יעד מבוקש או יעד מסוכן? מה מעדיף בפסח המטייל הישראלי

אזהרת מסע קרוב ל-40 אלף ישראלים יצאו גם השנה בפסח לחצי האי סיני. הם התעלמו מאזהרת המסע שפרסמו המטה לביטחון לאומי ומשרד החוץ. כל עוד מדובר בהמלצה בלבד, לא ניתן לחייב איש לקבל את ההמלצה.

מה שהביא את המטה לביטחון לאומי לפרסם את אזהרת המסע, הוא איום חמור למימוש פיגועי טרור נגד תיירים בחצי האי סיני, לרבות ישראלים בטווח המידי. האזהרה נובעת בין השאר מהתעצמות של שלוחת דאעש ב"מחוז סיני" בחודשים האחרונים.

במטה לביטחון לאומי, מגדירים את אזהרת המסע ברמת איום מידית, כאיום קונקרטי גבוה מאד. ספק גדול אם ההמלצה שקראה לישראלים השוהים בסיני לצאת משם מיד ולשוב לישראל, הביאה מטייל אחד להיענות לקריאה.

המטיילים שיוצאו לחצי האי סיני מאמינים שלהם זה לא יקרה. שום אזהרת מסע, לא תשכנע אותם שהם מסכנים את חייהם ואת חיי ילדיהם. החופים הקסומים של חצי האי סיני, בתוספת מחירי האירוח הנמוכים בהשוואה לבתי המלון באילת עושים את שלהם. כשמדובר בהמלצה שאינה מחייבת, מקבל כל מטייל את ההמלצה הנוחה לו, וכך חושפים עצמם עשרות אלפי ישראלים לסכנה ברורה ומידית.

בגלל רגישות היחסים עם מצרים, נמנעת ישראל לאסור את המעבר לחצי האי סיני בכוח חוק, וגם לא סוגרת את מעבר הגבול בטאבה. אם ישראל הייתה עושה זאת ייתכן שהיה נגרם נזק למערכת היחסים הביטחונית הרגישה עם מצרים. המצרים, היו רואים בצעד כזה פגיעה וזלזול ביכולת הביטחונית שלהם. ישראל מעדיפה לפעול בדרך של אזהרה למטיילים מבלי לסגור את מעבר הגבול ומכאן הבעיה.

אם יתרחש אירוע ביטחוני שמחייב פינויי מידי, המטיילים משוכנעים שמשרד החוץ יחד עם מערכת הביטחון לא יעמדו מהצד וייחלצו לעזרתם כדי לחלץ אותם מסיני. כמה כסף זה יעלה לקופת המדינה? את השאלה הזאת לא שואל אף מטייל. לכולם ברור שזה בדיוק תפקידה של המדינה, שצריכה לשאת במימון חופשת הפסח שלהם במקרה חרום, גם כשהם נוהגים בניגוד להנחיות מפורשות, נוטלים על עצמם סיכון גדול ועלולים לערב את המדינה במבצע חילוץ יקר ומיותר. המונח כספי ציבור, לא נלקח מעולם בחשבון במקרה של אירוע ביטחוני. כשמטיילי החג רוצים לצאת לצפון סיני כל האמצעים כשרים כשהם בטוחים שהמדינה לא תפקיר אותם.

אני מציע להפסיק את החגיגה. צריך לחייב את מי שבוחרים לצאת לצפון סיני, למרות אזהרת המטה הביטחוני, לשלם מכיסם את חילוצם אם יהיה צורך בכך, בדיוק כפי שנעשה במקרים רבים, בעת חילוצם של מטיילים שנוהגים בניגוד להנחיות ומגיעים לאזורי שיטפונות במדבר יהודה או ברמת הגולן.

זה יכול להיעשות בדרך של הפקדת עירבון לקופת המדינה, עוד לפני ההגעה למסוף טאבה, שיכסה את הוצאות ועלויות המדינה בחילוץ מהיר של מטיילים. באמצעות חיל-האוויר או בכל דרך אחרת שיוחלט עליה.

כאשר המדינה אינה יכולה לסגור את מעבר הגבול למדינה שנכרת עמה הסכם שלום מסיבות מדיניות, היא חייבת לפעול כדי לצמצם הוצאותיה, שלא היו נגרמות לה אם אזרחיה היו נשמעים לאזהרות המסע, לא נוטלים סיכון ולא יוצאים לחצי האי סיני למרות אזהרות מפורשות.

אני נזכר שלפני כמה שנים ליוויתי את אחד מחבריי הטובים בדרכו לצנתור באחד מבתי החולים. טופס ההתחייבות ששלחה אחת מקופות החולים לתשלום עבור הצנתור התעכב. למרות שחברי שכב בפתח חדר הצנתורים, הצוות הרפואי סירב להכניס אותו לצנתור עד שהתחייבתי בחתימת ידי לשלם עבור הצנתור אם לא יגיע הטופס. אין שום הבדל בין התחייבות רפואית שנועדה להציל חיים, לבין הצלת חיים באמצעות כוחות הביטחון. מי שבוחר לזלזל בהמלצות המטה למלחמה בטרור וגורמי ביטחון אחרים, כדאי שייקח בחשבון שזה עלול לעלות לו ולא מעט. לכן, טוב יהיה אם כל טייל יקדים ויערך לפתוח את הארנק, באמצעות הפקדת ערבות עבור כל אחד מהנלווים אליו לפני שיעזוב את ממעבר טאבה בדרכו לחצי האי סיני.

צוענים בבאטומי הם איימת התיירים. מי שביקר ברומניה, או במדינות שהיו בעבר תחת חסות סובייטית, שמע יותר מפעם אחת אזהרות על מומחיותם של הכייסים המקומיים. ברומניה מגדירים אותם מדריכי התיירים כ"מנתחים הטובים ביותר בעולם", שמבצעים את עבודתם ללא צורך בהרדמה. את המוניטין רכשו הכייסים בזכות מיומנות שצברו בחיתוך תיקי גב של מטיילים ותיירים, באמצעות סכין יפנית מבלי שאיש ירגיש בכך.

כיוס באירופה הוא כבר מזמן לא נחלתם של חובבים. בארצות רבות באירופה, מגיעה דרגת הכיוס לאומנות, שבה רק המקצועיים ביותר שורדים. לא התייחסתי ברצינות לאזהרות על הכייסים המקצועיים של בטומי עד שחוויתי על בשרי איך פועלת השיטה.

באחד הערבים כשחזרתי למלון חיכתה לי הפתעה מקורית. כשיצאתי מהרכב הופתעתי ששלוש ילדות צועניות בגילאי שש עד תשע, טמנו לי מארב מקורי. הם התקרבו למכונית שבה הגעתי לפתח המלון ולפני שירדתי ממנה, הן התקרבו אלי ולפתו בחוזקה את רגליי לא הירפו מהם. אחת הילדות ניסתה להכניס בכוח את ידה לאחד הכיסים במעיל שלבשתי כדי להוציא משם את הכסף, כשילדה אחרת אחזה בידי בחוזקה וניסתה למנוע ממני להקשות על הכיוס.

זו סיטואציה מביכה ולא פשוטה. היא משאירה אותך בשלב ראשון בלי יכולת להגיב. אתה עושה מאמץ שלא לפגוע חלילה בילדות הקטנות שנאחזות בך בכל הכוח. קשה להאמין איזה מאמץ משקיעות הילדות הקטנות כדי שלא תוכל לזוז. אתה יודע שכל התנהגות אלימה מצדך תפגע בהן, אבל אתה גם יודע שמבלי שתפעיל כוח לא תצליח להשתחרר מאחיזתן.

על כך בדיוק בנויה השיטה, על החמלה שיגלה הקורבן כלפי הילדות הקטנות ולא יפגע בהן. למזלי נחלץ לעזרתי קצין הביטחון של המלון, שהבחין בהשתלטות עלי שביצעו שלוש הצועניות הקטנות. הוא ניסה בכל כוחו לשחרר אותי מאחיזתן, אבל לא הצליח לעשות זאת בקלות. הילדות נאבקו בו ולא הירפו ממני.

רק כאשר הפעיל קצין הביטחון כוח הן הירפו מאחיזתן וברחו מהמקום. קצין הביטחון שמכיר את השיטה, סיפר שבקרבת מקום ממתין לשלל אביהם של שלוש הילדות. הוא ושלוש ילדותיו שהפעם לא הצליחו במשימה, נמלטו מהמקום בדרכן לקורבן הבא.

המסעדה המסתובבת של באטומי נמצאת בראש מגדל שמגיע לגובה של 140 מטר. מי שיבחר לעלות למסעדה יוכל לעשות זאת באמצעות מעלית מהירה ללא חלונות. כשמגיעים לראש המגדל פוגשים בנוף מדהים של העיר ובנקודת צפייה מושלמת שמשקיפה לים. מהמגדל הגבוה אפשר לראות את תנופת הבנייה של באטומי. מנופי הבנייה הגדלים מסמנים את הקו שאליו יגיעו רבי הקומות החדשים.

באטומי, תהיה בתוך פחות מעשור עיר גורדי השחקים של הרפובליקה האוטונומית אינג'ה שבגאורגיה. כשמדובר באזור שהיה עד לפני מספר לא רב של שנים בשליטה קומוניסטית, זה חידוש של ממש. באטומי הולכת להיות היעד הבא של משקיעים מכל רחבי העולם בעיקר בגלל מחירי הנדל"ן הנמוכים.

מחירים נמוכים? לא בטוח שלאורך זמן. בחמש השנים האחרונות זינקו מחירי הנדל"ן בבאטומי באחוזים רבים. הבתים המאורכים שנבנו תחת השלטון הקומוניסטי, שמזכירים את בתי הרכבת החד קומתיים שנבנו פעם בארץ עדיין מאוכלסים. הם מזכירים למטיילים איך נראו החיים בבאטומי עד לפני כמה שנים תחת שלטון קומוניסטי.

סימן ההיכר של הבתים הם חוטי כביסה שנמתחו בין הבניינים, שבעזרת גלגלת פרימיטיבית תולים עליהם כביסה לייבוש. הבתים שנבנו בתקופה הקומוניסטית, זכו בשנים האחרונות למריחה של צבע, כדי לנסות ולטשטש את עליבותם. מי שמתקרב אליהם לא יכול שלא להתרשם שמדובר במה שדומה יותר למחנה פליטים יותר מאשר לשכונת מגורים.

בבאטומי, לא שמעו עדיין על המונח "פינוי בינוי", ייקח עוד זמן רב עד שהדיירים בשכונות הישנות יפונו מבתיהם לטובת מקום ראוי למגורים. במגדלי היוקרה החדשים שמפוזרים בעיקר באזור הקרוב לשדה התעופה, נמכרות דירות בסכום הקרוב למאה וחמישים אלף שקלים. מדובר בדירות סטודיו של לא יותר מחמישים מטרים. כל הדירות מגיעות כשהן מרוהטות והתשלום כולל את ריהוט הבית.

כשמדברים על השקעה בבאטומי, זו יכולה להיות בעיקר השקעה עבור מי שיבקשו להפוך את באטומי לעיר הנופש שלהם לשנים הקרובות. רק בשבוע של פסח הגיעו לבאטומי קרוב לעשרת אלפים ישראלים וצפוי שהמספר רק ילך ויעלה. באטומי היא במרחק טיסה של שעתיים מישראל. היא זולה מאד, היא מסבירת פנים, והיא אטרקטיבית לחופשות. לא הייתי משקיע בבאטומי בדירת מגורים רק לצורך השקעה כדי להשכיר אותה.

השכר בבאטומי נמוך מאד. ספק אם ניתן למצוא שוכרים שיכסו את עלות ההשקעה. אבטלה גבוהה מאלצת תושבים רבים להגיע לאזור הגבול הטורקי, שמרוחק כעשרים קילומטרים ממרכז העיר באטומי כדי לחפש שם עבודה. שכר עבור יום עבודה בטורקיה, מסתכם בקרוב לעשרים וחמישה לארי, שהם שלושים וחמישה שקלים. כאשר אלה המשכורות ספק אם יש קהל יעד גדול לשכירת הדירות, שנמכרות במחיר אפסי עבור משקיעים מחו"ל, אבל ספק גדול אם ניתן להשיג עבורם שוכרים שישלמו מחיר ראלי.

בכבישי באטומי נעות מכוניות מדגמים חדשים. איך זה מתיישב עם השכר הזעום שמשתכרים המקומיים? מתברר, שיבואני מכוניות זריזים גילו ששוק המכוניות מיד שנייה במדינות אירופה השכנות, יכול לתת מענה למי שרוצים לנהוג במכונית משנת ייצור חדשה יחסית במחירי רצפה. זו הסיבה שבאטומי מוצפת מכוניות מדגמים מתקדמים, ובהן גם כאלה שההגה בהן הוא בצד ימין כפי שנהוג באנגליה.

מכיוון שבטומי היא לא קולוניה בריטית, שם נוהגים בצד ימין, וכנראה שגם לא תהיה כזאת, ייתכן שהסיבה ליבוא מכוניות שבהן הגה הנהג בצד ימין, הוא משום שניתן למצוא מכוניות כאלה מיד שנייה במחירים אטרקטיביים. זה מה שמביא סוחרים לנצל את ההזדמנות ולייבא לבאטומי כל מה שזול על גלגלים ובמצב נסיעה.

דונה היא הקונדיטוריה המובילה של באטומי. במדינה שבה השכר הממוצע לחודש הוא מהנמוכים ומרבית התושבים הם עניים, קונדיטוריית "דונה", היא מראה חריג בבאטומי.

התיירים הרבים שמגיעים לעיר ומחפשים קונדיטוריה מומלצת שומעים את השם "דונה", שזוכה להמלצות וממליצים. עבור התיירים נחשבת "דונה", לקונדיטוריה זולה במיוחד. עבור המקומיים היא מוסד גסטרונומי שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו להיכנס אליו. מחיר פרוסת עוגה ב"דונה", הוא שלושה "לארי", שהם קצת יותר מארבעה שקלים, סכום שהוא גבוה מאד, יחסית למשכורות שמשולמות בבאטומי.

מבחר העוגות ב"דונה" גדול ומפתה. באטומי איננה בודפשט, ועוגה רוסית היא לא עוגה הונגרית. אבל עבור עשירי באטומי ומי שיכול להרשות לעצמו לקנות עוגה ב"דונה", זאת הפגנה של השתייכות למעמד גבוה וחגיגה אמתית.

העוגות מושקעות מאוד ומפתות. אלא שלא כל מה שנראה יפה הוא גם טעים. מומלץ שלא לבחור בכוסות השקופות שמכילות מוס, שמוצגות בכניסה לקונדיטוריה. ב"דונה" לא למדו עדיין את סודות הכנת המוס, ומוסיפים למתכון כמות בלתי סבירה של ג'לטין. הכוסות אומנם מעוצבות יפה ומפתות, אבל מה שתקבלו הוא גוש ג'לטין צבעוני לא אכיל, שרחוק מאוד מלהיות מוס שוקולד.