הרב עובדיה יוסף חזר והתהדר בעבר בכך שהמפלגה שבהנהגתו מצפצפת על בג"ץ. ייתכן שצדק. אולם בשבוע שעבר התברר שש"ס אולי מצפצפת על בג"ץ, אבל קשובה לתקשורת החילונית ותלויה בקמפיינים שזו מנהלת.
לכוחות בתקשורת המעוניינים בהטייתן של תוצאות הבחירות שמאלה ככל שאפשר יש השפעה מוגבלת, אם בכלל, על הרכבת רשימת הליכוד. מתפקדי הליכוד שותפים לתחושה שהתקשורת היא אנטי-ביבי ולכן יקירי העיתונאים לאו-דווקא נחשבים גיבורים גדולים. אבל התקשורת קבעה את הנהגתה של ש"ס. השבוע הצליחה להכריע את אלי ישי.
הרב עובדיה יוסף לא צופה בטלוויזיה, לא גולש באינטרנט ולא קורא את העיתונות הכללית, אבל לא 'יום ליום' ולא 'קול חי' החזירו את
אריה דרעי לחצרו של הרב עובדיה ולהנהגת ש"ס, אלא ערוצי הטלוויזיה והעיתונות החילונית. הרב עובדיה יוסף וסביבתו השתכנעו מהקמפיין שניהלו חלק מאמצעי התקשורת והאמין שדרעי יגדיל את מספר המנדטים של המפלגה.
שבוע וחצי נשפך דמו של אלי ישי מעל דפי העיתונים ומסכי הטלוויזיה ובחוצות ערי ישראל. ישי שילם את המחיר על כך שביקש לייצג נאמנה את בוחריו וגם על חוסר הנכונות להיאבק. להחזיר. אולי לעבור למתקפה. אלי ישי הציג נאמנה את עמדות בוחריו. הם התנגדו לנסיגות ולפינוי יישובים, וש"ס נשארה באופוזיציה לאורך כל הקדנציה השנייה של שרון. אלה מהם שמתגוררים בשכונות עוני נפגעו מהנהירה הבלתי נשלטת של
עובדים זרים, וישי הצליח לבלום את התופעה.
בשמאל ביקשו להמליך תחת השר הימני שגם פועל נגד עובדים זרים פוליטיקאי חסר עמדות מדיניות המשחק על-פי הכללים שקובעות האליטות. ביקשו והצליחו. ביום רביעי חזר אריה דרעי לביתו של הרב עובדיה יוסף לאחר יותר מתריסר שנות גלות. בלילה התכנסה מועצת חכמי ש"ס לאשר נוסחה מגוחכת. הנהגה משולשת של דרעי, ישי ואטיאס. לא חשוב מה בדיוק הסדר. ברור שמדובר בלעג לרש.
ישי הקדים את דרעי כשהגיע לביתו של הרב עובדיה, אבל הפור כבר נפל. בימים האחרונים גם בני הבית של הרב, משה ויהודית יוסף, הפנו לו עורף. חלוקת התפקידים מדברת בעד עצמה. דרעי יהיה אחראי על התקציבים ועל השטח. ישי, על הקשר עם ה
ממשלה והכנסת. כלומר, דרעי זכה בסכין שבה ישחט את ישי - כי הוא זה שמקבל לידיו את מנגנון המפלגה. השאלה היחידה היא האם יחסל את ישי כבר בתחילת הקדנציה הבאה אן שמא יקיז את דמו טיפות טיפות.
הצגה מצמררת נערכה בשבוע שעבר לאחר שנפגשו ישי ודרעי בארבע עיניים. כל שלושת המנהיגים של המפלגה שילמו מס שפתיים לאיחוד המדומה, כשדרעי מודה לאלי ישי ומברך שהחיינו על כך שחזר הביתה. ישי חייך חיוך מאולץ. זאת הייתה פגישתם של אריה, צבי ושועל. ישי הצבי סבר שתצמח לו תועלת מהקרניים, וטעה. רק חיות טורפות שורדות בפוליטיקה. ימיו ספורים. השאלה היא האם האריה יטרוף את השועל אטיאס.
ימים יגידו האם ש"ס של דרעי תהיה ש"ס שפיללו לה בצדה השמאלי של המפה הפוליטית. בינתיים בליכוד כבר מתכננים לקחת קולות מש"ס שפונה שמאלה ובבית היהודי והאיחוד הלאומי יעשו טעות אם לא יצרפו לרשימה את הרב
חיים אמסלם שמייצג יהדות ספרדית אורתודוקסית בעלת גישה לאומית.
דרעי נפנף בחרב מנייר. ספק אם היה מקים מפלגה עצמאית בניגוד לדעתו של הרב עובדיה יוסף. אבל הוא ידע להציג את החרב כמאיימת. לאלי ישי לא נשאר אלא להקדים תרופה למכה ולעשות מעשה כחלון. מוטב לו ללכת בצורה מכובדת הביתה ולא להמתין שיוצא להורג קבל עם ועדה.
תם ונשלם. ש"ס חוזרת לקדמותה. הקרב בין המחנות לא ייקח ככל הנראה זמן רב. הימין התגלה בחולשתו. הוא ידע לגמול ליהדות התורה טובה תחת רעה ולהתייצב למאבק נגד הגיוס לצד אלה שנתנו את ידם לחורבן גוש קטיף. הוא לא ידע להגן על מנהיג חרדי שהתנגד להינתקות ושבשונה מהחרדים האשכנזים לא התנכר לציונות ולא הפגין כלפיה גישה עוינת. כמה חבל.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
