בעקבות התקיפה בסוריה: האיומים על ישראל

על-פי הדיווחים שהתפרסמו ביומיים האחרונים נראה כי בסוריה אכן נערכה תקיפה אווירית ישראלית. על-פי ההודעה הרשמית של הצבא הסורי הופצץ מתקן באזור ג'מראיה - צפונית מערבית לדמשק, שעסק, לדברי הסורים, במחקר ופיתוח שנועדו 'להעלאת הרמה של כוחות "ההתנגדות"' ("מוקאוואמה" - בערבית - ביטוי המקובל בדרך כלל על-מנת לתאר את הארגונים (בראשם חיזבאללה) והמדינות הנוקטים מדיניות פעילה נגד ישראל). עוד נמסר בהודעה כי גם כוחות המורדים ניסו להשתלט על המתקן מספר פעמים. יש לציין כי על-פי חלק מהדיווחים נראה כי מתקן זה שימש גם עבור פיתוח וייצור נשק כימי.

אכן, על-פי המתפרסם במשך השנים ישנו בקרבת ג'מראיה מתחם גדול, מוגן היטב בסוללות נ"מ ובכוחות צבא, העוסק במחקר ופיתוח של אמצעי לחימה, כולל נשק כימי וביולוגי.

אם אכן הופצץ מתקן זה, הרי שתקיפה זו עולה בקנה אחד אחד עם הצהרותיה של ישראל לאחרונה, שהיא לא תניח לנשק הכימי ליפול לידיהם של ארגוני טרור (שמהווים חלק מכוחות המורדים אשר ניסו להשתלט על המתקן ועל החומרים האסטרטגיים שבתוכו).

תקיפת שיירת הנשק

הסורים הכחישו את הדיווחים הרבים שהתפרסמו על תקיפת שיירה שהובילה מערכות נשק מתקדמות עבור ארגון החיזבאללה, סמוך לגבול סוריה-לבנון. אולם, מהדיווחים השונים מסתמן שאכן הייתה תקיפה נוספת, ואולי אף הייתה זו התקיפה היחידה שבוצעה - על שיירת נשק, וסוריה נמנעת מלהזכיר אותה על-מנת שלא להודות בפעילותה להעברת נשק מתקדם ו/או נשק כימי לידי ארגון החיזבאללה, וזאת על-מנת להציג את עצמה כקורבן של ה"תוקפנות הישראלית", אשר מפציצה "מתקן למחקר מדעי", שלכאורה עוסק במחקרים תמימים.

באמצעות האשמות אלו מקווה סוריה גם ליצור תדמית הקושרת את ישראל לכוחות המורדים (שגם הם התקיפו את המתקן), ולדחות מעל עצמה האשמות בקשר לכך שהיא גורמת להפצת נשק כימי לארגוני טרור (דבר שאינו מקובל גם על רוסיה וסין שהן התומכות העיקריות שלה), או שהיא תורמת להפרת היציבות האזורית על-ידי אספקת כלי נשק חדישים שנמכרו לה ע"י רוסיה לשימושה הבלעדי. הסבירות לכך שישראל התקיפה מתקן כימי הסמוך לדמשק, שבאופן יחסי עדיין נשלטת ומאובטחת ע"י כוחות המשטר, נראית כלא אמינה, משום שהסיכוי שכלי נשק כימיים ממתקן מאובטח זה יפלו לידי ארגוני הטרור הינו קטן, נכון לעת עתה. הערכה זו יכולה להשתנות אם יתברר שאמצעי מודיעין ישראלים או אמריקנים איתרו פעילות של הוצאת נשק כימי מהמתקן וניסיון להעבירו לידי חיזבאללה.

שיירת נשק זו, שככל הנראה אכן הותקפה, כללה על-פי הדיווחים בעיקר מערכות נ"מ חדישות מדגם 17-SA, אשר היו יכולות לפגוע בעליונות האווירית המוחלטת של ישראל מעל זירת לבנון, ולהקשות על צה"ל את מלאכת החיפוש וההשמדה של משגרי הרקטות של חיזבאללה במקרה של עימות עתידי עם ישראל. מערכות אלו הינן בעלות טווח ארוך (50 קילומטר), מכ"ם מתוחכם המסוגל לעקוב אחרי עשרות מטרות ולשגר טילים על כמה מהן בו זמנית. למערכת גם יכולת עמידות גבוהה מול אמצעי הלחימה האלקטרונית לשיבוש טילים שמפעילה ישראל. כמו-כן, ייתכן שהשיירה גם הובילה עימה ציוד אלקטרוני חדיש כדוגמת שבשי GPS - אשר יכולים לפגוע ביכולתן של פצצות ה JDAM בהן עושה חיל האוויר שימוש נרחב, ואשר מסתמכות בעיקר על מערכות ניווט לוויני על-מנת לפגוע במטרותיהן בצורה מדויקת, בכל מזג אוויר, ביום ובלילה. ישראל הבהירה בעבר מספר פעמים שלא תאפשר העברת מערכות נשק לחיזבאללה שיהיו בבחינת "שובר שוויון" - דהיינו שיאפשרו לו לערער את מאזן הכוחות הקיים בינו ובין ישראל כיום. תקיפתה של מערכת נ"מ חדישה ואיכותית זו הינה ביטוי של מדיניות ישראלית זו.

האפשרות לתגובה צבאית סורית

גורמים רשמיים בישראל נמנעו מלהגיב לדיווחים על התקיפה, וזאת בדומה לתקיפות קודמות (בהן נטלה ישראל חלק על-פי פרסומים זרים), ומתוך כוונה להקטין את ה"חתימה" ולאפשר לסורים לעבור על התקיפה לסדר היום. אולם, בניגוד לתקיפות קודמות, בהן נמנעה אכן סוריה מלהאשים באופן ישיר את ישראל, ולא הגיבה כלל על ההפצצה, הרי שההכרזה הרשמית הסורית על התקיפה מהווה שינוי משמעותי, ויתכן שהיא מלמדת על הכשרת קרקע אפשרית לקראת תגובה צבאית. יחד עם זאת, יש לזכור כי סוריה האשימה את ישראל בתקיפת מטרות בתחומה גם לאחר תקיפת הכור ב-2007 (אף שסוריה לא הודתה בכך שהמטרה שהופצצה הייתה אכן כור גרעיני), ולמרות זאת, סוריה לא הגיבה על אותה תקיפה אסטרטגית, וגם לא על תקיפות אחרות. כפי שכתבתי בעבר מספר פעמים באתר זה, מצבה הקשה של סוריה כיום מגביל מאוד את אפשרויותיה הצבאיות, וצבא סוריה נמצא, בחסדי ונסי ה', בתהליך של התפוררות, ויכולותיו הצבאיות מצומצמות, אם כי הוא עדיין לא קרס לחלוטין, ויכול להוציא לפועל מבצע צבאי מוגבל.

למרות האיומים שנשמעו היום (חמישי) מפי שגריר סוריה בלבנון, נראה כי המשטר הסורי עסוק היום בראש ובראשונה בשימור שרידותו האישית, והוא אינו מעוניין לפתוח חזית שנייה מול ישראל. לכן, סביר להניח, כי גם אם תהיה תגובה צבאית ח"ו, היא תהיה מוגבלת בהיקפה, ובכל מקרה שהוא לא תכריז סוריה מלחמה כוללת על ישראל. הן משום שהיא אינה מעוניינת בעימות חזיתי רחב היקף שיביא לקריסה מיידית של מערכי האוויר והשריון ולנפילת המשטר, והן משום שאין ביכולתה לנהל מלחמה שכזו, בשל העובדה הפשוטה שכמעט כל כוחותיה כבר אינם נמצאים מזה חודשים באזור רמת הגולן, והם עסוקים במלחמת הישרדות נואשת ברחבי סוריה, ובהגנה על ליבת המשטר באזור דמשק, וכן על הרוב העלאווי השוכן ברצועת החוף. ברור כשמש לאסד ולראשי הצבא הסורי, כי אם תינתן הוראה לדיוויזיות הסוריות, לעזוב את מקומות הפריסה הנוכחיים שלהם, ולנוע לעבר רמת הגולן ח"ו, אזי ינצלו זאת עשרות אלפי המורדים, על-מנת להשתלט באופן סופי על דמשק ורצועת החוף ובכך ינחילו את התבוסה הסופית למשטר. לכן, לסיכום, להערכתי ישאף המשטר שלא להגיב כלל, או להגיב בצורה סמויה וחשאית, או לכל היותר בצורה גלויה אך מצומצמת (כמו ירי של מטח טילים/רקטות).

מערך הנ"מ הסורי - התעצמות בשנים האחרונות

לאחר מלחמת לבנון בה הושמד מערך הטק"א הסורי בבקעת הלבנון, ללא אבידה ישראלית אחת, שמה סוריה דגש מיוחד על שיקום ושדרוג מערך ההגנ"א אשר נתפס בעיניה כתשובה המרכזית לעליונותו של חיה"א הישראלי. סוללות רבות נוספות מדגמי 2/3/6/8- SA נרכשו, ולראשונה הוכנסה לשירות מערכת ה- 5-SA (200-S). בסיוע מסיבי של רוסיה הוקם מערך בקרה ויירוט אווירי מקיף, ממוחשב ומתקדם, אשר קישר בין עשרות אתרי מכ"ם, סוללות הטילים, מוצבי הפיקוד האזוריים ומוצב השליטה הראשי. כמו-כן נרכשו מערכות לוחמה אלקטרונית, ושודרג מערך הגילוי והבקרה האווירית.

במלחמת המפרץ הראשונה (1991) לחמו כוחות סוריים במסגרת הקואליציה הבינ"ל נגד עירק ונוכחו מקרוב בעליונות הטכנולוגית המערבית מול זו המזרחית. כוחות הקואליציה הצליחו לנטרל את מערך ההגנ"א העירקי הענק שכלל כ-200 סוללות טק"א וכ-7500 תותחי נ"מ - באמצעות לוחמה אלקטרונית מסיבית (בעיקר ממטוסי G4-F ו- B6-EA), טילי HARM מתבייתי מכ"ם, אמצעי הטעיה ומודיעין אלקטרוני וחזותי. התובנות שהפיקו הסורים מהמלחמה הביאו להשקעות ניכרות בזרוע האוויר לאחר המלחמה (בעיקר באמצעות כספי הסיוע שקיבלה סוריה ממדינות המפרץ), אולם בשל קשיים כלכליים, קריסת ברה"מ והפסקת הסיוע המסיבי שהעניקה, נקלעה סוריה לשנים רבות של קיפאון בתחום ההתעצמות הצבאית.

חידוש ההתעצמות - משנת 2005

בשנת 2005 הגיעו סוריה ורוסיה לסיכום עקרוני על מחיקת 73% מהחוב הסורי הענקי (11 מיליארד דולר) שמנע את המשך רכישות הנשק לסוריה. אירן ערבה לשארית החוב, ורוסיה קיבלה בתמורה גם את זכות השימוש בנמל טרטוס. כתוצאה מכך נחתמו עסקות נשק גדולות, במיוחד בתחומי הנ"מ והנ"ט. בשלב ראשון נקלטו בסוריה כ-32 מערכות טילי נ"מ 24-SA - שהינן למעשה דגם רכוב של טיל הכתף 18-SA, ובהמשך הוחל בהליך קליטתן של כ-9 סוללות (הכוללות 36 רכבי שיגור) של מערכת ה 22 -SA - S1-PANTSIR,
ומספר רכבי שיגור של מערכת ה"טונגוסקה" 19-SA - שתיהן מערכות חדישות המשלבות תותחי נ"מ וטילים מתקדמים. עלותן על עסקות אלה נאמדת בכמיליארד דולר, והן היוו את עיקר ההשקעה הכספית הצבאית בשנים אלו.

אחד הגורמים לכך שתהליך ההתעצמות של מערך הנ"מ הסורי נמשך ואף התעצם בשלוש השנים האחרונות היה תקיפתו של הכור הגרעיני הסורי, שנעשתה בידי ישראל על-פי פרסומים זרים. במהלך תקיפה זו שובשו מערכות המכ"ם והבקרה הסוריות, והן לא הצליחו לאתר כלל את המטוסים התוקפים. זוהי אחת הסיבות לכך שבשנים שלאחר התקיפה השקיעו סורים סכום עתק של כ-3 מיליארדי דולרים ברכש מערכות נ"מ חדישות.

המערכות החדישות כללו בעיקר 8 סוללות 17- SA - 2M-BUK חדישות
(הכוללות 18 רכבי שיגור), וכן את תהליך שדרוגן המקיף של הסוללות הנייחות מדגמי 2/3-SA, לדגם ה- M2PECHORA- אשר הקנה לעשרות הסוללות המיושנות יכולות משופרות בתחום ההתמודדות עם ל"א ועם טילים מתבייתי מכ"ם, הגדלת טווחי הגילוי ויכולות העקיבה, שיפורים בטילי היירוט ובמערכות ההנחיה, וכן ביכולת הניידות של הסוללה. בנוסף לכך קיבלו הסורים מאירן כ-8-12 רכבי שיגור של מערכת M1-TOR (15-SA), שנרכשו מרוסיה.
יש לציין כי סוריה ניהלה מו"מ ממושך עם רוסיה על רכש של טילי 300S, בעלי טווח של מאות ק"מ ויכולות גבוהות מאוד, אולם עסקה זו לא יצאה אל הפועל.

מערך הנ"מ הסורי - הערכת יכולת

מול המערכות המיושנות המהוות את רוב הסד"כ הסורי הוכיח חיל האוויר פעמים רבות בעבר כי יכולותיו בתחום הלוחמה האלקטרונית מאפשרות לו לפעול ביעילות מרובה. ישנם גם דיווחים רבים על כך שמערך השליטה והבקרה הממוחשב שהוקם ע"י הרוסים, סובל מבעיות אמינות ויעילות, ויכולת העמידה שלו מול לוחמה אלקטרונית ולוחמת סייבר הינה נמוכה (ולכן בתקיפת הכור הסורי ב-2007 לא מילא המערך שום תפקיד פעיל בזיהוי המטוסים הישראלים). על-פי ההערכות המקובלות, טילי ה- 5- SA - על-אף הטווח הארוך שלהם, מוגבלים מאוד ביכולת התמרון, ולמעשה הם אינם מיועדים לשימוש כנגד מטוסי קרב אלא כנגד מטוסי תובלה, ביון ותדלוק, הנעים באיטיות ובגובה רב יחסית. אולם, סביר להניח שבמקרה של לחימה ינוטרלו מערכות ה 5-SA המיושנות (שנרכשו לפני כ-30 שנה, וכמעט שלא שודרגו מאז) באמצעות לוחמה אלקטרונית ו/או לוחמת סייבר.

על-אף השיפורים במערך הטק"א הכבד 2/3-SA, נראה כי שינויים אלו רחוקים מלהוות מהפיכה של ממש, וזאת בשל העובדה שהמערכות הנ"ל הינן מיושנות מאוד, קשה לתחזק ולהפעיל אותן, והן פגיעות מאוד ללוחמה אלקטרונית ולוחמת סייבר. אמצעי נגד רבים ויעילים ביותר הוכנסו לשימוש בישראל, ונמכרים גם ברחבי העולם ללקוחות רבים, גם נגד מערכות ה- 6/8- SA, טילי הכתף לסוגיהם וכן לשיבוש תותחי הנ"מ מונחי המכ"ם.

המערכות החדשות

בחינה של מאפייני רוב המערכות החדשות מראה כי מידת עמידותן מול מערכות נגד ושיבוש הינה גבוהה באופן משמעותי ביחס למערכות הקודמות אותן הן מחליפות, טווחי הגילוי והיירוט שלהן גדולים יותר, והן מסוגלות להתמודד בו-זמנית עם עשרות מטרות, ולשגר חימוש על כמה מביניהן בו זמנית. חלק מהמערכות משלבות גם מצלמות עקיבה תרמיות וחיישנים נוספים המאפשרים להן לא להסתמך לגמרי על המכ"ם, ובכך להקטין את האפשרות של נטרול מוחלט של המערכת ע"י לוחמה אלקטרונית.

יחד עם זאת, חשוב להעיר כי רוב המערכות החדשות נמצאות בשירות צבא סוריה מזה כחמש-שש שנים וזהו פרק זמן ארוך דיו על-מנת לנתח את אופי פעילותן של המערכות הנ"ל ולגבש לו מענה מתאים בתחומי הלוחמה האלקטרונית ותורת הלחימה. בנוסף לכך, ניתן להרוות את המערכות הנ"ל ע"י שימוש בו זמני באמצעי תקיפה רבים, אמצעי הטעיה מגוונים, וכן שילוב של תקיפות מהאוויר ומהיבשה.

סיכום והערכה
על-אף הרכש הנרחב נראה כי עדיין לא הצטברה מסה קריטית של מערכות חדישות על-מנת ליצור שינוי מהפכני באופיו וביכולותיו של מערך ההגנ"א הסורי, והוא עדיין חשוף מאוד כלפי לוחמה אלקטרונית ושיבוש, עובדה זו מאפשרת לחיל האוויר הישראלי גמישות רבה בתפעול כוחו, וזאת במיוחד על-רקע התפוררותו הנמשכת של הצבא הסורי, והישגיהם של כוחות המורדים, אשר השתלטו גם על בסיסי נ"מ, מודיעין אוויר, ושדות תעופה.

תגובה אפשרית של אירן וחיזבאללה

גם ארגון החיזבאללה שומר על שקט יחסי, ולמרות האשמותיו כלפי ישראל, נראה כי ישאף שלא להיכנס לעימות צבאי נרחב. הסיבות המרכזיות לכך הן העובדה שהוא מסובך מאוד, בחסדי שמים, בלחימה בסוריה, אלפים מלוחמיו נמצאים שם, והוא כבר ספג בלחימה זו כ-500 הרוגים, ועוד כ-1,500 פצועים ושבויים.

ברור לראשי הארגון שעימות צבאי עם ישראל גם יביא לתגובה ישראלית מוחצת כלפי הארגון, בלא החשש הישראלי - שהיה בעבר - מהתערבות סורית צבאית, וזאת בשל מצבו הקשה של הצבא הסורי. לחימה נוספת וממושכת בשטח לבנון, שתפגע באזרחי המדינה ובתשתיתה, גם תחזק מאוד את הקולות ההולכים ומתגברים בתוך לבנון במשך השנה האחרונה, הדורשים את פירוקו מנשקו. בנוסף לכל הנ"ל, נראה כי הארגון שומר על כוחו על-מנת שיוכל להתערב לצד אירן במידה ויותקפו מתקני הגרעין שלה (לאחר מלחמת לבנון הראשונה ספג הארגון בקורת אירנית קשה ביותר על כך שנכנס למלחמה ללא תיאום מראש עם אירן, שמתנגדת למהלך שכזה, ודואגת לצייד את הארגון בנשק על-מנת שיעמוד לצידה ביום פקודה). מכל הנ"ל נראה כי גם אם יגיב ארגון החיזבאללה על הפגיעה בשיירה שיועדה עבורו, הרי שתהיה זו תגובה מוגבלת (יתכן באופן של ירי רקטות מצומצם, אולי אף בלא לקיחת אחריות, או באופן של ניסיון לייצר פיגוע טרור ח"ו).

אירן הצהירה ביום השבת כי כל מתקפה על סוריה תיחשב כמתקפה עליה. איום זה בא ככל הנראה בשל רצונה בהעברת הנשק לחיזבאללה, וכניסיון להרתיע את ישראל מלתקוף את שיירת הנשק. קריסתו של המשטר הסורי מהווה מכה קשה ביותר עבור "ציר הרשע" ואירן, ולכן מנסה אירן לשמור בכל כוחה את שרידותו של המשטר הסורי, אולם היא נוחלת בכך כישלון חרוץ. איומיה של אירן היום (חמישי) שהתקיפה "תביא לתוצאות גם בתל אביב" אינם מתייחסים לדעתי לשיגור טילים לעבר ישראל, משום שאירן מעוניינת מאוד להצליח במשא-ומתן מול המעצמות על-מנת לפתור את משבר הגרעין, וברור לה כי פעולה תוקפנית מצידה תזיק לה מאוד במשא-ומתן, וגם תספק לישראל את התירוץ להנחתת מכה ישראלית קשה על מתקני הגרעין, דבר שאירן חוששת ממנו מאוד.

תוקפנות אירנית כלפי ישראל, גם תקל על ישראל מאוד לייצר דעת קהל עולמית אוהדת, ולגייס תמיכה במהלכיה הצבאיים נגד אירן, בראש ובראשונה מצד ארה"ב - שתוכל להתערב בלחימה ביתר קלות לצידה של ישראל המותקפת, וכן מצד צרפת ובריטניה. משום כך נראה כי תגובה אירנית, אם תהיה בכלל, תכלול בעיקר פעילות של ארגון פיגועי טרור (בעיקר בחו"ל) ולא הכרזת מלחמה ואף לא ירי טילים מוגבל.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי ישראל נערכת על-מנת לקדם את פניה של כל תגובה צבאית אפשרית (גם אם מוגבלת). שתי סוללות של "כיפת ברזל" נפרסו באזור הצפון (וניתן לפרוס נוספות תוך פרק זמן קצר), וזאת בנוסף לפריסתן של סוללות "פטריוט" (בעלות יכולת יירוט רקטות ארוכות טווח וטילי סקאד), וסוללות טילי "הוק" (ליירוט מטוסי קרב). אין ספק כי גם מערך טילי ה"חץ" הועמד בכוננות ליירוט טילים ורקטות ארוכות טווח. סביר להניח שישנה כוננות גם במערך היירוט של חיל האוויר, שנחשב לחזק ואיכותי מאוד וביכולתו לסכל בעזרת ה' יתברך כל איום של חיל האוויר הסורי המיושן.

ועוד והוא העיקר - "לא ינום ולא יישן שומר ישראל", וכפי שהדגיש הרבי מילובאוויטש פעמים רבות ששמירתו של הקב"ה היא במיוחד על יושבי ארץ הקודש, וכמפורש בפסוק: "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים י"א, י"א).