בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
פלשתיני מפגין נגד ישראל [צילום: AP]
|
|
|
הפלשתינים שוב על הפרק
|
בעבר נהג נתניהו לומר שיש לישראל שלוש בעיות מרכזיות: אירן, אירן ואירן. עכשיו הוא מזהה שארה"ב ואירופה מתכוונות לדחוק בו לקדם את המו"מ עם הפלשתינים. הקפאת בנייה בהתנחלויות תהיה הפתרון הקל, אך הניסיון - של נתניהו עצמו - מלמד שזה לא באמת יעזור
|
|
ד"ר ערן לרמן
|
|
|
|
|
|
|
|
פרופ' טל בקר: "הדבר העיקרי שהמנהיגים הערבים לוקחים בחשבון הוא תגובת הרחוב הערבי. מגמה זו לא פסחה גם על אבו-מאזן שחושש לקבל החלטות לא פופולריות. אני לא מאמין לאבו-מאזן כשהוא אומר שהוא לא חוזר לשולחן המשא-ומתן בגלל סירובה של ישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות" | |
|
|
|
|
"יש דברים שמתוארים בתקשורת כמציאות, אבל לא מתרחשים במציאות. לעומת זאת, יש הרבה דברים שמתרחשים במציאות אבל לא באים לידי ביטוי בתקשורת". את התובנה הכל כך מדויקת הזאת סיפק סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, ד"ר ערן לרמן, בתשובה לשאלת העיתונאי אודי סגל האם העסקה של 'יצהר תמורת בושהר' חוזרת לשולחן לקראת ביקור אובמה. לרמן, איש נבון ומנוסה שממעט להתבטא בפומבי, ניסה להשיב בדיפלומטיות שהקישור הזה קיים רק במוחם של העיתונאים. ואכן, במציאות המדינית קורים לא מעט דברים שאינם מדוּוחים. למשל מסרים מפתיעים וחיוביים מאוד שמעבירות לאחרונה מדינות ערב לישראל. במסרים הללו נאמר שהן רואות בה גורם יציב ואמין שאפשר לסמוך עליו, לעומת אירן המאיימת ואפילו בהשוואה לוושינגטון שהפקירה את בני בריתה במזרח התיכון. "כלפי חוץ נמשיך בגינויים לישראל, אבל באופן מהותי אנחנו יודעים שאפשר לבטוח בהנהגה שם. אפשר גם לחשוב על דרכים לשיתוף פעולה", אמרו בכירים בכמה מדיניות ערביות למלקולם הונליין, המנהל בפועל של ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים הגדולים בצפון אמריקה. הונליין מסרב לנקוב בשמות המדינות הערביות שבהן ביקר ושמראשיהן שמע את הדברים. אפשר לשער שמדובר בארצות כגון סעודיה, מדינות המפרץ או מרוקו. המלכים והשליטים שם מפחדים ששלטונם יתמוטט ונאחזים בכל זיז של יציבות. אויב אויבי הוא ידידי, אומר הכלל העתיק. ברגע זה, לשיטתם ולשיטתנו, אירן היא האויב. מי שדיבר עם הונליין רצה שהמסרים יגיעו היישר ללשכת ראש הממשלה בירושלים. להונליין הרי יש ערוץ פתוח לחדר הכי פנימי בלשכה, והכל יודעים זאת. כעת הונליין משוכנע שישראל צריכה לנצל את חלון ההזדמנויות הזה ולקדם בשקט יוזמות כלכליות ואחרות עם אותן מדינות. אלה צריכים להיות פרויקטים שלא יציתו את המחלוקת הפוליטית הקשה שבין ישראל והערבים, אלא יניבו תועלת לשני הצדדים. כבר כיום יש פעולות קטנות של ייצוא ישראלי שקט לאחדות ממדינות המפרץ הפרסי. הונליין מחפש דרכים להרחיב אותו. הוא מאמין בסוג של השלמה הדדית ודו-קיום דה-פקטו. לשיטת אותם מנהיגים ערבים, אין שום חובה בטקסים רועשים בוושינגטון. השלום יכול להתחיל מהשטח. הונליין נמנה על אלה שמעודכנים במציאות ולא חיים על-פי התקשורת. השבוע, בכינוס השנתי של ועידת הנשיאים בירושלים, אפשר היה לחוש שדווקא שם, בכינוס הנהגת יהודי ארה"ב, הצמרת הישראלית מדברת בגילוי לב. מסיבה שאי-אפשר להבין, מול פורומים ישראלים מובהקים, בכללם התקשורת הישראלית, הדברים לא נשמעים. באשמת התקשורת והשלטון גם יחד, הציבור הישראלי לא נחשף למציאות כהווייתה. או כפי שניסח זאת פרופ' טל בקר, סגן היועץ המשפטי במשרד החוץ, "תוצאות הבחירות בישראל מלמדות שהישראלים מוטרדים בעיקר מסוגיות פנימיות. הבעיה היא שהאירנים לא שמעו על כך. יהיו החלטות קשות בשנה הקרובה ולא בטוח שהציבור הישראלי מוכן להן". אירן, ביקור אובמה, הקשר ביניהם והזיקה לעניין הפלשתיני, מנקזים אליהם את עיקר תשומת הלב של ההנהגה הישראלית בימים אלה. אחרי ענייני הפנים כמובן וסיפור האסיר איקס. נתניהו מצדו טרוד בעיקר בהרכבת הקואליציה, ועושה רושם שיאיר לפיד ו נפתלי בנט עושים לו בית ספר. הנאום שלו בוועידת הנשיאים היה עייף. ובכל זאת, ניואנס אחד תפס את תשומת לב השומעים. בעבר נהג נתניהו לומר שיש לישראל שלוש בעיות מרכזיות, "הבעיה הראשונה היא אירן, הבעיה השנייה היא אירן, והבעיה השלישית היא אירן", השבוע הוא נשמע אחרת. "אנחנו מתמודדים עם שלוש בעיות חיצוניות גדולות: אירן, הנשק הלא קונבנציונלי שבידי סוריה והשגת שלום עם הפלשתינים", אמר בישיבת הממשלה ביום ראשון ולמחרת בכינוס המנהיגים היהודים. "יש כאן שינוי אמיתי בסדר העדיפויות", אמר לי אחר כך אחד הנוכחים. "בעבר, כשהייתי מעלה באוזניו את העניין הפלשתיני, הוא היה אומר 'עזוב, אל תדבר איתי על הפלשתינים - דבר איתי על אירן. זה מה שחשוב. אירן'", אומר מנהיג אחד הארגונים היהודיים. היום, לדבריו, נתניהו נשמע אחרת.
|
ונתניהו אכן נשמע אחרת וחושב אחרת. דחיפות הסוגיה האירנית לא פחתה בעיניו בכהוא זה. בנושא הפלשתיני לעומת זאת, הלחץ הבינלאומי מתחיל לתת את אותותיו. החודשים האחרונים, חודשי הבחירות, היו קשים. הוא פנה ימינה לצרכים אלקטורליים, מתח את החבל עם ידידות ישראל במערב, ספג מבול גינויים ונזיפות וגם כשל בקלפי. מה שנקרא, גם אכל את הדגים המסריחים וגם, כמעט, גורש מהעיר. כעת, כשהבחירות מאחוריו, הוא מעוניין לתקן את הנזקים ולשקם את יחסי ישראל ואירופה המערבית. כאן עליו לשלם במטבע פלשתיני. מכיוון שהכי קל ופשוט לחפש מתחת לפנס, הרעיון הראשון ששב לסדר היום הוא ההקפאה. כך, הרבה לפני שסיכם עם אובמה על הביקור המפתיע, ורק ימים ספורים לאחר שאמר ל'מקור ראשון' ש"ההקפאה לא על הפרק", חזר רה"מ לגלגל עם עוזריו את רעיון הקפאת הבנייה בהתנחלויות. לא שהוא משתגע על הקפאה. הלב שלו במקום הנכון בנוגע להתנחלויות, אבל הלחץ כבד מנשוא ולפעמים מתבלבלים. בעיני העולם ההתנחלויות הן הרי החטא הקדמון. הקפאה היא אפוא העצם שהכי קל לזרוק לעולם כדי להשתיק את רעבונו, בטח ובטח אם אובמה מגיע. וכך החלה בדיקת התרחישים, התועלות והנזקים שתביא עמה הקפאה חדשה. פרטי הדיונים אינם בידי אבל מידע על השיקולים ששקלו נתניהו ויועציו בהחלט זרם. בלשכה מבינים שמחד-גיסא, כדי להביא את הפלשתינים לשולחן המו"מ, ההקפאה חייבת לכלול גם את ירושלים. בפחות מזה הם לא יבואו; מנגד, נתניהו לא יסכים להקפיא בירושלים, ודאי שלא באופן מוצהר. כלומר, הסיכוי שהקפאה תניב את חידוש השיחות אפסי. ללא ירושלים נותרו שני מתווים אפשריים, המכוונים בעיקר לקהילה הבינלאומית. אפשרות אחת היא הקפאה כוללת ומוחלטת ביו"ש, כמו זו שהייתה בתחילת כהונתה של הממשלה היוצאת. "זה עזר לנו מול הקהילה הבינלאומית לא מעט זמן", אומר אחד היועצים. האפשרות האחרת היא בידול בין הגושים לבין היישובים הבינוניים והקטנים. כלומר המשך בנייה בגושים והקפאה בהתנחלויות הקטנות, או הקפאה קצרת טווח בגושים והקפאה ממושכת מאוד ביישובים. אלא ששלושת התרחישים האלה לא יביאו את הפלשתינים לשולחן. לכל היותר הם ייתנו לישראל כמה נקודות בבירות המערב. מצד שני, כשתפוג ההקפאה, לא חשוב באיזו מתכונת, שוב תופנה הביקורת האוטומטית נגדנו. זו הרי הדינמיקה הקבועה. רה"מ ואנשיו הם אלה שסובלים אותה ומתלוננים עליה בכל הזדמנות. בגלל השיקול הזה ונימוקים אחרים בשורה התחתונה אין כרגע כוונה להקפיא את הבנייה ביו"ש. כך אומר דובר מוסמך מטעם נתניהו. אבל שום דבר לא סגור. נתניהו שלח את יועציו יעקב עמידרור ויצחק מולכו לוושינגטון כדי להכין את הביקור. גם שר הביטחון ברק, אבי ההקפאה השנייה (שלא יצאה לפועל), יצא לבירה האמריקנית. שם, הרחק מעיני העיתונאים הישראלים החטטנים, ייבחנו הרעיונות והאפשרויות. הקפאה במתכונת כזו או אחרת תהיה אחד מהם, וחבל. כי אפשר היה לחשוב על רעיונות אחרים, אפקטיביים בהרבה מבחינה בינלאומית והרבה פחות בעייתיים מבחינת ישראל.
|
הקפאה, בניגוד לעמדתה הרשמית של הממשלה מלפני חודשיים, מקבעת את הטענה הבינלאומית שלפיה כל שטחי יו"ש שייכים לפלשתינים ולישראל אין בהם כל זכויות. הקפאה המבדלת בין הגושים ליישובים גם מסגירה מראש מהם השטחים שישראל מתכוונת לתת במשא-ומתן הטריטוריאלי. שכן ברגע שנתניהו יבדֵל בין אלה לאלה הוא בעצם יאמר 'כל היישובים המוקפאים לא יהיו בעתיד בידי ישראל'. זו טעות קלאסית של הסגרת העמדות הסופיות עוד בטרם נפתח המשא-ומתן. לכן, במקום להיכנס שוב לקוראלס, כפי שעשה בקדנציה הקודמת, מוטב לחשוב על רעיונות יצירתיים יותר. למשל, הסרת קטעים מחומת ההפרדה. הגדר, שכבר מזמן אינה בכותרות בישראל, היא פיגוע הסברתי-אסטרטגי ברחבי העולם. היא נראית רע ומצטלמת רע. הסרה מוחלטת של כמה קטעים מקירות הבטון המזעזעים, או החלפתם בגדר חכמה, יצטלמו היטב ויעשו לישראל רק טוב. לחלופין, אפשר להודיע שאם הפלשתינים יבואו לדבר, ישראל תסכים בעוד שנה לפתוח משרד אינטרסים מטעמם בירושלים. מהלכים מסוג זה יוסיפו לישראל נקודות בזירה הבינלאומית מבלי לגרוע בצרכיה הביטחוניים והמדיניים. ומה גם שאין ולו קצה ספק שהפלשתינים בכלל יבואו לדבר, בכל מקרה. "צריך לקרות נס כדי שיהיה הסכם עם הפלשתינים", אמר טל בקר בהרצאתו. הוא הסביר שהמנהיגים בעולם הערבי מפחדים מאוד מהרחוב ומהאוכלוסיה שלהם. "הדבר העיקרי שהם לוקחים בחשבון בקבלת החלטות הוא תגובת הרחוב. מגמה זו לא פסחה גם על אבו-מאזן שחושש לקבל החלטות לא פופולריות. היום ההחלטה לחזור למשא-ומתן עם ישראל היא החלטה מאוד לא פופולרית ברחוב הפלשתיני. אני לא מאמין לאבו-מאזן כשהוא אומר שהוא לא חוזר לשולחן המשא-ומתן בגלל סירובה של ישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, או בגלל כל סיבה אחרת. אבו-מאזן לא חוזר לשולחן המשא-ומתן מסיבה אחת מאוד פשוטה – הוא מפחד מהרחוב שלו".
|
|
תאריך:
|
23/02/2013
|
|
|
עודכן:
|
23/02/2013
|
|
אריאל כהנא
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
באום
|
24/02/13 00:07
|
|
2
|
|
נירון קיסר
|
24/02/13 15:06
|
|
3
|
|
לא יהיה 'שלום'
|
15/03/13 11:23
|
|
צה"ל בודק דיווחים פלשתינים כי בעימותים שהיו (שבת, 23.2.13) באזור כפר קוסרא ליד שכם נפצע אחד מאנשיהם פצעים קשים מאש חיה. עוד דיווחו כי אחר נפצע בינוני מפגיעת כדור גומי בפניו ואחר קל. עוד דיווחו הפלשתינים על נפגעים נוספים מאנשיהם.
|
|
|
בכלא מגידו מת (שבת, 23.2.13) עציר ביטחוני כבן 30, ככל הנראה בשל דום לב. צוות של מגן דוד אדום שהוזעק למקום ניסה להחיותו אך ללא הצלחה. אין מדובר באסיר משובתי הרעב.
|
|
|
המחאה הפלשתינית בירושלים ובגדה המערבית הפכה (יום ו', 22.2.13) לאלימה, כשמפגינים יידו אבנים לעבר כוחות ביטחון בכמה מקומות.
|
|
|
אלימות הפלשתינים נגד יהודים גברה ויש שקורים לה האינתיפאדה השלישית. אם ישראל תמשיך להיות שאננה אנחנו מביטים על שפיכת דמים שוב, הפעם גרועה יותר מקודמותיה.
|
|
|
מהרגע שפלשתינים קיבלו על עצמם את האחריות על חינוך ילדיהם, בעקבות הסכמי אוסלו, הם מלמדים מגיל שנה את ילדיהם לשנוא ישראלים ויהודים, כאשר ההישג העילאי הוא למות בשעה שהם הורגים יהודים. התוצאה - מעל 1,500 יהודים, שכולם נרצחו תחת הדגל של "קורבנות שלום". האם שלום הושג? - כלל וכלל לא. למעשה, השלום רחוק עוד יותר מהאפשרות להשגתו.
|
|
|
|