כשהיולדת על המסך של ערוץ 10 שאפה ונשפה, מצייתת למצוות הרופא ולהוראת המיילדת, צפינו כולנו עצורי נשימה וכשהוולד הגיח לאוויר העולם נשמנו כולנו לרווחה.
יש משהו פלאי בלידה שאין באף תופעת טבע אחרת קסומה ככל שתהיה. אישה שבעצב יולדת בנים, ולצידה בעלה בעצבים ומתוח כמו קשת. פעם הייתה יולדת מחוללת על אובניים וכורעת בלידתה. היום על המיטה היא שוכבת ולוחצת בהשפעת אפידורל. המשותף לאז ולהיום הוא אותם תשעה חודשים, 271 ימים, ובגימטריה בלשון הקודש - הריון.
הרגע האינטימי המופלא והאלוהי הזה, גם אחרי עריכות, מצליח לעבור את כל המסכים המפרידים, ואף עין לא נותרת יבשה. בריאליטי הזה, בניגוד לאחרים, הדמעות הן של אושר צרוף, ולא של שמחה-לאיד מסבלה של האם הבוקע מהמסך.
יש ריאליטי של זבל דוגמת
האח הגדול, הישרדות והיפה והחנון, יש ריאליטי של הבל דוגמת מאסטר שף ו
כוכב נולד שבנקודה כלשהי יוצאים מכל החורים, ויש ריאליטי טוב מחדר יולדות. הוא אולי נראה מציצני אבל יש בו ערך מוסף. הוא מעביר חוויה של הדבר הכי מהותי בחיים - הבאת חיים, ולמעשה מבטא את כמיהתנו הכי עילאית כבני אנוש להמשכיות הדורות. או כמו שאומר המשורר: ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה.
לאכסניית ערוץ 10 אין יותר מדי תוחלת. מנעד השידורים שלו נע בין תוכניות אקטואליה וחדשות מעולות לריאליטי חולני, ירוד וזול שתופס יותר ויותר נפח. התקווה של ערוץ האסקפיזם הישראלי תבוא אולי מתוכניות דוגמת "בייבי בום", שמעלות מעט את הרמה ומפיחות קצת רוח באוויר העכור המנשב מהמרקע, והופכות אותה לריאליטי הכי טוב בטלוויזיה.
הניסיון של הערוצים המסחריים להעלות את סף הריגוש חוצה כל יום מחדש את הקווים. אל תתפלאו אם על משקל "אימא מחליפה" בעונה הבאה של "בייבי בום" יהיה גם תינוק מוחלף.
