הכל על תופעת חריקה ונעילת שיניים

מה בעצם קורה בפה שלנו כשאנו חורקים או 'נועלים' שיניים? חריקת שיניים היא למעשה תזוזה של הלסת התחתונה, כאשר הפה סגור בחוזקה ושיני הלסת התחתונה והעליונה מתחככות זו בזו. במצב של נעילת שיניים או נעילת לסתות, השרירים שבצדי הלסת מכווצים היטב והשיניים מתהדקות ומשתפשפות. במקרים רבים, נעילה וחריקה הן שני ביטויים לאותה בעיה, וגם התוצאה זהה: השיניים נשחקות, צורתן עלולה להשתנות, הן מושטחות, מאבדות מכוח הלעיסה, הסגירה משתנה, והזנחה של המצב עלולה להשפיע על העצב שבתוך השן ולגרום לנזקים כמו סדקים ושברים בשיניים. כמו-כן, הפעלת כוחות כה משמעותית על מערכת השרירים והמפרק, עלולה לגרום לנזק מתמשך למפרק הלסת ולכל מערכת הלעיסה.

התופעה הזאת מתרחשת בעיקר בלילה, אבל לעיתים גם במצב של עוררות בשעות היום. יש החורקים שיניים כל הלילה, ויש כאלה שחורקים שיניים ונועלים שיניים לחלופין. הסיבות לכך אינן ברורות לגמרי. אנו משערים שבחלק גדול מהמקרים מדובר בביטוי של מתח או מעמסה נפשית. תיאוריות מסוימות קושרות את חריקת ונעילת השיניים לצורה המבנית-המכאנית של מבנה הלסת והשיניים: במקרה שקיימת אי התאמה כלשהי בסגירת הלסתות, המנגנון הטבעי של סגירת השיניים מבקש "לתקן" את המצב ולהביא את הלסתות ל"מקום הנכון". עם זאת, במרבית המקרים מדובר כנראה בביטוי של אי שקט או בתופעה על-רקע לא ידוע.

בשנים האחרונות, רופאי השיניים רואים את התופעות הללו יותר ויותר. קשה לדעת אם קיימת אכן עלייה בחריקת שיניים ובנעילת שיניים, או שכמו במקרים רבים אחרים בעולם הרפואה, המודעות פשוט גדולה יותר מבעבר. כך או כך, יש כמה דברים שחשוב לדעת:

ראשית, לא תמיד מדובר ב"בעיה" שדורשת טיפול. ילדים חורקים שיניים לא פעם, בלילה וביום, ולרוב מדובר בתופעה שחולפת מאליה עם הגיל. אם לא מדובר במקרים קיצוניים, וגם אם מקור התופעה אינו ברור - לא לדאוג, לרוב זה יעבור מעצמו; כדאי רק לעקוב.

בקרב מבוגרים, נדרשת יותר תשומת לב לעניין. רופא השיניים חושב שאתם חורקים שיניים באופן לא מודע? האמינו לו. הוא מביט בפיכם ורואה את השחיקה שאינכם מודעים לה.

רוצים להיות בטוחים? בקשו ממי שישן לצדכם לשים לב אם אתם חורקים שיניים בשנתכם.

אחרי שהבנו ש(אולי) גם אנחנו חורקים שיניים בלילה, מהדקים אותן יותר מדי ואפילו נועלים לסתות - השאלה היא מה עושים. ובכן, הטיפול הסטנדרטי והיעיל, יש לומר, הוא התאמה של סד לילה. זהו מבנה פלסטי קשיח או רך, המולבש על השיניים, לרוב בלסת העליונה, ומונע את אפשרות סגירת השיניים וחיכוכן. הסד גורם לנו לישון בפה פתוח יותר ובכך גם מרפה שרירים, תורם לאיכות השינה ומגן על שינינו מפני שחיקה.

רופאי השיניים ברשת כללית סמייל, מציעים שני סוגים של סד לילה. הסד הקשיח אפקטיבי יותר ועמיד יותר, אבל יכול להיות קשה יותר להסתגלות. הסד הרך נבנה בהתאם לסגר, ומאפשר חופשיות מסויימת תוך יכולת לשלוט על טווח התנועה.

מחד, ההסתגלות לסד זה עשויה להיות קל יותר. מאידך, הוא מאפשר יותר את נעילת השיניים. שני סוגי הסדים עלולים להישחק עם הזמן והשימוש, ואז תידרש החלפתם. חשוב לדעת, שלשני הסדים נדרשת הסתגלות והתמדה. כדי להתרגל, אין ברירה אלא להרכיב את הסד מדי לילה, אך מניסיונם של מטופלים רבים, אחרי שמתרגלים אליו, כבר לא מרגישים בו, ולעיתים אפילו קשה להירדם בלעדיו.

במרבית המקרים, סד הלילה פותר את הבעיה של שחיקת השיניים, אולם במקרים מסוימים, במיוחד כאלה הכרוכים בסימפטומים נוספים, כדאי לבדוק את הבעיה באופן מקיף ומזוויות אחרות. מוכרים לנו סימפטומים שונים שקשורים לכאבים במפרקי הלסת, ל"היתקעות" של שרירי הלסת או לחוסר יכולת לפתוח פה בצורה נורמלית.

במקרים כאלה, אפשר להקל על הבעיה ולעיתים לפתור אותה באמצעות טיפולי פיזיותרפיה מתאימים, טיפול תרופתי להרפיית שרירים, וכאשר מדובר במקור של לחץ נפשי, ישנם טיפולים שונים בתחום הרפואה הטבעית והמשלימה היכולים לעזור.

גם במקרים הקלים יחסית של חריקה ונעילה, מומלץ מאוד לא להזניח. כאשר השיניים ממשיכות להישחק ללא טיפול ומניעה, הסגר נפגע. במקרה כזה, הדרך לתקן זאת היא באמצעות טיפולים מורכבים של הרמת מנשך והחזרת המצב לקדמותו - על-ידי ביצוע כתרים ואמצעים פרותטיים שיקומיים שונים.

השיניים האחוריות שלנו לא רק חשובות ליכולתנו ללעוס, אלא גם לשמירה על הגובה שבין הלסתות ולהגנה על השיניים הקדמיות, ולמעשה הן מספקות את התמיכה האחורית למשנן שלנו. במילים אחרות, השיניים האחוריות הן "העמודים של השולחן", וכאשר הן נשחקות, גדל העומס על השיניים הקדמיות, העלולות להינזק מכך. המסקנה ברורה: כדאי בהחלט להתרכז במניעה.

מה שחשוב לזכור, שסד לילה אינו "עונש" - להפך, הוא החופש שלכם ליהנות משיניים בריאות לאורך שנים רבות יותר. אם קשה להתרגל אליו, אל תוותרו. חיזרו לרופא השיניים שלכם שירחיב ויתאים אותו. גם נעל חדשה לוחצת בתחילה עד שמתרגלים. תקופת ההסתגלות היא אישית. יש המתרגלים לסד הלילה מיידית ואצל אחרים נדרשים כמה שבועות.

ולסיום עוד טיפ קטן: כשסד הלילה אינו בפיכם, הניחו אותו בקופסה או במקום בטוח, שכן זהו פריט שקוף ועל כן נמצא ב"קבוצת סיכון".