המהנדס אמיר שלמה נחום - זה שמו המלא - הגיע השבוע לכותרות, אך היה ודאי מוותר על הפרסום וכל הקשור בו. נחום, 49, הוא בעל המניות המוביל בחברת הבנייה אורתם-סהר; מליבו, חברה-בת בבעלות מלאה, נקלעה לעין הסערה, כאשר התברר שמרפסת בבנין שבנתה בחדרה קרסה, לפני עשרה ימים. מאז, סופגות שתי חברותיו של נחום, כמו גם היזם גינדי השקעות, ביקורת מכל הצדדים.

נחום ניסה ככל האפשר לשמור על דממת אלחוט. אמנם, אורתם-סהר היא חברה ציבורית הרשומה בבורסה, אך במנשך שבוע לא הודיעה דבר על האירוע. לדבריה, זה לא אירוע מהותי לגביה. גינדי, לעומת זאת, מסרה דיווח שוטף לתקשורת ולבורסה. לאחר שבוע, "לאור פניות שהגיעו אלינו", פרסמה אורתם-סהר הודעה ראשונה על האירוע.

מה קרה? אמיר נחום וחברתו עדיין אינם יודעים בדיוק. נחום: "אנחנו עורכים בדיקות מקצועיות מקיפות כדי לברר מה קרה ומדוע. בינתיים, עוד לפני קבלת תוצאות הבדיקות, הורינו לחזק את כל המרפסות".

כמה גרסאות אומרות, כי המרפסת קרסה משום שהחברה, או עובדיה, פשוט לא הכניסו די ברזל במרפסת. ברור, שכל 38 הדיירים בבנין, ומספר זהה בבנין סמוך, שגם אותו בנתה מליבו, מודאגים. אולי גם דיירים בבניינים אחרים שבנתה מליבו. אי-אפשר היה לקבל תגובה מפורטת, או מידע נוסף, מאמיר שלמה נחום, משום שהוא גזר על עצמו שתיקה. בקשותינו שיענה על שאלות לא נענו, לפי שעה.

חברה עם שם טוב, "לא מהרחוב"

הסיפור מוזר, כי מליבו, החברה הקבלנית למגורים של אורתם-סהר, איננה "חברה מן הרחוב". זוהי אחת החברות הקבלניות הגדולות והפעילות בישראל. יש לה שם טוב, וככל הידוע לא הוגשו עד היום נגדה תלונות. די להציץ בכמה חוזי בניה שנחום וחברתו קיבלו בארבע השנים האחרונות: חוזה לבניית שני מגדלי מגורים בני 36 קומות בבני ברק; חוזה אחר הוא לבניית מגדל המגורים של אלקטרה וקבוצת רכישה, במתחם אסותא בצפון תל אביב; וכן חוזה בשווי 140 מיליון שקל להרחבת מרכז הירידים בתל אביב.

גם בלי חוזים אלו, מליבו היא חברה מובילה בבניה למגורים. יש להדגיש - כקבלן מבצע ולא כיזם. היא בונה, בעבור יזמים, 34 פרויקטים בכל הארץ, ובהם כ-3,500 דירות. מליבו גם שותפה עם אמפא בחברה לבניית הרחבות קהילתיות במושבים ובקיבוצים. עד עתה, דומה, לא היו תלונות, אז מה קרה?!

השאלה מחריפה, כשמעיינים בקיצור תולדות חייו ופעילותו של אמיר נחום. הוא נולד בנובמבר 1969, נסע לאנגליה ללימודים, וקיבל תואר מהנדס בנין מאוניברסיטת קובנטרי. כשחזר לארץ, מונה למנכ"ל "דיור לעולה", שהייתה אז אחת מחברות הבנייה הפרטיות הגדולות, בבעלותו של יוסי דיאמנט.

פרש בזמן מניהול "דיור לעולה"

יום אחד, לפני כעשרים שנה, קם נחום ופרש מניהול "דיור לעולה", מבלי שהייתה בידו, ככל הידוע, הצעת עבודה של חברה אחרת. סיקרתי את פעילותה של "דיור לעולה" וכמובן שאלתי את נחום מדוע פרש. הוא הסתפק באמירות כלליות, ולא נכנס לפרטים.

הסיבה התגלתה לאחר מספר שנים: "דיור לעולה" נקלעה לקשיים, ובית המשפט מינה לה נאמן, עו"ד שלמה נס. זה כשלעצמו לא נעים. בדיקותיו של נס גילו, בין היתר, שדיאמנט משך סכומי כסף גדול מהחברה לחשבונותיו הפרטיים. יש להניח שאמיר נחום נשם שוב לרווחה, כאשר גילה סופית שאכן פרש בזמן.

שמו המקצועי של נחום נשאר נקי. לפני 14 שנים, בנובמבר 1999, הקים יחד עם גיבור ספוט את חברת גיבור-אורתם, שבה היו לו 50%. אחרי ארבע שנים רכש את חלקה של גיבור. חברה זו עסקה בעיקר בעבודות קבלניות בעבור מזמינים ממשלתיים ואחרים.

2006 הייתה שנת מפנה בפעילותו של נחום: אורתם-סהר רכשה את מליבו בניה. חברה זו, שהייתה בעבר בבעלות איש העסקים יוחי שניידר מלוס אנג'לס, קרויה על שם שכונת מגורי יוקרה בעיר זו. היא הייתה חברה גדולה, שהתרכזה בבניה למגורים, והיו לה תוכניות גדולות. הבעלות על החברה החליפה ידיים וב-2006 קנה אותה נחום מבעליה האחרונים. רכישה זו אפשרה לאורתם-סהר לפתוח קו פעילות שני - בניה למגורים, כקבלן ולא כיזם.

רצה לעזור לאבא, אך לא כל כך הצליח

אמיר נחום לא שכח את בני משפחתו. לפני מספר שנים רכש מעו"ד משה טייטלבאום את השליטה בחברה פולנית, שהייתה אמורה לבנות בנייני מגורים ומסחר. אלפונסו נחום, אביו של שלמה אמיר, קיבל 15% בחברה. אולם החברה לא הסבה נחת לאב ולבן: ב-2009 הגיעו אליהם שמועות, שלפיהן יש משהו לא כשר בעסקה. בדיקה העלתה, שעיקר המניות שרכשה משפחת נחום היו לאמיתו של דבר משועבדות לבנק פולני. אחרי שנה נמצא פתרון של פשרה.

אמיר העביר לאביו גם 15% מחברה אחרת, קפלנקה, שהייתה אמורה לבנות בהונגריה. חברה זו קנתה אומנם 19 דונם, אך למעשה אינה פעילה כיום. הבן רצה לעזור לאבא, אבל, מה לעשות, זה לא כך הצליח לו

העסקים בישראל, לעומת זאת התפתחו במהירות. לפני שלש שנים גייסה אורתם-סהר 100 מיליון שקל בהנפקת אג"ח בבורסה. לפני כשנה וחצי מכרה חבילת מניות לאורי דורי, קבלן ויזם בעל מוניטין,שאף היה בעבר נשיא התאחדות הקבלנים. דורי רכש 11.6% ממניות מליבו, ואף מונה ליו"ר החברה, במקומו של בצלאל איגר, שפרש.

מיהם בעליה של אורתם-סהר? אמיר שלמה נחום מחזיק 43% מהמניות. בית ההשקעות פסגות הוא בעל כ-25%. לאורי דורי, כאמור, כ-12%, והיתר מפוזר בציבור. אורתם-סהר מחזיקה בבעלות מלאה על שורת חברות-בנות, לא רק מליבו, אלא גם חברות הפעילות בעבודות תשתית ובניה ציבורית.

25 אלף שקל לחודש לרכב וטלפון

אמיר שלמה נחום הקים חברת ניהול, שבשמה ניהל את אורתם-סהר. החברה קיבלה (נכון ל-2012) דמי ניהול של 150 אלף שקל לחודש, ועוד 25 אלף שקל לחודש להוצאות רכב וטלפון.

עד לשבוע האחרון היה, לכאורה, הכל בסדר. נחום וחברותיו נהנו משם טוב. למליבו יש צבר הזמנות של 1.75 מיליארד שקל, אחד הגדולים בבניה הפרטית. אורתם-סהר, החברה-האם, סיימה את ינואר-ספטמבר ברווח נטו של 110.4 מיליון שקל. השבוע, פתאום, נפלה עליהם (תרתי משמע) המרפסת, בסיפור שאין לדעת כרגע איך ייגמר. האם ישפיע על קבלת עבודות קבלניות? האם יפגע המוניטין של מליבו של אורתם-סהר? האם שמו הטוב של אמיר נחום ישמר?

הצטרף לקבוצות רכישה שארגנה חברתו

כמו שאומרים, צרות באות בצרורות. עוד לא יצאה מסיפור המרפסת, וכבר נחת על אורתם-סיפור לא נעים אחר, הקשור אישית באמיר נחום: השבוע התברר, כי לפני כשלש שנים הצטרף נחום אישית לשתי קבוצות רכישה, שארגנה חברתו, כדי לבנות בנייני מגורים בפתח תקוה ובירושלים. הוא אמור לקבל דירה בכל בנין. זוהי עסקת בעלי ענין, שיש לדווח עליה גם לחברה וגם לבורסה. לו דיווח אמיר נחום, היה הכל בסדר. הבעיה היא, שהוא דיווח לוועדת הביקורת ולדירקטוריון של חברתו רק במרס 2012, שנה ורבע אחרי שהעסקה נחתמה.

רשות ניירות ערך לא אהבה את הסיפור. היא חקרה, אימתה שאכן נחום לא דיווח כנדרש, והשבוע קנסה את החברה ב-60 אלף שקל. זה לא הרבה כסף, אבל החברה ונחום היו צריכים את הסיפור הזה, דווקא עכשיו, כשהחברה ומנהלה נאבקים על שמם הטוב, כמו חור בראש.