עסקת טיעון כמציאות כפויה (חלק ב')

בואו ונודה על האמת. למרות שלא פעם כותבים שופטים ושופטות בפסקי דין שלהם, כי עסקות טיעון הינן רע הכרחי, כי האידיאל הינו שמיעת משפטים עד תום, הרי הם נותנים - כמעט יד חופשית ומרווח פעולה נרחב ביותר - לצדדים לנהל ביניהם משא-ומתן, כדי להגיע למצב דברים של כריתת עסקות טעון, שייתרו הצורך בשמיעת עדים, הבאת ראיות וניהול שלב ההוכחות והראיות, עד לשלב של מתן פסק-דין, לאחר מכן.

הדברים נכונים, במשנה תוקף, בכל הקשור לניהול תיקים פליליים בבתי-המשפט. ככל שהתיקים הפליליים "כבדים" יותר, קרי, כתבי האישום כוללים מספר רב של אישומים ומספר רב של עדים, כן גדל רצונם של בתי-המשפט - כמו-גם גדל הלחץ הישיר והעקיף שמפעילים השופטים והשופטות על באי-כוחם של המדינה והסנגוריה, גם יחד, "להשכיל" ולהביא לסיום הדיון בתיקים פליליים אלה לסיום, בדרך של חתימת עסקות טעון. דווקא בתיקים פליליים מסוג האישומים, הנכללים בכתב האישום שהוגשו נגד עו"ד רונאל פישר ונאשמים נוספים, קיים אינטרס ציבורי לכך, כי תיקים פליליים אלה, יישמעו בדרך של מיצוי שלבי הראיות והעדת מכלול העדים, עד תום, ששמותיהם מפורטים בכתב האישום, תחת שיסתיימו משפטים מסוג זה, בעסקות טיעון.

בצדק רב עמד כב' השופט, יצחק עמית, בהחלטתו בדבר המרת תנאי מאסרו של עו"ד רונאל פישר, מהחזקתו כעצור במתקן כליאה, להחזקתו כעצור באיזוק אלקטרוני, בבית חמותו, בפיקוחם של מפקחים שמונו לו, על ייחודם ונדירותם של האישומים המיוחסים לעו"ד רונאל פישר ולשאר הנאשמים, בכתב האישום המשותף, שהוגש נגדם לבית המשפט המחוזי, בירושלים - כל זאת, עוד קודם הגשת כתב האישום המתוקן, הצפוי להיות מוגש נגדו לפי הצהרת המחלקה המשפטית של המחלקה לחקירת שופטים, עד סופו של שבוע זה. בהחלטתו הנ"ל כותב כב' השופט, יצחק עמית, דברים, בזו הלשון:

"כתב האישום שלפנינו הוא ייחודי וקשה לשבץ אותו לסוג עבירות ההונאה, העבירות הכלכליות ועבירות המס "הרגילות". אין עניינו בעבירות מס בוטות, כמו הפצה ושימוש בחשבוניות פיקטיביות, או שירותים ללא כוונה לשלם שבתי המשפט מורגלים בהם לצערנו.

מכתב האישום עולה תמונה לפיה הפעיל הנאשם את מלכה כ"חפרפרת", על-מנת לקבל מידע מתוך חקירות רגישות של המשטרה, כשהוא "עושה סחורה" במידע זה. מדובר בפגיעה בסדרי חוק וממשל, ואין לי אלא להסכים עם בית משפט קמא, שציין בהחלטתו כי מדובר בעבירות הפוגעות באופן חמור ברשויות האכיפה והמשפט בישראל. הדברים קבלו ביטוי מוחשי בעניינו של כחלון, שכמו בסרט מתח או במדינות עולם שלישי שישראל לא רוצה להידמות אליהן, מצא עצמו מתלונן בפני מלכה, מבלי לדעת שמלכה הוא המקור להדלפה.

ייחודיותו של המקרה באה גם לידי ביטוי בעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, כמו מרמה והפרת אמונים וגילוי בהפרת חובה. עבירות אלו חלות על עובד ציבור בעוד העורר פעל בתקופה הרלוונטית כעורך דין פרטי. מאחר שהצדדים לא טענו בנושא זה, לא אתייחס לסוגיות הנוגעות לעבירות המיוחסות לעורר". (ההדגשות בהחלטה דנא, שלי - ח"ש)

האינטרס הציבורי הקיים כיום, הינו להימנע מחתימת עסקות טיעון עם עו"ד רונאל פישר ועם פרקליטת מחוז תל אביב פלילי, לשעבר, עו"ד רות דוד-בלום, כנאשמים עיקריים ומובילים בכתב האישום המשותף, להבדילם משאר הנאשמים, למען ידע הציבור אחת ולתמיד כיצד התרחשו דברים, בפועל ולמעשה. הציבור זכאי לדעת, אם יש בסיס אמיתי ומוצק, לנטען באישומים שהוגשו נגד פרקליטת מחוז זו, לשעבר, שפעלה משך תקופת זמן ארוכה יחד עם עו"ד רונאל פישר ושאר הנאשמים שהוגש נגדם כתב האישום המשותף, הכולל שנים עשר אישומים, עד כה.

יימשכו ההליכים המשפטיים, בכתב האישום המשותף, ככל שיתמשכו. הציבור זכאי לדעת מלוא האמת בכלל הפרשיות הסובבות סביב עו"ד רונאל פישר ושותפיו לכתב האישום המשותף.. לא ניתן כמו-גם אסור להעלים מידע נדרש וחיוני זה מהציבור, בדרך של חתימת עסקות טיעון עם עו"ד רונאל פישר וגם/או עם פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי) לשעבר, עו"ד רות דוד-בלום, יחד ולחוד. המדינה - כנאמנה של הציבור וכמי המופקדת על שמירת האינטרס הציבורי וזכות הציבור לדעת קרות דברים, עד תומם -חייבת למשוך ידיה מכל חתימת עסקות טיעון עם עורכי הדין רונאל פישר וגם/או עו"ד רות דוד-בלום.