שכני ש"ד

ספק אם ש"ד זיהה אותי למרות שאנחנו "מכרים" ותיקים משני צדי המתרס. ההיכרות שלנו החלה לפני כשלושים שנה בתחום המקצועי, כאשר הוא כיהן כמנהלה של קבוצת חברות ציבוריות כלכליות שקרסה ואני שימשתי עיתונאי חוקר בידיעות אחרונות.

בדקתי ומצאתי שבצעירותו הוא היה חוקר ביולוגי במכון ויצמן, אך היו לו עיניים גדולות והוא החליט להתעשר באמצעות כניסה לעולם העסקים וההשקעות. בהדרגה הוא קנה לו מעמד של "אשף כלכלי", אחד מאלה שפעלו בבורסה בשנות השמונים ותרמו את חלקם למפולות. אילי הון בעלי חברות כלכליות הימרו עליו והוא הימר על כספי הציבור.

באותה עת החלה החקירה של רשות ניירות ערך לבדיקת נסיבת הקריסה שעוררה אז הדים רחבים במדינה, בעיקר לאור העובדה שהיו מעורבים בפרשה אנשי משק בכירים וגם כמה אישי ציבור מפוקפקים מהליגה הממלכתית. יו"ר רשות ניירות ערך דאז, אליעזר שילוני, שזיהה את העבירות הפליליות החמורות שבהן היה מעורב ש"ד עד צוואר, העביר לחקירת המשטרה כמה אספקטים.

ש"ד עשה מאמצים בלתי נלאים לחלץ את עצמו מהבוץ שבו שקע עד צווארו. באחת השיחות שהיו לנו אז, שצוטטה בעיתון, אמר לי בין השאר: "אם הייתי פותח את פי, היו כמה אישים ידועים במדינה נכנסים לכלא להרבה שנים". אבל ש"ד לא פצה את פיו.

אולי בזכותם של העבריינים הפוליטיים הכבדים הללו, הסתיימה הפרשה בקול ענות חלושה מבלי שהעבריינים נתנו את הדין. רק ציבור המשקיעים בבורסה התמים ברובו הפסיד את כספו.

ש"ד לא יכול היה לסלוח לי על שהיה לי הכבוד המפוקפק להימנות על העיתונאים שחשפו את מעלליו. בהזדמנות מסוימת שלח אלי פרקליטו מכתב התרעה, שבו ביקש ממני התנצלות ואיים עלי בתביעת לשון הרע. הוא לא ידע עדיין כנראה שאני אספן כפייתי של מכתבי איום מעורכי דין. בארכיוני יש מאות מכתבים כאלה (את חלקם הצגתי פעם יחד עם כתבי תביעה שהוגשו נגדי שנתלו על חבלי כביסה והוצגו בתערוכה מיוחדת בגלריה של עמליה ארבל תחת הכותרת: "על חבל דק"). בסופו של דבר לא הוגשה תביעה וש"ד עסק בעסקי נדל"ן עצמאיים שבהם צבר רווחים נאים, אבל לא חשש מדי פעם לבעוט בחוק.

בסופו של דבר "נשרף" ש"ד בארץ בתחום העסקים ועבר להתגורר בלונדון. תחילה ייצג איל הון יהודי מקומי בעסקות שונות, ובשלב מאוחר יותר הפך לעצמאי והמשיך לעבור על החוק ולגלגל כסף ציבורי בהיקפים בלתי ידועים בהרפתקאות פיננסיות שונות שהותירו אחריהן נושים רבים.

אחר-כך חזר ש"ד לארץ והחל לעסוק בעסקות תיווך גדולות והיה מעין מאכער שנכנס ויוצא במשרדי ממשלה ועיריות, ומנסה לקדם פרויקטים שונים. שם המשחק היה השוחד.

אחד הפרויקטים שבהם טיפל היה מתחם הולילנד בירושלים, שהיה מעין מפלצת אורבאנית שהרסה את הנוף מסביב. במשך תקופה ארוכה ניסו כמה עיתונאים חוקרים, ואני ביניהם, לפענח את תעלומת הקמת הפרויקט ולנסות לאתר את שמותיהם של האישים המעורבים, אך בגלל פעולות טשטוש שונות שנעשו, המלאכה לא הושלמה והפאזל היה חסר.

בספרי "זעקי ארץ מושחתת" שפורסם לפני שלוש שנים ועל שערו מתנוסס לדיראון צילומו של ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת אהוד אולמרט, כתבתי בין השאר: "מבנה מפלצתי זה המכער את הכניסה לבירת ישראל משקף יותר מכל את נגע השחיתות הציבורית שהספיק כבר להדביק את מרבית החלקות הטובות במדינה. מוזר שלאורך שנים לא הצליחו רשויות החוק לשים את ידן על המעורבים בפרשה, העקבות לא הובילו אל אולמרט שבתקופת כהונתו כראש העירייה נתקבלו כל האישורים הדרושים".

עד שיום אחד לפני כשנתיים וחצי, החליט ש"ד, בתיווכו של קצין משטרה בכיר בדימוס, לפצות את פיו תמורת מעמד של עד מדינה וקבלת פיצוי כספי נאות שמאפשר לו ולרעייתו לקיים רמת חיים סבירה. ש"ד החליט לדבר רק לאחר שהפרשה נחשפה ב-News1 והוא זומן ל"תשאול".

ש"ד אמר לאנשי הפרקליטות שדובבו אותו: "אני מודה שאני הייתי אחד העבריינים בפרשת שחיתות חמורה זו. רק לי יש אומץ לב להודות על כך. כל שותפיי האחרים לדבר עבירה שותקים ורוצים למלט את עצמם מלתת את הדין". הפרקליטות הייתה מודעת היטב למצב בריאותו הרעוע, אבל המסמכים הרבים והמידע הרב שסיפק היוו תשתית חיונית לפריצת דרך בפרשת שחיתות זו, שהוגדרה כחמורה ביותר בתולדות המדינה.

כך נסללה הדרך להגשת כתבי אישום נגד שורה של אישי ציבור ואנשי עסקים בגין קבלת ומתן שוחד. הבולטים והמסקרנים ביניהם היו אהוד אולמרט ומנהלת לשכתו שולה זקן, שנכנסים ויוצאים בשנים האחרונות בבתי משפט כנאשמים בפלילים.

בעדויות שמסר ש"ד במהלך עשרות הישיבות שהתקיימו עד למותו בבית המשפט המחוזי בתל אביב סיפר, בין השאר, על רבבות דולרים שהעביר לבקשת אולמרט מכספי השוחד לאחיו יוסי שנמלט מהארץ אחרי שהסתבך עם השוק האפור.

במקביל נתרמו כספים למטה הבחירות של אולמרט וניתנו לו מתנות שונות. גם שולה זקן לא אימצה, כפי שמסתבר, את האימרה: "שונאת מתנות תחיה" וקיבלה מכספי השוחד מענקים כספיים נכבדים, תכשיטים יקרים ומתנות שונות. העדויות המפורטות של ש"ד החלו להלחיץ את הנאשמים. ש"ד החל לקבל איומים והטרדות בקצב גובר והולך.

בחודש ינואר אשתקד פניתי בכתב מטעם אומ"ץ אל ניצב יואב סגלוביץ', ראש אגף החקירות של המשטרה:

• "תנועת אומ"ץ מגישה בזאת תלונה על חשד להטרדת עד המדינה בפרשת הולילנד בעקבות שידור אמש בחדשות ערוץ 2, שבו נחשף כי עד המדינה ביקר בחברת רעייתו בחנות בקניון ורכש עבורו עצמו דברי מלבוש יקרים, דבר המעיד כביכול על מצבו הבריאותי והכלכלי.
  
  "החשיפה העיתונאית נעשתה ככל הנראה בעקבות מעקב צמוד אחר עד המדינה שנעשה על-ידי חוקרים פרטיים שנשכרו ביוזמת נאשמים מסויימים בפרשה זו או שליחיהם, דבר המהווה לכאורה עבירה על החוק.
  
  "סעיף 249 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע את האיסור של 'הטרדת עד', כדלקמן: 'המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על-פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו - מאסר שלוש שנים'.
  
  "מטרת הוראת החוק הינה לאסור על כל הטרדת אדם בנוגע לעדות ולאפשר מסירת עדות באופן חופשי ולמנוע מגורמים בעלי עניין (למשל, משפחתו או חבריו של הנחקר/נאשם וכיו"ב) להשפיע, בדרכים שונות, על עדות שנמסרה/תימסר במשטרה או בבית המשפט. וכדברי בית המשפט בת.פ. 5472/03: 'השימוש במילה 'הטרדה' מצביע על כוונת המחוקק להקיף במונח זה את כל המעשים העלולים לגרום אי נעימות או אי רצון של המוטרד'.
  
  "מטרת המעקב אחר עד המדינה הייתה לסתור את טענת הפרקליטות בעניין מצבו הבריאותי של עד המדינה שבגינה הוגשה בקשה לעדות מוקדמת של האיש.
  
  "אומ"ץ מבקשת לפתוח בחקירה בנושא חמור זה ולקבוע את זהותם של המעורבים בפרשה ולקבוע אם יש מקום להגיש נגדם כתבי אישום".

בתגובה לכך נאמר לי שננקטים כל הצעדים להגן על העד. למרבה הצער, המשטרה לא חקרה מי איים על ש"ד ומי מטריד אותו.

לפני זמן קצר הייתה התפתחות מאלפת, כאשר פרקליטה של שולה זקן השיג עבורה עסקת טיעון, אך זקן דחתה את היוזמה.

בשעתו הגיע אהוד אולמרט עם שולה אל אביה המנוח בשעה ששכב על ערש דווי, וזה השביע את בתו: לעולם לא לפגוע באולמרט. זו הייתה אולי הסיבה שהיא שמרה בחקירות על זכות השתיקה ולא הסגירה את אולמרט, למרות שהיא מכירה היטב את העבירות שביצע שבחלקן הייתה שותפה פעילה.

קרוב לוודאי שמותו של ש"ד יציל במידה מסוימת את זקן, מאחר שפרקליטה לא חקר אותו חקירה נגדית. לגבי אולמרט, המצב מסובך יותר. ש"ד נחקר בחקירה נגדית צולבת ומעליבה על-ידי פרקליטיו של אולמרט, אבל החקירה בכמה נושאים עדיין לא הסתיימה. הכל תלוי במידת האמון שייתן השופט בעדותו של ש"ד ובמסמכים.

פרקליטו של ש"ד אמר, שלאורך המשפט שתו את דמו, הטיחו האשמות שונות, כינו אותו בכינויי גנאי ופגעו בבני משפחתו, והכל כדי להוציא אותו משיווי משקלו ולטשטש את העבירות החמורות שנעשו, כפי שהתברר עד כה ממהלך המשפט. הפרקליט האשים גם חלק מהתקשורת ששיתפה פעולה עם הנאשמים, בעיקר עם אולמרט, במטרה לעשות רצח-אופי לש"ד ולנסות להרוס את אמינותו.

בתחום זה הגדיל לעשות רפי גינת, שהקדיש למטרה זו את התוכנית "כלבוטק". קדם לה מסע פרסום מוקדם, שבו ייחס גינת בקולו הרועם לש"ד עבירות פליליות חמורות. אומ"ץ הגישה תלונה נגד גינת לנציב קבילות הציבור של הרשות השנייה, שבה טענו כי "כלבוטק" הינה תוכנית צרכנית ולא צרחנית נגד עד המדינה, אך למרבה הצער התלונה נדחתה.

באחד העיתונים קראתי אחרי מותו של ש"ד, שמנהל מחלקה בבית חולים הדסה שבדק את ש"ד לפני כשנתיים, אמר שהוא יחזיק מעמד בחקירות קשות לא יותר משנה וחצי. הרופא קלע למטרה. איני יודע אם מותו נגרם בגלל הלחצים הכבדים שבהם עמד, אבל אני יודע שלא היה בתולדות המדינה מצב שבו הייתה השתלחות חסרת רסן מסוג זה כלפי עד מדינה.

נהוג לומר "אחרי מות קדושים". ש"ד היה רחוק מאוד מלהיות קדוש. הוא החליט להעיד רק משום שלא שילמו לו כספים שמגיעים לו לדבריו ושהיו יכולים לסייע לרווחתו בערוב ימיו. אף על-פי כן ייזקף לזכותו שהוא מת על מזבח המאבק נגד השחיתות הציבורית שהפכה למחלה ממארת במדינה. אבל עדיין לא ברור אם ש"ד עצם את עיניו מוקדם מדי בטרם סיים את עדותו שעשויה הייתה להכניס מאחורי סורג ובריח כמה אישים ידועים במדינה ובראשם אהוד אולמרט.

מעניין מה יכתבו על אודותיו בני משפחתו על מצבתו.