הנאהבים והנעימים

לא חייבים להיות הומואים כדי לראות את הצגת "הנאהבים והנעימים בסטודיו יורם לוינשטיין (עד ה-16.12.12). המחזה שעולה כאן שונה בתכלית מהגירסה שעלתה ב"הבימה" לפני שנים. יותר מעמיק בפרטים גרפיים, לא עובר את גבול הטעם הטוב, ומנתח ברצינות את הנושא.

אמנם בתורה כתוב שדין משכב זכר הוא מוות, מאחר שלא נעשה שלא כדרך גבר באשה, הרי ההתייחסות של העולם כיום לנושא אהבת הגברים הפכה הרבה יותר פתוחה ונאורה מאז הושלכו לבית סוהר אוסקר וילד ואחרים. את הסיפור של יצחק בשביס זינגר עיבדו בנו, הסופר ישראל זמיר ומוטי לרנר למחזה יפהפה, שעיקרו, דיון בבעית המיגדר והזהות המינית, וכיצד הגיבורים עצמם מתייחסים לזה.

שני תלמידי ישיבה צעירים בעיירה בפולין, לומדים יחדיו בחברותא. כך הנוהג. שניהם מיועדים להיות חתנים ולייצר יורשים וממשיכי דרכם. אך זיסל (שפי מרציאנו הכה רגיש) דוחק באהובו עזריאל (עמית אפשטיין הכובש בכנותו ובהתלבטויותיו) לברוח מהעיירה ומהנישואים שכפו על זיסל, והתממשו רק בלילה אחד, ולממש את הקשר בין שניהם. הכיצד? זיסל בסערת רגשות מתחפש עם שמלת החג של אשתו הטריה, ושניהם עוברים ללא פרוטה בחפזון ליעדם. הצורך להתקיים ולהתפרנס מונע מהם לממש את החברותא בלימוד התורה בישיבה. ה"אשה" זיסע, נאלצת לעבוד כתופרת בחנות סידקית, ועזריאל לומד תורה ועובד בגפו בחנות אחה"צ.

חוט הטרגדיה

לא נכביר בתיאור העלילה, כי גם בהצגה היא מתארכת בשל בימויו של יאיר מוסל הצעיר, ומייגעת בשל כך. הדרמה מתעצמת כשהאמת נחשפת, והסוף הטרגי הולם את השם "הנאהבים והנעימים במותם לא נפרדו". אבל חרף האיטיות המוגזמת בקטעים מסוימים, עצם התיאור והגישה לאהבת שני הגברים היא בוגרת, מעודנת, לא נופלת לפח האירוטיקה והמיניות עד הסוף, גם בתאור מלא כמעט של אקט האהבה, ומאידך - היא מתעמקת בלבטים הנפשיים, במיוחד של עזריאל. הוא אינו שלם עם המעבר לחיי זוגיות עם זיסל, הדוחק בו להתחתן - "אתה הרי לא אשה" הוא עונה לו, ומפנה את תשוקתו לרייזלה (אורטל בן שושן).

דמותו החיה, ובהמשך, רוחו של יודל, אביו של זיסל, היא חלק מהאיקונוגרפיה של בשביס זינגר, המחובר לעולם המיסטיקה והרוחות. אדי אלתרמן כיודל, עם נוכחות פיסית מרשימה, קול מופלא, אתו הוא שר את התפילות והקדיש - הוא הבולט בין כל השחקנים הצעירים והמבטיחים. מאידך, אלחנן הבדחן (נצר חריט המפליא בשפת הגוף ויכולת התנועה) מכניס את ההומור למחזה, ושובר מדי פעם את חוט הטרגדיה. תום אנטופולסקי העגלגלה כובשת בחן שלה וביכולת משחקה כ"פרומה" הכה אנושית. איתמר שקד כאלתר, אלעד אטרקצ'י כפייביש, נטע טמשה כאשת הרב - כולם מרשימים בתפקידיהם. אגם רודברג היפה היא האשה שזיסל הותיר בהריון מאחוריו.

הליווי המוסיקלי בפסנתר לצידי הבמה של שי בן יעקב הוסיף את הנופך הראוי עם המוזיקה של יוסי בן נון הנודע. התפאורה של ניב מנור, התלבושות התקופתיות היפות של ברק פוני, עיצוב התנועה המוצלח של נלי עמר וטיירי מורל, תרמו כולם להצגה. נקווה שתקוצר למה שרשום בתכניה, הקצב יוגבר, והתוצאה עוד יותר תשופר. מחזור מבטיח ביותר בסטודיו.