שופטי בג"ץ עוד יתגעגעו לדניאל פרידמן <br>

בעיתוי שנבחר בקפידה רבה, תוך שימוש קר, ציני ומפוכח, בבימת הכנסת, בחרה שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד, להתייחס לראשונה, באופן ישיר, ענייני ופרטני להתנקשות המכוונת בבית משפט העליון ובשופטיו, מבית מדרשם של ראש מפלגת "הבית היהודי", שר החינוך, ח"כ נפתלי בנט וחבר נוסף מסיעה זו, ח"כ מוטי יוגב.

קרוב לעשרה ימים תמימים, בכוונת מכוון (שעתה - בדיעבד ולאחר מעשה, מטרתה ברורה, לחלוטין) הותירה שרת המשפטים הזירה הפוליטית והמשפטית, ללא תגובה עניינית, להתנקשות החזיתית - המכוונת והמתכוננת מראש - בה התנקשו בנט ויוגב - חזיתית - בבית המשפט העליון ובשופטיו.

רק שלשום אם כי, באופן עקיף לגמרי ראתה לנכון שרת המשפטים בתשובה להצעה לסדר היום של חבר כנסת, מהספסלים האחוריים, ח"כ אלון חזן, להריסת מבני בית-אל להתייחס להתקפות הבוטות של ראש "הבית היהודי", שר החינוך, ח"כ נפתלי בנט וח"כ מוטי יוגב, על בית המשפט העליון ושופטיו. "אני כמובן מתנערת מהדברים האלה, בית המשפט העליון הוא מוסד ראוי וחשוב. לפעמים אני לא מסכימה עם הפסיקות שלו אבל כמובן שצריך לכבד אותן", אמרה היא. אמרה. לא יספה עוד ולא שלחה -אפילו, מילת עידוד חמה אחת - לכיוון שופטי בג"ץ, משל שקופים, לחלוטין, הם.

אתמול, מעל בימת הכנסת בהתייחסות ישירה וראשונה, להשתלחויות האחרונות של ראש סיעתה וחבר נוסף מסיעתה, על בית המשפט העליון ושופטיו - בעקבות דיון שהתקיים, לאחר הביקורת שמתח ח"כ מוטי יוגב על שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, שעיכב הריסת בתי מחבלים - יצא, סוף-סוף, המרצע מן השק. פתאום התגלתה לכל שרת המשפטים האמיתית, ח"כ איילת שקד, המוכרת מאז, "זו שתראה להם, לשופטי בית המשפט העליון, זו שתקרא אותם לסדר ותכניס להם - חזק חזק עד שהם לא ישכחו אותה, שנים רבות".

זוהי אותה איילת שקד, המוכרת ולא לטובה שתקפה ותוקפת בית המשפט העליון ושופטיו שנים רבות עוד מהקדנציה הקודמת. בל ניתן לחיוכה הקורן של שקד להטעות איש. היא הרבה יותר נחרצת, איתנה יותר בדעתה ועיקשת, כמו-גם מסוכנת, הרבה יותר, לאג'נדה השיפוטית, לדרך, כמו-גם לצורת התנהלות ולחשיבת שופטי בית המשפט העליון, מפרופ' דניאל פרידמן. בהשוואה חדה לעולם החי, הרי פרופ' דניאל פרידמן הינו במחילה - כלב נובח. שקד, בכל הכבוד הראוי,- בקטגוריה ובדרך השוואה זו, הינה כלב נושך ועוד איך - כלב נושך.

אתמול בכנסת, בעקבות התבטאויות ח"כ מוטי קידר, כלפי שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, אמרה שקד, כי: "אני חשה שבעקבות המהפכה החוקתית, מערכת המשפט לקחה לעצמה כוח שלא ניתן לה בחוק". שרת המשפטים פנתה, מעל בימת הכנסת ליו"ר סיעת "מרצ" ואמרה לה, כי לדבריה אודות חשש להטלת אימה על שופטי בית המשפט העליון, בעקבות התבטאויות כאלה ואחרות - אין יסוד. "מהיכרותי עם נשיאת בית המשפט העליון והשופטים", אמרה היא והוסיפה: "שום אימרה לא תפגע בעצמאותם השיפוטית". שקד ציינה עוד - אתמול - כי הממשלה וחברי הכנסת אינם חסינים מביקורת והדרך להגבלת סמכויות בתי המשפט הינה בשיח מכבד בכנסת. "אנו חייבים לשמור על גבולות שיח ראויים ולשקול את מילותינו בקפידה, לדאוג שיהיה שיח בונה, מפרה ומכבד", סיכמה איילת שקד, האג'נדה הפוליטית שלה, בקשר להתנהלות הראויה - לדעתה - של המערכת הפוליטית, למול שופטי בית המשפט העליון כולל הטחת ביקורת בהם.

מסכימים אנו, גם מסכימים (והשאלה אינה שאלת הטיה פוליטית לימין וגם/או לשמאל הפוליטי, כטענת מגיבנים, נבערים מדעת, אלא שאלה עובדתית, גרידא), כי מה שהציג וממשיך להציג, גם כיום נשיא בית המשפט העליון, לשעבר, פרופ' אהרן ברק, כ"מהפכה חוקתית", הינו מחטף פוליטי, שבוצע בעזרת כמה חברי-כנסת נחושים, באישון ליל. נסתכן ונכתוב גם, כי הדבר נגוע אפילו, במרמה ותכסיסנות פוליטית, אך הנעשה לא ניתן - לדעתנו אנו - להשיבו עוד, אלי אחור.

בית המשפט העליון, אומנם נטל גם לדעתנו אנו כוח שלא ניתן לו, בחוק, אבל כיום שנים רבות, לאחר שהתקיים אירוע זה ולאחר שהשתרשה פסיקה עניפה, בקשר לסמכותו של בית המשפט העליון, עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דרך החזרה לאחור אינה פתוחה עוד, לחלוטין. נביא רק לצורך דוגמה עניין פירוק אשכול החברות של נוחי דנקנר, בידי בית המשפט המחוזי, בתל אביב. לאחר שפורק אשכול חברות זה, הגיש דנקנר ערעור לבית המשפט העליון, כאשר ערעורו נדחה בנימוק, כי אפילו צודק הוא, הרי לא ניתן עתה ובדיעבד להשיב מצב לקדמותו.


אגב, בהזדמנות זו נעיר הערה חורגת, במידת-מה, מנושא הרשימה, אך יש בה לזרקר זרקור אור, מכיוון שונה. מעולם לא נקבע, בכל חוק שהוא, בספר החוקים הישראלי, כי לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מסורה סמכות לדון ולפסוק בעניינים המתנהלים והנוגעים לשטחים המשוחררים/הכבושים/המוחזקים (מחקו המיותר בעיניכם). כשהגיעה - לפני שנים הרבה - לשולחנו של בג"ץ, עתירה בעניין זה, התלבט בג"ץ - לא מעט - אם לדון בעתירה זו, לגופה או לדחותה, על הסף, מחוסר סמכות. דווקא כב' השופט, מאיר שמגר (לימים נשיא בית המשפט העליון) - הביטחוניסט שבחבורת שופטי העליון - דן בעתירה לגופה, ובכך החיל סמכותו העניינית של בג"ץ גם על השטחים. בכך מנע שמגר התערבות של בית המשפט בהאג, בעניינים אלה ולימים פסק גם, כי יש להקים ערכאת ערעור על בית-הדין הצבאי, בשטחים, הגם שלא נמצאה לכך, כל אסמכתא מחייבת וכל סימוכין, בחוק.

ההתקפות המתוזמנות על בית המשפט העליון וחבר שופטיו, מצד חברי כנסת של "הבית היהודי", בכלל ומצד בכירי מפלגה זו, שרי המשפטים והחינוך, בפרט, הינם כיום בגדר של מה שקובע הפתגם "מעט מדי ומאוחר מדי". לנסות ולהחזיר "עטרה ליושנה", בדרך של ביטול "המהפכה החוקתית" וצמצום סמכויותיו של בית המשפט העליון, כתוצאה וכנגזרת מכך, יישאר בגדר חלומה הרטוב - בכל הכבוד הראוי - של שרת המשפטים. איילת שקד יודעת בהיותה לבדה, הביטה אל המראה, בחדרי חדרים כי למעט אמירות מתלהמות, שלה ושל חבריה לסיעה ולדעה, תוך הטחת בוץ ורפש, בכל הכבוד הראוי, בבית המשפט העליון ובשופטיו, לא תצליח לא היא ולא מי משאר 119 חברי הכנסת האחרים - לבטל מה שקרוי "המהפכה החוקתית" ולקצץ בסמכויותיהם של בית המשפט העליון וחבר שופטיו ושופטותיו.

אחזור על כותרת רשימותיי הקודמות, לפיהן מרימי היד על בג"ץ עוד יזקקו לעזרתו. הדבר יתרחש במקומותינו, מהר מכפי שמצפים אפילו הם, אפילו - שעתה יש להם כוח פוליטי ושאון התלהמותם עצום ועז, עד למאוד מאוד.