המחדל האמיתי

מדי פעם נתקל כותב שורות אלו בהחלטות ובפסקי דין, המעלים את התמיהה האם עורכי דין שהופיעו בתיק ראויים לתוארם ולמקצועם. הנה דוגמה אקטואלית, מבית המשפט העליון (23.1.14).

עוה"ד אלון נשר וליאוניד פרחובניק ביקשו לקיים דיון נוסף בעניינה של רחל נקר, שהורשעה בסיוע לרצח שביצע בן-זוגה. נקר הייתה עדה לרצח, אך לא נקפה אצבע ובשל כך נדונה ל-12 שנות מאסר. בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה, אם כי הפחית את העונש ל-9.5 שנות מאסר.

טענתם העיקרית של נשר ופרחובניק בבקשה לדיון נוסף הייתה, שבית המשפט העליון - הנשיא אשר גרוניס והשופטים אליקים רובינשטיין ועוזי פוגלמן - קבע הלכות חדשות בעניין "סיוע במחדל". לדבריהם, בנסיבות המקרה יש להרשיע את נקר רק באי-מניעת פשע ולא בסיוע לעבירה העיקרית. לדבריהם, העליון צמצם את היסוד העובדתי הדרוש לשם הרשעה בסיוע במחדל, והרחיב במידה ניכרת את מקור החובה שבו ניתן להסתפק לשם הרשעה כזו.

החלטתה של המשנה לנשיא, מרים נאור, היא המעוררת את השאלה שהוצגה בראשית הדברים, ולכל הפחות את השאלה האם נשר ופרחובניק קראו כהלכה את פסק הדין - או שחשבו שנאור לא תקרא אותו. "ההלכות שלטענת באי-כוח המבקשת נקבעו בפסק הדין - לא נקבעו בו", אומרת נאור חד-משמעית. "באי-כוח המבקשת לא הצליחו בנסיונם להצביע על הלכה חדשה וסותרת בעניין היסוד העובדתי הדרוש לסיוע במחדל המצדיקה דיון נוסף. עיון בפסק הדין מעלה כי יושמו בו הלכות קודמות על העובדות שנקבעו".

נאור ממשיכה: "את טענת באי-כוח המבקשת לפיה נקבעה בפסק הדין הלכה חדשה בעניין מקור החובה לפעול, יש לדחות מהטעם הפשוט שנקבע מפורשות בפסק הדין כי אין צורך להידרש לסוגיה זו". הם עצמם לא טענו בנושא במסגרת הערעור המקורי, וכעת אין להניח להם לבצע מקצה שיפורים, מוסיפה נאור.