ביקורת: "החולה המדומה" - אסור להחמיץ

הבימאי הצעיר והמחונן אודי בן משה, היטיב לעשות כשדבק בתרגום הנפלא של ניסים אלוני ז”ל, כך שעצם ההאזנה למילים - מהווה עינוג בפני עצמו. במרכז העלילה ניצב היפוכונדר עשיר ונרגן - ארגאן (ארז שפריר, שמשחקו הוא גולת הכותרת בהצגה). סצינת הפתיחה הקריקטורית בה הוא מחשב כמה עולים לו כל הטיפולים, החוקנים, השלשולים והתרופות, גורמים לו לקמצן להחליט שהכי חסבוני יהיה להשיא את בתו לרופא, ובכך לחסוך בהוצאות.

בהמשך, בסצינה בה "מטפלים" בו הרופא (ניר רון) ובנו המסיים לימודי רפואה (אריאל וולף) - הקהל מתפוצץ מצחוק מצמד המקס ומוריץ הללו, בעוד ארגאן - מתנפץ חלומו כשעיניו נפקחו לראות את המציאות: אין ארוחות חינם. וגם קרובים גובים כסף. בהצגה יש דמויות יותר קריקטוריות, ויש יותר ריאליסטיות. כזוהי בתו היפה והעדינה של ארגאן, אנג'ליק, הכלה המיועדת לרופא ושאינה רוצה בו (תמר אלקן המקסימה את הקהל בכל, כפי שעשתה בסרט "גיא אוני”). היא מתאהבת בקליאנט, (איתי זבולון החמוד) בחור מלא קסם שאהבתו ניצתה אליה בתוך דקות מאז נפגשו, וכך גם היא. עד כדי כך עזה אהבתם, שהוא מוכן לקחת חלק במזימה שרקחה טואנט, המשרתת (עירית פשטן, שעושה מתפקידה מעדן) ולשחק תפקיד של רופא מדומה. תוכניתה היא לגרום לארגאן לסגת מתוכניתו להשיא את אנג'ליק לדפקט הכמעט-רופא, ולהתיר לה לממש את אהבתה לקליאנט.

כל התעלולים שזוממים ומבצעים בני הבית, מהווים עלילה הרפתקנית-קרקסית וצבעונית, שלא חדלה להצחיק את הקהל למראה חולשות בני אנוש עליהן צוחק מולייר. כך גם מזימותיה של אשתו הצעירה והיפהפיה של ארגאן, בלין (כרמית מסילתי-קפלן המרהיבה) מתגלות, כשהאמת בדבר שנאתה את בעלה העשיר וייחולה למותו משנה את החלטות ארגון ומביאה אותנו אל הסוף הטוב.

התפאורה היפה והמתוחכמת של סבטלנה ברגר מאפשרת חילופי סצינות חלקות ומהירות, ובכך לשמור על הקצב הצעיר של ההצגה. התלבושות המרהיבות והמעוצבות של דליה פן-הלר נהדרות. כך גם המוזיקה שערך עדי כהן המוכשר מוסיפה את האווירה, הצבע והטון לכל קטע.

בין הטיפוסים הקריקטוריים המצחיקים נציין את אבי פניני, ממיסדי החאן הירושלמי, (שבעברו ניסיון העבודה עם מייקל אלפרדס המנוח הדגול שהקים את "החאן”), וכאן הוא עושה את "ד"ר קאק", בוירטואוזיות גופנית, כמו היה עדיין אז, בשנות העשרים לחייו. גאיה שליטא-כץ היא האחות הצעירה המתוקה של אנג'ליק - לואיזון, יהויכין פרידלנדר הוא בראלד, אחיו של ארגון, אף הוא חלק חשוב בהתפתחות העלילה, בכך שהוא מסייע בהרבה חן במימוש המזימה של טואנט. את כולם ארג אודי בן משה ליריעה מהודקת ותואמת, בכך שהוציא מכל אחד את שיאי יכולותיו.

החאן הירושלמי שנודע בהצגות הפרפקציוניסטיות שלו, מגיש כאן הצגת איכות קלאסית, עם ערך מוסף של תענוג מההומור, הסאטירה והלעג לחולשות האנוש כפי שראה זאת מולייר. מולייר עצמו גסס בערב ההצגה כשהופיע בה, ונפטר בה מסיבוך בדלקת הריאות ממנה סבל זה מכבר. המשותף לאשתו של מולייר עם אשתו של אראגון במחזה הוא - ששתיהן היו צעירות בהרבה מהבעל, ומכך ניתן לפרש את התנהגותן כלפיו.

צחוק ודמע - הצחוק מההצגה והדמע מהחיים של מולייר שתמו על הבמה, אלה מרכיביו המוצלחים של תמהיל "החולה המדומה". ושאפו למשחק הווירטואוזי של ארז שפריר כארגאן.

אסור להחמיץ.