מזון ל(חוסר) מחשבה

הנה דוגמה לפסק דין שמן הסתם עונה על הדרישה לחוק, אבל אינו עונה על הדרישה לצדק ולבטח אינו מתיישב עם ההיגיון. ומה שעוד יותר מרגיז: הוא ניתן בערכאה בכירה, מהווה הלכה מחייבת ויעודד התחמקות ממילוי חובות.

החוק קובע, שכאשר אדם אינו משלם מזונות שנפסקו לטובת גרושתו ו/או ילדיו - משלם אותם במקומו הביטוח הלאומי. אלא שלביטוח הלאומי יש כללים משלו, ואחד המרכזיים בהם הוא התאמה בין ההכנסה הקיימת לבין הגימלה. כך התעוררה השאלה, מהו הדין כאשר נפסקים מזונות לטובת ילדים בלבד, המתגוררים עם אימותיהם, ולאימהות יש הכנסות העולות על התקרה המזכה בגימלה.

הסוגייה הזו הגיעה לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה. השופטת רונית רוזנפלד קבעה (17.10.12), כי במקרה זה פטור הביטוח הלאומי מלשלם את מזונות הילד. "במסגרת החוק מפורטים כללים ותנאים למימוש תשלום המזונות באמצעות המוסד, ואין התאמה בינם לבין פסק הדין שקבע את זכאות הקטין למזונות ושיעורם", היא אומרת. המדינה חייבת לזון את הקטין רק אם הוריו אינם מסוגלים לעשות זאת, ובמקרה בו הכנסתה של אמו מספיקה לכלכלתו - המדינה אינה צריכה לשלם.

כאמור, קרוב לוודאי שפסק הדין הזה נכון מבחינה משפטית. אבל הוא לוקה ביותר מבחינות הצדק וההיגיון. ראשית - ההיגיון: הרי הביטוח הלאומי בא במקומו של האב. בית הדין הרבני או בית המשפט למשפחה כבר פסקו מהו שיעור המזונות הראוי של הילד, תוך שהם מביאים בחשבון הן את מצבו הכלכלי של האב והן את זה של האם. כלומר: הערכאה המומחית החליטה שהילד זקוק לסכום מסוים. אין שום סיבה שבעולם, שהסכום הזה ייגרע ממנו. תיכבד המדינה, תפעיל את התותחים הכבדים העומדים לרשותה ותתבע את האב - אבל בינתיים הילד אינו צריך להיפגע.

שנית - הצדק: פסק הדין הזה רק יעודד אבות להתחמק מתשלום מזונות. אם עד עכשיו יכלו להביא בחשבון שהמדינה תבוא במקומם, כעת יהיה להם תמריץ להכביד את הנטל על גרושותיהם, גם במחיר פגיעה בילדיהם. מי שקורא פסקי דין של בתי המשפט למשפחה יודע, שזהו תסריט יומיומי: הורים הפוגעים בילדיהם רק כדי להזיק עוד יותר לבן/בת הזוג. כעת יאמרו אבות כאלו לעצמם: אני לא אשלם, כי לגרושתי יש כסף; גם המדינה לא תשלם לה, מאותה סיבה; ואז לא תהיה לה ברירה אלא לצמצם בהוצאות על עצמה. יופי של נקמה.

על פסק דין כזה כבר אמרו חז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה". כאשר הדין נוקב את ההר, כאשר אין חשיבה על הצדק שהוא אמור לשרת, כאשר יש התעלמות מוחלטת מההיגיון החייב לעמוד בבסיסו - התוצאה רעה ומרה.