הוא שלא נתמוך באירן, אך גם לא בשום הטלת סנקציות חדשות. ואם תפרוץ מלחמה, סביר שנשלח להם חלקי חילוף למערכות נשק מתוצרת רוסיה שברשותם. לא מעבר לזה".

כן, אומר פלגנהאור, אירן מדאיגה את המערב. לרוסיה יש דאגות נוספות. החשש מפני התפשטות האביב הערבי למדינות מרכז אסיה, למשל. "יש סיכוי לא רע שעד 2014, כשהאמריקנים יצאו מאפגניסטן, גלי ההדף של האביב הערבי יתפשטו למדינות שעד כה נחשבו יציבות. כך, אי של שקט יחסי כמו אוזבקיסטן יעלה בלהבות. עלינו להיות מוכנים לפתרון עמוק ודרסטי של הבעיות המידיות שלנו, ובראשן חוסר היציבות הגובר בקווקז. מכאן העניין העמוק שלנו באפשרויות בטרנס-קווקז".