מיטב הרישומים במוזיאון Frick בניו-יורק

בתערוכה שבמוזיאון - שהנדבן פריק הפך מבית המשפחה האצילה למוזיאון המכיל אוצרות אמנות מקוריים ונדירים, מוצגים רישומים החל מתקופת השיא של הרנסנס האיטלקי, הפלנדרי-ההולנדי, הצרפתי, ועד המודרניזם של ראשית המאה העשרים.

רישומים אלה, שחלקם היוו סקיצות הכנה לציורי שמן נודעים גדולי מידות, חלקם היו רישומים שהוזמנו על-ידי פטרוני אמנות, והפכו בהמשך להיות מוכרים כיצירות בפני עצמן, וכן ציורי צבע מים של טרנר ואחרים, שהם ודאי היו נחשבים לעומדים בפני עצמם, ומעוררי השתאות עבור הצופים בכל הזמנים. בין השמות המופלאים של 58 היצירות המוצגות, תמצאו את ציורו של מיכלאנג׳לו ״החלום״ מ -1533 - המזכיר שילוב של מיתולוגיות שונות כמו חלום יעקב, בגלל הדמות הישנה על גבי אבן, המלאך שמעל הדמות הישנה המשמיע קולות מכלי נשיפה - אלמנט המתקשר לגיהינום במיתולוגיה הנוצרית; רישומים של פארמיג׳אנינו, ברניני (שתערוכת יחיד של פסליו ורישומיו נפתחה השבוע במוזיאון המטרופוליטן, ועליה נדווח בנפרד בהמשך); רישום מופלא של פיטר ברויגל האב, שתערוכה של בני משפחתו מוצגת כעת במוזיאון תל אביב, ומאד מומלצת; רישומים מדהימים ביופים של פיטר פול רובנס; שני רישומים מרעידים את הלב של רמברנדט - האחד, של שני אנשים מתווכחים ביניהם, עם התלבושות הכה אופייניות להולנדים מתקופתו; כך גם רישום, כנראה של ססקיה אשתו, שכה דומה לציוריה שעשה בשנות האושר הקצרות שלהם, עד כי ברור שזו אכן היא.

רמברנדט הוא הגדול מכולם, לדעתי, בכל מה שיצר אי פעם. דווקא ברישומיו, שתערוכות רבות בעולם הוקדשו להם, ניתן היה להיווכח עד כמה כוחו גדול במדיום הזה יותר מכל אחד אחר בתחום. השני לדעתי בסגולותיו העילאיות - הוא פרנסיסקו גויה. הרישום היחיד שלו בתערוכה, ״רוקדים ושרים״, המתאר דמות אחת רוקדת כמו מרחפת מעל לדמות השניה, המפלצתית-משהו, כמו שאר הדמויות בסדרת ה״קפריצ׳יוס״ שלו - ממחישים את גדולתו של המאסטר הנערץ, שנאלץ להחביא את כל רישומיו, כדי שלא ישליכוהו לזרועות האינקוויזיציה הספרדית - מה שבסופו של דבר אכן התממש והוא הושלך לגלות בבורדו בצרפת, שם סיים את חייו בסבל ויסורים.

פרק בתולדות האומנות

רישומים מרשימים אחרים, בין היתר, שתקצר היריעה מלנקוב בשמות כולם, הם של אדואר מאנה, ז׳ורז׳ סארה, שהוביל זרם מיוחד באימפרסיוניזם, ורישום העירום המצורף כאן, הוא מהבולטים שצייר הנוף האורבני המופלא הזה יצר. כך גם ציורי הנוף המדהימים של גדול ציירי הנוף האנגלים במאה התשע עשרה, טרנר, שרכות צבעיהם ויכולתו הנדירה לשלוט במכחול כמו גם בגווני הגוונים של הנוף הימי, עשוהו למלך תקופתו. ובל נשכח את ציירי הנוף האנגליים שקדמו לו מעט - קונסטייבל וגיינסבורו. גם מהם אפשר ללמוד פרק בתולדות האמנות בכלל. הרישום של ז׳אן אוגוסט דומיניק דומייה אינו מזכיר בנושא שלו את הקריקטורות שלו על עורכי הדין והשופטים - שהדפסים שלהם תלויים כמעט בכל משרד עורכי דין בארץ המכבד את עצמו, אך מהווים יצירה אלמותית בפני עצמה - מה שירענן את הידע של הצופים על האמן הדגול. כך גם ציור העירום הנשי של אדואר מאנה מ-1860.

מעריצי סוף תקופת ימי הביניים והרנסנס, יתפעמו מרישומיו של אנדריאה מאנטניה, מהמאה החמש עשרה, שמתארים סקיצות הכנה לציוריו הגדולים של ישו הקשור לעמוד, או את רישומו של אלברכט דירר ״הבתולה הצנועה״. אלה מאסטרים שאת עבודותיהם המקוריות כגון אלו לא זוכים לראות ביומיום.

יש להודות על התערוכה למוסד הגבוה ביותר למשתלמי לימודי האמנות בלונדון, ה-Courtauld Gallery, שנוסד לפני 80 שנה, ביוזמה של שלושה אישים, שעל שם זה, שתרם את משכנו בכיכר פורטלנד שנבנה ב-1770 לביתו הראשון של המוזיאון, סמואל קורטולד, נקרא המוסד, ששם לו למטרה ללמד את מסיימי התואר השני ללמוד אמנות תוך הכרת יצירות אמנות איכותיות מקוריות. בשנת 1889 עבר המוסד לשכון בסומרסט האוז, עם כל אוצרות האמנות שלו וביניהם 7,000 רישומים.

לרוץ ולראות לכל מי שמגיע לניו-יורק, ולרכוש את הספר המלווה את התערוכה, שמאמריו של קולין ביילי, מנהל המוזיאון ואחרים מאירי עיניים ופשוט עושים לך את העבודה - תולדות האמנות מאז ועד היום בכפית.