|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אנשי הקולנוע הישראלי הם פלורליסטים, עד שזה מגיע אליהם. הרב ישראל גליס פוטר בגלל התבטאות בגנותם, שרת התרבות לבנת מקבלת מהם גינויים על הגדלת תקציבים לפריפריה, ומתנגדיהם החברתיים מואשמים בימניות. כשאבירי הצדק החברתי לוחמים דווקא בַּצדק
|
|
גליס. פוטר בלחץ מגיני חופש הדיבור בגלל הבעת דעה מיותרת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| האם סרט כמו 'למלא את החלל' אינו בבחינת יוצא מן הכלל המלמד על הכלל? האם סרט אתיופי אחד, שני סרטים חרדיים, שלושה דתיים וארבעה ערביים – מתוך מאות סרטי הקולנוע שנעשו בישראל בשנים האחרונות – מראים כי יש ביטוי מספיק לאותם פלחים חברתיים שקולם לא נשמע על המסך הרחב? הסנוניות כאן, האביב עוד רחוק | |
|
|
|
|
בשבועות האחרונים התרחשה סתימת פיות שמשום מה חמקה מעיני כולנו. חבר מועצת הקולנוע הרב ישראל גליס פוטר מהמועצה בגלל אמירה ביקורתית, חריפה (וטיפשית) כלפי תעשיית הקולנוע הישראלי. הוא תקף את איגודי היוצרים ואת קרנות הקולנוע, וכתב לאנשי הענף: "יש בידי המועצה מספיק חומר כדי לשלוח אתכם לאורווה". שרת התרבות לימור לבנת נאלצה להיכנע ללחץ המסיבי שהפעילו עליה הארגונים והקרנות והודיעה על פיטוריו. אני חולק בתוקף על אמירתו הפוגענית של גליס. כמייסד קרן קולנוע, חבר הנהלה ולקטור בקרן הקולנוע הישראלי, אני יודע בוודאות שהוא טועה לחלוטין. אבל האם יעלה על הדעת לפטר אדם בגלל אמירה, קשה ככל שתהיה? עצוב וכואב שדווקא חבריי, יוצרי הקולנוע הישראלים, שתמיד הם הראשונים להתגייס - ובצדק - להגנה על חופש הדיבור כשנעשה ניסיון כלשהו לסתימת פיות של ביקורת כלפי ישראל, הופכים כאן לפתע את עורם ומובילים קמפיין מכוער להדחת אדם מתפקידו רק בגלל הבעת דעה, גם אם מקוממת. רק לפני כשנתיים סערה הארץ (ליתר דיוק, יאיר לפיד מ' ידיעות אחרונות') סביב הסרט 'אודם', כאשר הבמאי נחשד, לדעתי שלא בצדק, בניסיון להשוות את חיילי צה"ל לנאצים. מועצת הקולנוע דאז, דווקא לא זו שמונתה בידי "צרת התרבות", כפי שכינה אותה בגסות השחקן איתי טיראן, הגיבה בהיסטריה ורצתה להכניס קריטריון חדש - מעין "הצהרת נאמנות" של יוצרי הקולנוע, והנהלת קרן הקולנוע אפילו השעתה את מימון הסרט. נאבקתי גם אז נגד מהלכים סותמי פיות כאלה. אז כיצד קורה שדווקא אותם יושבי בית הזכוכית הקולנועי מיידים מתוכו אבנים? הרדיפה אחרי הרב גליס נובעת מהכרזת מלחמה כוללת של הברנז'ה הקולנועית. היא חלק מקמפיין אגרסיבי שהיא מנהלת שאינו לוקח שבויים. על מה המאבק? על כסף. מועצת הקולנוע שוקלת, רחמנא ליצלן, להגדיל את התקציב המיועד לפריפריה החברתית והתרבותית בשני אחוזים בערך בלבד; וזאת כאשר לכתחילה תמיכה זו הייתה בגובה שברי אחוזים. מרגע ששמעו על כך, אנשי הקולנוע מנהלים מסע מכוער של השמצות כלפי ראש מועצת הקולנוע, כלפי חברים מסוימים במועצה, ומעל לכול, כלפי שרת התרבות לבנת. זו הייתה גם הסיבה לכך שרדפו את הרב גליס, שהעז לתמוך בהגדלת התקציב המדובר. כך נוצר מצב שדווקא אותם אבירי המאבק לצדק חברתי נאבקים עתה בשם "כוחות השוק" האמנותיים. הם נלחמים כדי למנוע העדפה מתקנת של יוצרים המתקשים לחדור לברנז'ה. לפתע, הם צריכים לא רק למחות ולהאשים אחרים בחוסר צדק חברתי, אלא "לשלם" על כך מתקציבם (כאמור, בסך הכול 2 אחוזים). וכל המאבק הזה מתנהל, באופן אבסורדי, בשם חופש היצירה. אין ספק שרעיון ההעדפה המתקנת בכל תחום הוא בעייתי. בכל זאת, הטובות שבמדינות המערב נזקקות לו כשיש חסמי "שוק" לקבוצות חברתיות שונות בכניסה לתחומים ספציפיים. כך למשל נעשה בחקיקה (!) לגבי מינוי נשים וערבים לדירקטוריונים, בעניין תנאי קבלת סטודנטים לאוניברסיטאות ועוד. יש להניח שאנשים בעלי מודעות חברתית גבוהה היו אמורים לתמוך בגישה מתקדמת זו. אלא שבאופן תמוה, היוצרים טוענים שבתחום האמנות אין להפעיל העדפה מתקנת. משום מה, כשזו פוגעת בהם, היא מותקפת כפוליטיזציה, כביכול, של האמנות. אך האם הפקדת אחריות כלכלית גבוהה בידי נשים וערבים שלא נבחרו על-פי כישוריהם בלבד פחות בעייתית מאשר הפקדת כספי הפקת סרט? האם סטודנט קצת פחות מוכשר וממעמד סוציו-אקונומי נמוך שהופך לרופא אינו מסוכן יותר מאשר סרט בלתי מושלם? וכאן חשוב להדגיש: מטרת התמיכה בתחום זה אינה בשום אופן לאפשר לסרטים גרועים לצאת לדרך. גם בתקציב המוגדל אין שום אפשרות להפיק סרטי קולנוע ללא תמיכה מסיבית של קרנות הקולנוע הגדולות, שאמורות לבחון באופן בלתי מותנה את האיכות האמנותית הנדרשת. מטרת התקציב הזה היא לסייע בידי היוצר הפריפריאלי, שסובל מחסמים חברתיים, תרבותיים וכלכליים, להתגבר על אותם חסמים באמצעות מלגות פיתוח נדיבות יותר, חונכוּת וליווי אינטנסיבי יותר, חממות יצירה וגם תוספת תקציבית קטנה שתקל על סיכויי ההפקה של הסרט שכבר קיבל אישור אמנותי מאחת מקרנות הקולנוע האוניברסליות. |
|
הייתכן שהקולנוענים נגד הפריפריה?
|
|
|
|
|
|
| דווקא הסנוניות הראשונות של יוצרים פריפריאליים כמו שולי רנד ('אושפיזין'), סייד קשוע ('עבודה ערבית') ורמה בורשטיין ('למלא את החלל'), שנתמכו בשלב ראשון על ידי אותה תמיכה ייעודית מינימלית שניתנה עד כה, מוכיחות עד כמה הגדלת התמיכה יכולה להביא לפריחה ולהחייאה של פסיפס קולות מרתקים שטרם נשמעו | |
|
|
|
בשטף מאבקם מנסים היוצרים לטעון שאין שום צורך בתמיכה ייעודית שכזו. שהרי הנה, רק לאחרונה זכה באופן גורף סרטה של היוצרת החרדית רמה בורשטיין 'למלא את החלל' בפרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע.
וגם כאן חשוב להדגיש: אין שום אפליה מכוונת של יוצרים פריפריאליים בידי הזרם המרכזי של הקולנוע הישראלי. אין ספק שכאשר מגיעים תסריט מצוין ובמאי בעל יכולת מוכחת לקרנות הקולנוע, ועוד יותר כאשר הסרט עצמו מתגלה כראוי – הוא מאומץ בחום על-ידי תעשיית הקולנוע.
אבל האם סרט כמו 'למלא את החלל' אינו בבחינת יוצא מן הכלל המלמד על הכלל? האם סרט אתיופי אחד, שני סרטים חרדיים, שלושה דתיים וארבעה ערביים – מתוך מאות סרטי הקולנוע שנעשו בישראל בשנים האחרונות – מראים כי יש ביטוי מספיק לאותם פלחים חברתיים שקולם לא נשמע על המסך הרחב?
דווקא הסנוניות הראשונות של יוצרים פריפריאליים כמו שולי רנד ('אושפיזין'), סייד קשוע ('עבודה ערבית') ורמה בורשטיין ('למלא את החלל'), שנתמכו בשלב ראשון על-ידי אותה תמיכה ייעודית מינימלית שניתנה עד כה, מוכיחות עד כמה הגדלת התמיכה יכולה להביא לפריחה ולהחייאה של פסיפס קולות מרתקים שטרם נשמעו. הבעיה העיקרית היא שלמרות הצלחתם של יוצרים אלה, הם עדיין ספורים ביותר. הסנוניות אומנם כאן, אבל האביב עוד רחוק.
כנגד הקמפיין של אנשי תעשיית הקולנוע התייצבו באחרונה עשרות יוצרים וראשי ארגונים חברתיים, משמאל ומימין – מארגון 'אג'נדה' ה"שמאלני" ועד ל'מכון לאסטרטגיה ציונית' ה"ימני"; ממכללת ספיר הדרומית ועד לבית הספר לקולנוע 'מעלה'; ערבים, חרדים ולצדם ראשי ערים בפריפריה, כמו ירוחם וטבריה.
קבוצה מגוונת ומרשימה זו שלחה בימים אלה מכתב תקיף אל שרת התרבות ואל מועצת הקולנוע, וקראו להן שלא להיכנע ללחצים של הברנז'ה האינטרסנטית: "אנו מאמינים שתמיכה כזו ביוצרים וביצירות מהפריפריה החברתית בישראל לא רק שהיא עושה צדק מבחינה חברתית, כי אם גם תורמת תרומה מכרעת להעשרת המסך ולעלייה המרשימה באיכותו של הקולנוע הישראלי ובהצלחתו...
"החלטתכן להגדיל את גובה התמיכה בקולנוע הייחודי הזה, על-אף קולות מתנגדים אינטרסנטיים, הִנה מהלך חשוב הראוי לתמיכת כל מי שחפץ בפלורליזם תרבותי, בדיאלוג בין הקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית וביצירת קשת הצבעים המרתקת המאפיינת את התרבות הישראלית כולה".
לצערי הגדול, למרות החתימה מכל קצות הקשת הפוליטית, הדתית והחברתית, ארגוני היוצרים מנסים למתג את הפנייה הזאת כניסיון השתלטות ימנית על הקולנוע. האם שוב תיבלע קריאה חברתית חשובה במערבולת רוח הרפאים הימנית/שמאלנית הרודפת כל חלקה חברתית ותרבותית משמעותית? האם יתעשתו חבריי הקולנוענים? האם ייכנעו חברי מועצת הקולנוע ושרת התרבות?
כמי שרואה עצמו ידיד אמת גם של הפלורליזם התרבותי של החברה הישראלית, אבל לא פחות גם של הקולנוע הישראלי, אני מתפלל שההיגיון הבריא ינצח.
|
|
| תאריך:
|
25/11/2012
|
|
|
עודכן:
|
25/11/2012
|
|
אודי ליאון
|
|
אין זה משנה אילו גילויים עסיסיים עוד ייחשפו באופרת הסבון של הגנרל פטראוס ופאולה ברודוול. גם אין זה משנה כמה חילופי דברים בלתי ראויים בדואר האלקטרוני בין גנרלים לנשות חברה מוושינגטון ומפלורידה עוד יוצגו לראווה. למרות ערכה התקשורתי-בידורי, וזה ערך בלתי מבוטל, השורה התחתונה בפרשה הזו רצינית עד מוות. היא מתנקזת לשאלה אחת מרכזית: מה באמת התרחש בפרשת תקיפת הקונסוליה האמריקנית בבנגזי ב-11 בספטמבר, שהסתיימה במותו הטרגי של השגריר כריס סטיבנס?
|
|
|
|
|
"למדינת ישראל יש מספיק משאבים לממש יכולות טכנולוגיות לשיפור השירות לאזרח. מה שחסר זו הנהגה טכנולוגית, ובעיקר פוליטית, שתניע את הנושא", כך אמר השר מיכאל איתן, שמסיים בימים אלה קדנציה של ארבע שנים כשר הממונה על שיפור השירות לאזרח בממשלה, בראיון ל"אנשים ומחשבים".
|
|
|
|
|
מערכות הבריאות בעולם צופות, כי בשלב מסוים בחיים יחלו 30%-40% מהאוכלוסיה הבוגרת בסוכרת. תחזית זו היא אופטימית, שכן לאור מגמת ההשמנה, יש מומחים הצופים שכיחות תחלואה גבוהה עוד יותר.
|
|
|
|
|
דמיינו לעצמכם שעות של אימוני כושר, זרועות מנופחות, חזה שטוח ו... כרס שמסרבת להיעלם. מוכר לכם? גברים רבים המקפידים על פעילות-גופנית שגרתית, אורח-חיים בריא ושומרים על משקל גוף יציב, מוצאים עצמם מתוסכלים מכך שאינם מצליחים להשיג את מראה הקוביות הנחשקות בבטן. מתברר, כי היכולת להשיג מראה זה, אינה תלויה רק באחוזי שומן ובמכון הכושר, אלא במבנה הגנטי עימו נולדו.
|
|
|
|
|
איש העסקים ובעל השליטה בחברת קווינקו, יגאל זילכה, מתנהל באופן נואש. וכך גם יושב-ראש החברה, חיים אסאיג. אחרת קשה להבין מדוע הגישה חברת קווינקו שבניהולם, ביום חמישי (22.11.12), ומדוע דיווחה בשעת ערב מאוחרת (21:46) - זמן השמור לדיווחים בהולים, אודות תלונה כל-כך מופקרת ומופרכת והזויה שהגישה החברה לרשות ניירות ערך נגד הח"מ.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
