בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, דן - בימים אלה - בסוגיה העקרונית של ביטול מונופול הכשרות,
המוענק מכוח חוק מדינה, לרבנות הראשית לישראל ולגורמי המשנה שלה, כמו-גם לרבנות הצבאית, בלבד. בהתאם להוראות החוק, נאסר על מי המעניקים שירותי כשרות לעשות שימוש במלה "כשר", כאשר השימוש במלה זו מותר, אך ורק לרבנות הראשית לישראל, גורמי המשנה שלה והרבנות הצבאית.
מי העושה שימוש במלה זו, בכל הקשור למתן שירותי כשרות או מכירת מוצרי מזון, שלא בהיתר הרבנות הראשית לישראל וגורמי המשנה שלה, עובר על הוראות חוק איסור ההונאה, בכשרות. בפועל ולמעשה, העניק המחוקק, מונופול חוקי, לרבנות הראשית לישראל ולגורמי המשנה שלה, לעשות שימוש, בלתי מוגבל, במלה "כשר" ומנע שימוש שכזה משאר הגופים המספקים שירותי כשרות ונאלצים לרשום על התעודות שמנפיקים הם, כי הם מעניקים שירותי השגחה.
מתברר ומסתבר, כי במאה ה-21 אין עוד כל מקום למתן מונופולין, בכל הקשור לתחומי ההשגחה על הכשרות וקביעה אם מוצרים יימכרו בישראל, ככשרים, אם לאו, אך ורק לגוף אחד בישראל, קרי - הרבנות הראשית לישראל וגורמי המשנה שלה. המציאות העובדתית והכלכלית, הוכיחה ומוכיחה, כי מדובר בגזרה שאין ציבור העוסקים, בתחום ייצור, צריכת ושיווק המזון, יכולים לעמוד בו. מכאן, נובעת ובאה העתירה המונחת לפתחו של בית המשפט העליון, שמטרתה למנוע המונופולין, מכוח הוראות חוק איסור כשרות, המעניקה
מונופולין מוחלט לרבנות הראשית לישראל, בתחום זה
בשבוע החולף התקיים בבג"ץ דיון חוזר בעתירה שמטרתה למנוע מתן מונופולין חוקי לרבנות הראשית לישראל, בכל הקשור לתחום הכשרות. במהלך הדיון בעתירה זו, אליה הצטרפו גם בעלי המלונות בישראל, נרמזה הרבנות הראשית, בידי שופטי הרכב בג"ץ, כי מן הראוי שהרבנות תאפשר הגברת התחרות בתחום כשרות המזון, בישראל. הערות שופטי בג"ץ, לנציגי הרבנות, אגב הדיון בעתירה, באו על-רקע העובדה שנטען נגד הרבנות הראשית, כי אין ליצרני המזון ובעלי העסקים בישראל, כל חופש בחירה שהוא בדבר זהות הרב אשר יספק להם שירותי השגחה למוצרי המזון, אותם מייצרים הם ומשווקים הם לצרכני המזון הכשר בישראל.
בהתאם לדוח כלכלי ועסקי שהוגש למשרד האוצר, עולה, כי העלות הכלכלית השנתית, בכל הקשור לפעילות מתן שירותי השגחה, בדבר כשרותו של המזון הנצרך בישראל, מוערכת ומגיעה כדי הסכום של כ-3.4 מיליארד ש"ח, מדי שנה בשנה. הסכום השנתי, הנגזר מתוך סכום כולל זה, המיועד למימון תשלום קיומו של מונופול הכשרות, המנוהל בידי הרבנות הראשית לישראל, על כלל גופי המשנה שלה, מוערך - בעלות ישירה - בגובה של 600 מיליון ש"ח, מדי שנה בשנה.
מן הראוי הוא, שמדינה שחרתה על דגלה
חופש העיסוק ואף קיבעה חופש עיסוק זה בחוק יסוד, הלא הוא חוק יסוד: חופש העיסוק, כי יינתן למי העוסקים בתחום ייצור, שיווק ומכירת מזון, חופש בחירה בכל הקשור לרב ולמוסדות הדתיים, שיעניקו להם שירותי כשרות שוטפים. אין כל סיבה ואין כל מקום, לחייב יצרני, משווקי ומוכרי מזון, בישראל, להיזקק, אך ורק לשירותי ההשגחה של הרבנות הראשית לישראל - מכוח הוראות חוק מחייבות - שעה שלא הכל מקבלים עליהם מרותה הדתית וההלכתית של רבנות ראשית לישראל, זו.
עצם קיומם של מספר רב של גופי כשרות
בייחוד בקרב החברה החרדית שאינם מוכנים לקבל עליהם מרותה של הרבנות הראשית לישראל, בתחום כשרות המזון, מעידה - כאלף עדים - כי אין כל סיבה ומקום לאכוף על מי שאינם מעוניינים, להיזקק לשירותי הכשרות של הרבנות הראשית לישראל, "לקבל" שירותי כשרות אלה - בכפייה ומכוח חוק.
במצב החוקי הקיים, הרי מי שרוצה ליהנות משירותי ההשגחה החרדיים, בתחום המזון, שאינם שירותי ההשגחה של הרבנות הראשית לישראל, נאלץ לעשות שימוש כפול בשירותי השגחה,
הן אלה של הרבנות הראשית, שחייבים הם לצרוך אותם, מכוח הוראות חוק והן אלה שמבקשים הם לצרוך אותם, מכוח אמונתם ותפישתם הדתית, גרידא. ביטול המונופולין של הרבנות הראשית, בתחום כשרות המזון, הנכפית על כלל אזרחי המדינה, מכוח הוראות חוק, יחסוך מיליונים לקופת המדינה, כמו-גם ימנע בזבוז משאבים כספיים וכפילויות מיותרות, בתחומי השגחת הכשרות, הקיימות, כיום.
