הכלל התלמודי "פלגינן דיבורא" קובע, כי ניתן לחלק את דבריו של אדם, לקבל את מקצתם ולדחות את מקצתם. זהו כלל הגיוני, אם כי לא קל ליישום. מצד אחד, מעטים הם בני האדם המשקרים ללא הרף וגם שקרן אומר את האמת מדי פעם. מצד שני, קשה להבחין מתי השקרן דובר אמת. כלל זה נכנס גם למשפט הישראלי ומאפשר לבית המשפט לקבוע, כי למרות סתירות ואף שקרים בגירסתו של עד - ניתן לקבל את החלקים ממנה שהם אמת.
כלל מרכזי זה יעמוד מן הסתם במרכז המחלוקת בין המדינה לבין הנאשמים במשפט
הולילנד. עד המדינה ש"ד העיד על עצמו שהוא שקרן, רמאי ונוכל. העובדה שהוא עד מדינה, היא עצמה מלמדת שממש לא מדובר באחד מל"ו צדיקים. המדינה טוענת: גם אדם כזה יכול לומר את האמת וניתן לסמוך עליו אם יש ראיות נוספות לגירסתו. הנאשמים טוענים: מדובר בשקרן כרוני שלא ניתן להאמין למילה אחת היוצאת מפיו, וחלק מהמסמכים התומכים בדבריו אינם אלא זיוף מעשה ידיו.
מלאכתו של השופט
דוד רוזן ממש לא תהיה קלה. הוא יוכל לקבוע בצורה גורפת שהוא מאמין או לא מאמין לש"ד - ממש לא פשוט לנוכח העובדה שהוא מוסר מאות פרטים. בדיוק מאותה סיבה, יהיה קשה לקבוע נקודתית לאלו פרטים להאמין ואלו לדחות כבדיה. ייתכן ששני הצדדים יבקשו מרוזן להיעזר בפסק דין שניתן (30.8.12) בבית המשפט העליון ועסק בבעיה דומה: עד כמה ניתן להאמין לעדה שהוכחה כשקרנית.
הגישה תלונת שווא ונעלמה
מדובר בצעירה בדואית בת 23, אשר טענה שנחטפה ונכלאה בידי ארבעה גברים כדי למנוע ממנה להינשא לבחיר ליבה, ואף נפלה קורבן לעבירות מין חמורות מצידו של אחד מהם. הבעייתיות של המתלוננת התבררה כבר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כאשר לאחר הסיכומים נודע שהיא הגישה בשנת 2009 תלונת שווא על אונס וכליאת שווא - בדומה מאוד לתלונתה שהולידה את המשפט הנוכחי. היא זומנה לעדות חוזרת אך לא הופיעה, והמשטרה לא הצליחה לאתר אותה (אגב: מאותה סיבה בוטל כתב האישום נגדה בגין תלונת השווא).
בית המשפט המחוזי הרשיע את ארבעת הנאשמים לאחר שקבע, "כי בנסיבות האמורות, ניתן לפלג את עדות המתלוננת וליתן אמון בעדותה בבית המשפט, למרות גרסאותיה השונות במשטרה, שכן המתלוננת עצמה הבחינה בין דברי האמת לבין אמרות השקר שמסרה במשטרה, ועמדה על כך שעדותה בבית המשפט הינה עדות אמת". ההרשעה התבססה גם על ראיות תומכות שמצא המחוזי לגירסתה של המתלוננת.
ואולם, בית המשפט העליון חשב אחרת. השופט
אורי שהם אומר: "עיון בעדותה של המתלוננת בבית המשפט, ובין היתר, גם לאור ההפניות שאוזכרו על-ידי בית משפט קמא עצמו בהכרעת הדין, מובילני למסקנה, כי יש קושי רב להשתית על עדותה של המתלוננת ממצאים עובדתיים, ובוודאי שאין בעדותה כדי להוכיח, מעבר לספק סביר, את אשמת המערערים". הוא סקר בהרחבה את עדותה של המתלוננת, עמד על סתירות שהיו בה והדגיש במיוחד כי בשני עניינים מהותיים היא מסרה עדות שקר, ואף הודתה בכך בלא לספק הסבר מתקבל על הדעת.
"בחקירתה הנגדית נשאלה המתלוננת, לפשר הסתירות בין דבריה במשטרה לעדותה בבית המשפט, והשיבה כי 'אין לי מה להסביר פה. בהתחלה אמרתי מה שאמרתי ואחר כך אמרתי משהו אחר'", ממשיך שהם. "לשאלת בית המשפט, אם היא יכולה 'לתת כיוון כדי לדעת מתי אני אומרת את האמת ומתי לא' הבהירה המתלוננת, כי בשתי חקירותיה הראשונות במשטרה, היא לא דיברה אמת, אולם לאחר מכן מסרה את האמת. לשאלה, מדוע לא מסרה דברי אמת מלכתחילה, השיבה 'אני לא יודעת. בדרך כלל אמרתי את האמת אבל לפעמים לא אמרתי את האמת. אני לא זוכרת מתי אמרתי את האמת ומתי לא. פה, בבית המשפט כל מה שאמרתי זה אמת' בהמשך, ציינה המתלוננת כי הסיבה לכך ששיקרה במשטרה, נבעה מפחד".
גירסה אמינה לכאורה - אך שקרית
שהם מסכם: "מדוגמאות אלו עולה בברור, כי המתלוננת, בהזדמנויות שונות, בחרה לכזב ולמסור גירסה שקרית לגורמי החקירה, כאשר לרוב היא אף לא ניסתה להציע הסבר סביר או אחר למעשיה אלו. המתלוננת הוכיחה, כי יש בכוחה למסור גירסה מפורטת, הנראית לכאורה אמינה על פניה, אשר הובילה לגיבוש האישום השלישי נגד המערער 3, על-אף שאין מחלוקת כי אין מדובר בגרסת אמת. עוד עולה מהתנהלותה, כי אין לה כל חשש לטפול אשמת שווא בגין ביצוע עבירות מין, איומים, וכליאת שווא על אדם אחר, אשר בביתו התגוררה מרצונה החופשי, במשך כחודשיים ימים, ועימו קיימה עימו קשר מיני, מרצונה ובהסכמתה.
"...גרסאותיה השקריות של המתלוננת, העדר הסבר ברור למסירתן, והקלות בה החליטה המתלוננת להטיל אות קלון במי שידעה כי לא הרע לה, אינם מאפשרים לאתר את גרעין האמת בעדותה, ומותירים ספק בדבר אמינות גרסתה וכפועל יוצא מכך גם ספק סביר באשמתם של המערערים. בנסיבות אלו, אינני סבור כי ניתן ליישם את הכלל המכונה 'פלגינן דיבורא', ולאמץ רק חלק מעדותה של המתלוננת, כמשקף את אשר ארע לה, הלכה ולמעשה".
ובהמשך אומר שהם: "מאחר שסברתי כי המתלוננת אינה אמינה במידה מספקת לשם קביעת ממצאים עובדתיים, דומני כי לא ניתן ליתן אמון בעדותה, על סמך ההנחה, כי היא זו שתדע להבחין בין אמרות האמת לדברי שקר שבפיה, כפי שציין בית משפט קמא. כמו-כן, ולאור ריבוי השקרים והסתירות, לא מצאתי תימוכין לקביעת בית משפט קמא, כי מדובר בעדות 'סבירה'. אבקש להבהיר עוד, כי אינני סמוך ובטוח כבית משפט קמא, כי למתלוננת לא היה כל מניע לטפול עלילת שווא, ולו בחלק מגירסתה, על המערערים". בעקבות מסקנות אלו, זוכו שלושה מן הנאשמים מכל ההאשמות ואילו הרביעי זוכה מרובן.
עם כל ההבדל שבין הפרשות, יוכלו שני הצדדים בפרשת הולילנד לקחת את פסק דינו של שהם לכיוון שלהם. המדינה תטען שעדותו של ש"ד הרבה יותר סדורה ועקבית מזו של אותה מתלוננת, וכי יש צורך במצב קיצוני וחמור כמו של אותה מתלוננת כדי לפסול לחלוטין את העדות. ההגנה מצידה תטען שהוא שקרן הרבה יותר גרוע ממנה, משום שלדברי עצמו הוא היה שותף לפשעים עליהם העיד ומשום שהוא עצמו הודה שהוא רמאי.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
