השר לשעבר רפי איתן בן ה-88 לא נמנה אומנם על פורום החווה בגלל גילו המתקדם והתרחקותו משרון בערוב ימיו, אבל גם כך איתן דאג יפה לעצמו ונחשב כיום לאחד מאילי ההון במדינה. למען האמת העובדתית, איתן נכנס לעולם העסקים עוד לפני ששרון נכנס לחיים הפוליטיים. אבל בתקופתו של שרון הוא נחשף לקשרים חדשים ולענף שבו לא עסק בעבר.

בשנת 1981 מונה איתן על-ידי שר הביטחון שרון לעמוד בראש לק"ם, הלשכה לקשרי מידע של משרד הביטחון, גוף מודיעיני סודי שתפקידו היה השגת טכנולוגיות מערביות לטובת התעשיות הביטחוניות בישראל. כראש הלק"ם, איתן שימש איש מפתח בפרשת הריגול של יונתן פולארד - בנובמבר 1985. בעקבות חשיפת הפרשה הוא נאלץ לפרוש מקהילת המודיעין, והלק"ם פורקה. התנהלותו של איתן בפרשת פולארד, לרבות התנערותו מפולארד והערות בגנותו, עוררה ביקורת ציבורית חריפה על איתן.

שנה אחרי פרישתו מהלק"ם ב-1996, מונה איתן על-ידי שרון כיו"ר מועצת המנהלים של חברת כימיקלים לישראל (כי"ל). כעבור כמה שנים הודח איתן מתפקידו ובעקבות זאת חל קרע בינו לבין שרון שנמשך כמה שנים, מבלי שאף אחד מהם עשה מאמץ לחדש את הקשר. איתן לא נשאר רעב ללחם והפך לאיש עסקים בינלאומי מצליח. הוא ניצל את המוניטין של שרון בתחום החקלאות לפיתוח עסקיו בקובה, שהפכה להיות מרכז פעילותו העסקית הגלויה והסמויה.

גם אחרי ששרון ואיתן השלימו ביניהם בעקבות פטירת הרעיה לילי שרון, לא חזרו כבר יחסיהם של שרון ואיתן לקדמותם. איתן לא טרח לתרום למערכת הבחירות של שרון, אלא העדיף לממן פעילות פוליטית עצמאית. כאשר הקים שרון את קדימה, לא היה איתן לידו אלא העדיף לנהל פעילות פוליטית עצמאית במסגרת מפלגת הגמלאים. מפלגה זו זכתה להצלחה מרשימה חד-פעמית ולאיתן ניתנה הזכות להיות שר עשיר נוסף בממשלה שכללה כמה מיליונרים.

עו"ד שוקי פורר, ששימש בעבר ראש עיריית רחובות ונאלץ לפרוש מתפקידו אחרי שהסתבך בפלילים ונגזר לו קלון, לא השתייך מעולם לפורום החווה ולא היה מקורב אל שרון על בסיס חברי. הקשרים בין שרון לבין פורר היו על בסיס מקצועי בלבד. שרון לא העריך את פורר שלא היה חייל קרבי אלא חבר להקת השריון.

בתקופה שבה כיהן שרון כשר התמ"ת, היה פורר מנכ"ל המשרד, שימש כנושא כליו של שרון ועשה עבורו כל מיני "עבודות מלוכלכות" שהיו קשורות, בין השאר, בטיפול במכרזים ובהענקת הטבות מהקופה הציבורית לאלה ששרון חפץ ביקרם.

פורר הוא לא פראייר וידע להפיק תועלת מתפקידו הממלכתי לצידו של שרון כדי לעשות גם לביתו. הדרך הבדוקה ביותר הייתה קשורה בפניית קצין המבצעים הראשי של שרון בנושאי שחיתות, אלי לנדאו, אל פורר, בבקשה שיסייע לגייס משקיע חוץ בעל ניסיון בתחום תיירות חופים למרינה בהרצליה.

משקיע מעין זה יכול לשמש כיסוי כדי לאפשר לזיסר לזכות במכרז התפור לפרויקט מושחת זה, פרי יוזמתם של לנדאו שכיהן אז כראש עיריית הרצליה ושל איל ההון מוטי זיסר. (כדי לרפד את הדרך העקלקלה לזכייה במכרז דאג לנדאו שעיריית הרצליה תזמין מחברתו של זיסר "מרכזי שליטה" סקר על חוף הרצליה שמיועד להקמת המרינה.)

פורר גייס למטרת ההשקעה במרינה את איל ההון היהודי הדרום-אפריקני נייטי קירש, שלא העלה על דעתו כי הוא משמש למעשה "איש קש" זמני לצורך ביצוע הקומבינה במרינה ובמוקדם או במאוחר יסולק מהפרויקט.

לאחר פרישתו משירות המדינה, שימש פורר כנציגו בישראל של קירש מבלי שטרח לעבור תקופת צינון. תחילה שימש מנכ"ל חברת ישרס, שהייתה חברת ההשקעות של קירש בישראל. ואמנם, זמן קצר אחרי הזכייה במכרז התפור, נמצאה הדרך להרחיק את קירש מהפרויקט מבלי שהבין מאין זה בא לו.

לאחר חיסול עסקיו של קירש בישראל, בעקבות אכזבתו מרמת המוסר של עולם העסקים הישראלי, לא שמר לו פורר אמונים ונותר בשטח. פורר עבר לשמש כיו"ר חברת "מרכזי שליטה" בבעלות מוטי זיסר כפרס על משחקו הכפול והפך שותף ליוזמת ההקמה של מתחמי המרינה בהרצליה ובאשקלון. פורר צ'ופר בשכר נאה ובמניות והתמנה כיו"ר החברה המשולבת של זיסר ומשקיעים נוספים (האחים עופר, מוזי ורטהיים ועו"ד מירון).

לנדאו וזיסר הסתבכו עם החוק בפרשת תפירת המכרז להקמת המרינה ויצאו בעור שיניהם ממשפט פלילי שבו זוכו מחמת הספק. פורר לעומתם הורשע פעמיים: בפעם הראשונה הוגש נגדו גליון אישום בגין מתן תרומות למערכת הבחירות המוניציפליות של הליכוד כאשר היה איש עסקים פרטי. בפעם השנייה הועמד פורר לדין באשמת הפרת אמונים במערכת יחסיו עם קבלנים בהיותו ראש עיריית רחובות.

הודות לפעילות בלתי נלאית של אומ"ץ שחשפה את מעלליו של פורר, הוטל עליו עונש קלון והוא נאלץ לפרוש מתפקידו.

אין ספק שאיש העסקים אורי שני נחשב לאורך תקופה ממושכת כאחד האנשים שהיו קרובים ביותר אל שרון כיועץ הסתרים שלו, וגם כמי שלא חשש להתעמת איתו מדי פעם. שני היה אחד האנשים המרכזיים בפורום החווה ובגלל אישיותו הדומיננטית לא הייתה לו בעיה לכפות את דעתו על חבריו.

שני הכיר לראשונה את שרון במלחמת יום הכיפורים, בעת ששימש כמפקד פלוגת סיור באוגדתו של שרון. שרון זיהה בשני פוטנציאל פוליטי וכאשר התמנה לשר התמ"ת הציע לו לשמש כעוזרו האישי, וכך נסללה הדרך לפעילות משותפת עד ששרון קרס בריאותית וחדל לתפקד.

הקשר עם שרון הביא למעידתו של שני כאשר התמנה ליו"ר דירקטוריון חברת עמידר, בעת ששרון עבר לכהן כשר הבינוי והשיכון. אחרי ששני נאלץ לפרוש מתפקידו בעמידר, הוגש נגד שני כתב אישום שבו יוחסו לו שורה של עבירות בגין מעשים שביצע לכאורה בתקופת כהונתו כיו"ר דירקטוריון החברה. האישומים כללו: הפרת אמונים בתאגיד, עבירת מנהלים בתאגיד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה.

ב-1997 הורשע בבית משפט השלום בשתי עבירות של הפרת אמונים ולאחר ערעור לבית משפט המחוזי נותרה על-כנה הרשעה אחת של הפרת אמונים בתאגיד, בכך שעשה שימוש לצרכים פרטיים בנהג שהעמידה עמידר לרשותו. השופטים ציינו כי יש בעבירות גוון ברור של שחיתות. על שני הוטל קנס בסך עשרת אלפים שקל ועונש מאסר על תנאי.‏

ההרשעה בבית המשפט לא הפריעה לשני להמשיך בקריירה הציבורית בחסותו של שרון. ברקע הייתה תמיד גם פעילות עסקית. אחרי ששרון נבחר בשלהי 1999 כמנהיג הליכוד, הוא הזדרז למנות את איש אמונו שני כמנכ"ל התנועה על-מנת שיערוך סדר במצודת זאב.

מאוחר יותר, לאחר ניצחונו של שרון בבחירות ובחירתו לראשות הממשלה, התמנה שני לראש לשכתו, אך כעבור שנה פרש שני במפתיע והפך ליועץ חיצוני של ראש הממשלה בהחלטות מדיניות ופוליטיות. קרבתו לשרון הפכה את שני למבוקש במגזרים שונים במשק והביאה למינויו של שני לתפקידים בכירים במשק ובשכר גבוה, שהיה מלווה תמיד בבונוסים שמנים. שני נוהג להחליף תפקידים מדי פעם.

בשנים 2005-2002 כיהן שני כמנכ"ל חברת שיכון עובדים מקבוצת אריסון השקעות, וב-2007-2005 כמנכ"ל חברת שיכון ובינוי של הקבוצה. אחרי פרישתו מונה למנהל של איש העסקים ארקדי גאידמק בישראל ובעולם, אך הוא עזב את תפקידו לאחר מספר חודשים והגיש נגד האוליגרך תביעה בסך מיליוני שקלים.

במקביל לצבירת הכספים של שני, נוצר לו מסלול הכנסה נוסף של רעייתו אורלי, שהינה בעלת חברה להפקת כנסים, קונגרסים ואירועים. גם היא תרמה לכלכלת המשפחה כדי שמשפחת שני תוכל לגמור את החודש בכבוד, בעיקר מול גופים ציבוריים שונים, שהבינו שקשרים עסקיים עם האישה עשויים לסייע בעקיפין ואולי במישרין. נראה שרמת ההכנסות של שני בני הזוג שני מספיקה לגמור כמה שנים ברווחה גדולה.

באופן לא מפתיע, זכתה החברה בבעלותה של אורלי שני לארגן שורה של כנסים ממלכתיים, לרוב בלי מכרז ולעיתים במכרזים שתוצאותיהם ידועות מראש. אחד האירועים שעורר ביקורת ציבורית היה השקתו החגיגית של נמל אשדוד בנוכחות אלפי עובדיו ובני משפחותיהם. ההשקה היקרה עלתה למעלה ממיליון שקלים. כאשר נשאלה מנהלת הנמל מדוע לא פורסם מכרז ונבחרה דווקא החברה של אורלי שני לארגן את האירוע, השיבה: "בזכות כישוריה המוכחים".

אומ"ץ ביקשה בשעתו ממבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, לטפל בנושא רגיש זה, אך למרבה הצער עד כה לא נעשה דבר והעסקים ממשיכים לשגשג.

גם הבעל אורי לא ישב בטל לאורך כל התקופה. תפקידו הבא של שני היה ניהול חברת "פולאר השקעות", שהסתבכה בפרויקט הנדל"ן הולילנד בירושלים, שיזמיו ואישים שונים עומדים בימים אלה לדין. שני התפטר מתפקידו במאי 2013.

לאחר הבחירות בינואר 2013, שני מונה למנהל המשא-ומתן הקואליציוני מטעמו של יאיר לפיד ומפלגתו יש עתיד, זאת במקביל להמשך תפקידו בפולאר השקעות. בנובמבר 2013 מונה שני ליו"ר ויועץ לקבינט הדיור.‏ אומ"ץ ערערה על המינוי האחרון שנעשה לכאורה בניגוד לכללי המינהל התקין, ובינתיים הגוף לא פועל הלכה למעשה. אבל אל חשש, המורשת של המינהל הלא תקין שהוריש לנו אריאל שרון חיה, נושמת וממשיכה לבעוט.