תחרות הכתיבה הארצית תשע"ד יוצאת לדרך. הרצל חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים, קיים בימים אלה מפגש עם משתתפי סדנת הכתיבה של ילדי אשקלון, סדנת ההכנה לתחרות הכתיבה הארצית, שהתקיימה בהנחייתה של הסופרת ריקה ברקוביץ, מנהלת תחרות הכתיבה הארצית. התחרות צוברת תאוצה, וטקסי הגמר שלה מתקיימים זה כבר עשר שנים במסגרת "אגודת הסופרים העברים".
מנכ"ל אגודת הסופרים ארנון פורת וכן חברי הוועד המנהל מגיעים למפגשים, מטים כתף למען הצלחת התחרות. בכל שנה גודשים מאות ילדים את האולם, התרגשות רבה בקרב הילדים וההורים, ברק בעיני הילדים בקבלם את קובצי היצירות. שלא ייגמר לעולם!
הצלחת התחרות מחייבת ברכת יישר כוח לריקה ברקוביץ, ואגודת הסופרים העברים זיכתה אותה בתעודת "קסת הזהב".
הרצל חקק
כבכל שנה גם השנה נרתמת "אגודת הסופרים העברים בישראל" לתת את חסותה לתחרות כתיבה הארצית לילדים.
זו השנה העשירית לקיומה של תחרות הכתיבה הארצית שבסיומה מוענק לזוכים "ספר היצירות של ילדי ישראל" המצטיינים בכתיבה, תחרות בה השתתפו עד היום עשרות אלפי ילדים מכל רחבי הארץ. הנהלת אגודת הסופרים העברים בצוותא עם חברי האגודה מטים שכם בימים אלה ומסייעים לריקה להמשיך את מפעל חייה.
התחרות הברוכה מושכת אליה כמגנט אלפי ילדים, בתי ספר מכל רחבי הארץ. התחרות וקובצי היצירות כבר זכו לברכותיהם של נשיא המדינה, של שר החינוך, של שרת התרבות ונכבדים רבים. לקובץ היצירות נרתמו רבים מסופרי ומשוררי ישראל, ברכותיהם מוצגות ב-"ספר היצירות של ילדי ישראל", המוענק לזוכים כל שנה בטקס חגיגי המתקיים ב"שבוע הספר העברי".
לאור הצלחת תחרות זו, ובמטרה להניע גם בני נוער לעסוק בכתיבה יצירתית, פנתה האגודה לריקה ברקוביץ לערוך גם תחרות כתיבה מחוזית לנוער, והפנייה אכן זכתה למימוש, והרכבת אכן עלתה על הפסים. תחרות חדשה בפתח: בימים אלה נפתחה תחרות כתיבה שמיועדת לתלמידי חטיבות הביניים. חוזרים מטעם אגודת הסופרים העברים נשלחו לבתי ספר.
הנהלת אגודת הסופרים העברים וריקה ברקוביץ ממשיכים בדרך הנכונה, ובמרץ רב המנועים עובדים לקראת טקס הגמר הבא, קובץ היצירות הבא. עם הצלחות לא מתווכחים.
מפגשי הכנה מתקיימים בכל רחבי הארץ, יצירות נבדקות, כולם מחכים לקו הגמר, למפגש העולים לגמר בטקס שבו יקבלו לידיהם את "ספר היצירות של ילדי ישראל", קובץ שבו יודפסו היצירות הטובות, שיוענק ב"שבוע הספר העברי" לזוכים.
במהלך שנת הלימודים מתקיימים בבתי ספר רבים ברחבי הארץ ביוזמתה של ריקה, מפגשי הכנה לתחרות. על-פי משובים שמתקבלים מבתי ספר שבהם מפגשים אלה התקיימו. הניסיון עד כה לימד אותנו, שמפגשים אלה מצליחים להניע תלמידים רבים לכתוב. כמו-כן, סופרים חברי האגודה מקיימים בנושא מפגשים מרגשים, חולקים עמם "טיפים" של כתיבה, מצליחים לעורר בתלמידים את הרצון לפתח את יכולת הבעתם בכתב ובעל פה.
לאחרונה הופעתי כמשורר אורח בסדנת כתיבה באשקלון, סיפרתי לילדים על ילדותי והתפתחותי כיוצר בכתיבה ועל פעילותי ב”אגודת הסופרים העברים", שאני גאה לשמש היום כיושב-ראש שלה. לאחר שתיארתי בפני הילדים את מסכת הכתיבה, את הדרך שעשיתי כילד וכנער בעיתוני ילדים ובעיתוני נוער, קראתי להם איגרת שבה תיארתי בצורה ציורית, כיצד כותבים, מדוע כותבים. זו האיגרת שקראתי בפניהם. בהזדמנות זו הבעתי בפניהם את תקוותי, שגם הם בבגרותם יהיו סופרים או משוררים שיצטרפו למשפחת "אגודת הסופרים העברים בישראל".
איגרת לילדים שרוצים לכתוב: מסע ברכבת הרים שלא נגמרת!
מבחן בד ל"כותב נולד" - הרצל חקק
אתם כוססים ציפורן, אולי את ציפורן העט/ רוצים לדעת כיצד להחזיק ביד נייר כתיבה לוהט,/ תפוח אדמה חם שרוצה להיכָּתב/ איך מוצאים פשרה בין הסערה לבין השִׁגרה/ כיצד מריקים את האש שנורֵית בצרורות/ לאותן שורות מסודרות, ישרות,/ איך נותנים מסגרת ועידון לכל הסערות?
ביראת קודש ובענווה/ אנסה לשרטט כמה עצות על קסם הכתיבה:
כיצד לכתוב, מה עושים, איך עוברים את מבחן הבד/ איך הופכים ל"כותב נולד"?
הנה אני רואה אֶתכם יוצאים להרפתקה/ יש צליל מוכָּר, אותה צפירה, אותה שריקה:/ כשאתה כותב, כשאת כותבת,/ אתם בתוך קרון קסום, בתוך רכבת,/ נכון, זה קצת מוזר להיות שם לבד, להרגיש לבד,/ אבל, זה רגע מיוחד/ אתם מחפשים חלום ישן שחש קצת אבוד/ צליל המסילה מרעיד זיכרון שחש גלמוד/ העיפרון, העט או המקש של המחשב/ מפיחים חיים במשהו קסום, שכמעט נשמט והתעלף...
כשהרכבת חולפת, תראו מקומות, נופים, שמות,/ שקשוק הקרונות, הנופים, אתם נסחפים, וגם החלומות/ נסו להיזכר עתה בחלום ממרחק/ נסו לגעת בזיכרון ובאותו הבהוב ממרחק./
אתם והנייר ומולכם העולם,/ זה קצת מפחיד, אבל זה רגע מושלם/ נכון, מתחיל להיות מחניק, האווירה כבר אש, ורעד בנשמה,/ קשה,לא קל, זה להט של תפוח אדמה,/ האותיות הלוהטות נמזגות, טיפה ועוד טיפה/ משהו מתממֵש, זה מה שהלב צִפָּה/ המסך עלה, ולפניכם הצגה מקסימה/ הנה אתם כבר מרגישים כמו שחקנים על הבימה.
שחקנים ראשיים, קטרים ברכבת שאין דומה לה/ אתם והעולם בקרוסלה/ זו רכבת מכושפת, רכבת שמסתובבת/ הדף והעט...והעיפרון...ממש בימת תיאטרון,/ בימה שרצפתה מקפֶּצת כמו קרון,/ אתם לבד, בראש המקפצה,/ שַׂחקו חופשי, שַׂחקו בנפש חפֵצה.
זה מסע קסום, מפותל, מהמם,/ משחק החיים שלכם מול עצמכם:/ שחקו בלי טקסט מוכן,/ אתם מדברים אל השורות בגובה השולחן,/ התייפחו, צחקו, דַבּרו, התוודו בּלב נרגש,/ במבחן הבּד הזה כל אחד מכם הוא כוכב שנולד/ כל רגע מחדש...
זו חירות המשחק, להיות אַת, להיות אתָה עצמך,/ וזו המחויבות לחשוף כל סדק וּמבוכה./
געו בקליפה הלוהטת, התקרבו לניצוץ, ללֶהבה,/ השורות יקבּלו אֶתכם אל לבָּן באהבה,/
זו הכּוויה, שיש בה מן הלב הבּוער/ אל תנסו להיות דוברים של משהו אחֵר,/ גם לא של איזה כלל,/ כתבו את הנפש, געו בגץ שממריא אל על,/ כתבו את האמת הפרטית, הבלעדית./ השורות האישיות ביותר הן השירה האמתית,/ קול הכתיבה מעיר ציוץ שהיה נאלם/ הסיפור האישי נוגע עכשיו ברבים, בכולם.
זו אמת עם קסם חם,/ כשיקראו אותה, רבים יראו בּה את עצמם./ ובאיזה יום, ביום רחוק אחר,/ החלום הזה ישוב ויסחרר/ זה דחף שלעד אינו מוותר...
לעתים תביטו ממרחק כאילו צפיתם במחזה/ ותשאלו בתדהמה: האם אני כתבתי את זה?..../ ולרגע הכול ייראה רחוק בקצה החוף/ אולי תרצו לשנות את הסוף.../
ואל תתפלאו אם היד הרועדת תמחק משהו ותמשיך.../ כי יצירה היא דרך, והיא גם תהליך.
מתי הייתי ברכבת, מתי כתבתי מילים כאלה?/ כן, הכּתיבה היא סוג של פֶּלא/ יש התרגשות מעוצם החוויה,/ ויש הרֶטט של השחרית ההומייה/ אכן בראתֶם משהו שלא היה!
והלב רועד, זו רכבת הרים שלא עוצרת/ גם התחנה הסופית אינה סוף הסרט/ זה רטט שחבוי בצד, ולפעמים הוא מסתער ומטלטל וקם/ הדחף לכתוב הוא הרפּתקה שלא תחדל לעולם...
תמיד יחכה מול החלון איזה ניצוץ נלהב/ תמיד ירטוט הלב אל קֶסם מטורף/ הדף תמיד יבּיט בכם/ יקרוץ לברק בעיניים שמנצנץ וקצת חולם/ האם לעזוב שוב את השִׁגרה/ האם לקפוץ אל הקרון ואל הסערה.../ כן, זַנקו אל הרכּבת ואל תתבּיישו להישאר לבד/ הקטָּר הוא שלָכם, והדף כבר מחכּה נרעד.../ נַסו שוב לחפֵּש את הרֶגע שאָבד.
