הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
יומני בלוגרים
ראשי  /   היסטוריה  מדיני/פוליטי  מוניציפלי/מקומי 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
אלי שרביט [צילום: דובר צה"ל]
צבא ובטחון
אלי שרביט (נולד: 13 באוקטובר 1966), איש צבא ישראלי.
עמוס ידלין [צילום: פלאש 90]
צבא ובטחון
עמוס ידלין (נולד: 20 בנובמבר 1951), איש צבא וחוקר ישראלי.
גדעון שפר [צילום: יחסי ציבור]
איש ציבור
גדעון שפר (נולד: 1948), אלוף במיל., מנהל ואיש ציבור ישראלי.
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
כשלון נתניהו
02/06/2019   |   ארי בוסל
 
 
 
נתניהו: הסוף
02/06/2019   |   זוהר בן-אשר
 
 
 
שבועות - מסיפור פרטי לאירוע כלל ישראלי
02/06/2019   |   חניאל פרבר
 
 
 
מבוכת עדר הכבשים
02/06/2019   |   יעקב עמר
 
 
 
מלחמות הסכמי הסחר של טראמפ
02/06/2019   |   עומר מואב
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
געגועים לירושלים - יהודים מתפללים בכותל המערבי, תמונת תבליט ע״י הצייר האומן הפרסי יהודי יעקב סופר

ראש העיר משמאל מקבל את השנתון מדן הלפרן, יו״ר המכון, והמנכ״ל ליאור שילט [צילום: עיריית ירושלים]

יום ירושלים ה-52 יחול ביום ראשון, כ"ח באייר, התשע"ט, 2 ביוני 2019 כחלק מחגיגות יום ירושלים יתקיימו ארועים רבים ברחבי העיר ושכונותיה

▪  ▪  ▪

ירושלים של מעלה

יש את ירושלים של מעלה, ובה בית מקדש מוכן ומזומן (בית המקדש השלישי), מחכה לשעה הנאותה לרדת למקומו על הר המוריה. שם גם יושבים להם הקדושים והמעונים מהלך למעלה מאלפיים שנים, כמו גם גדולי האומה וחללי צה"ל הקבורים שם למטה. שם יושבים להם בצוותא נגר אחד מוזר וסנדלר אחד מוזר כמו גם איש לגמרי לא צעיר שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר. הם אינם מחכים לאליהו הנביא, כי אם יושבים להם בצוותא יחד אתו, בת צחוק על פניהם, מחכים ליום שבו הכל יקרה.

בירושלים של מעלה מכירים בסגולות העיר, ויודעים שאין תחרות בינה לבין צפת, או לכל מקום אחר בעולם. אפילו ההודעות המשונות של יונסקו לא יכולות להטריד את מנוחתם, שכן מבדילים הם בין מציאות והיסטוריה לבין חדשות מזויפות והיסטריה.

ירושלים - יש רק אחת. שם התרחשה הבריאה, והביא אברהם את בנו יצחק לעקידה, וחלם יעקב את חלומו, ועלה וירד בסולם בחברת מלאכים, ונלחם עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וקרו עוד דברים רבים נהדרים ונפלאים, ולפני 52 שנים בדיוק, ביומה השלישי של המלחמה, אותו נס ששת הימים, הכריז מוטה גור, שפיקד על כוח הצנחנים, "הר-הבית בידינו". שחררנו, לא כבשנו, וחבל שכה רבים בעם מסרבים להבין זאת.

מאז 1967 אנחנו חוגגים את איחוד ירושלים בירתנו, והעולם, כך נראה, מנסה להסתגל לרעיון. חבלי לידה, למעלה מיובל שנים, ואפילו הכרזת דונלד ג׳יי טרמפ, הנשיא האמריקני הטוב ביותר לישראל שאי פעם היה, שירושלים היא אכן בירת ישראל, עדין נתקלת במחאה קולנית ובסרוב נחרץ, "כך לא יהיה". ניחא, העולם בסרובו, אך ירושלים של מעלה צופה בנחת רוח במראה שנגלה משתרע לרגליה, אותה ירושלים של מטה, וכמו הורה גאה, נאנחת בקולניות שפרושה "מה עוד נוכל לבקש ולא קיבלנו כבר"! עיר בירה, עיר מאוחדת, עיר חיה ונושמת ומתחדשת, עיר בה הקדושה מורגשת על-ידי הכל.

בירושלים של מטה יש בניה אדירה, ופסלים בכל פינה - בהם גם אנדרטאות לכל הנופלים בארועי הטרור - ופסי הרכבת הקלה, כמו גם הרכבת שמגיעה מתל אביב וכבר לא מתארכת מרחק שעתיים או שלוש עד לגן החיות התנ"כי (הזכירה הנסיעה את הנסיעה בימות הבריטים, מקהיר לדמשק, עת ניתן היה לרדת מהרכבת לקטוף פרחים, ועוד להספיק לתפוס אותה - כה איטית הייתה התקדמותה), והכל כה צפוף, כה רוחש אדם.

נזכר אני באמור על בנית המשכן, בספר שמות ל"ה: "כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר ציוה ה׳ לעשות ביד משה, הביאו בני ישראל נדבה לה׳". אנשים ונשים והנשיאים, ואלוהים נטל חלק פעיל במלאכה בזו הדרך: "וימלא [את בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה] רוח אלוהים בחוכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה... ולהורות נתן בלבו ... וכל איש חכם לב". גברים ונשים, נשיאים וחכמים, העם כולו נרתם למשימה, "והמלאכה הייתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר".

בחדשות התבשרנו שהאישה שמינה ראש העיר לתפקיד איסוף כספים כל כך מצליחה בתפקידה, שכבר זרמו למעלה ממאה מיליון דולר לקופת הקרן של העיר הקדושה בעולם, שכן אנשים וגופים שואפים להיות חלק מהעיר, להשאיר חותמם, לעזור לה להבנות.

רק שואל אני את עצמי, האם בין כל מקורות הכספים הזורמים לקופת הקרן גם כספים ממדינות ערב, להיטיב את תנאי התושבים הערבים של העיר, ואת המקומות הקדושים גם להם? כה אכפת להם מהמקום הקדוש לאיסלאם, שזרקו לזבל ארבע מאות משאיות של היסטוריה ארכיאולוגית בת אלפיים שנים. כה אכפת להם מאותו מקום שהם מזהירים את ישראל כל הזמן לבל תעז ולבל תעשה ולבל תנשום, שמא יעלו הם, מיליוני אנשים, ואולי אפילו מילארד אחד, על גבולות המדינה בצעדה להציל את ירושלים מגורלה. דברנים גדולים הם, אך במעשים? מה עושים הם לחזק את העיר ולבססה? עבורם, לא עבורנו.

כך זורם לו הכסף לקופת הקרן, שכן מעמדה של העיר בלתי מעורער, והנה מתרוממים המתלוננים ואומרים "חצויה העיר", "מחולקת", "לא שלנו היא" ושאר דברים מבהילים, נוראים, השופכים שמן למדורה עליה מתכננים אויבינו לשרוף את היהודים עד האחרון. רק בירושלים של מעלה יושבים ויודעים את האמת: מאוחדת העיר, נס היא לעולם כולו. כי רק תחת שלטון יהודי במדינת הלאום היהודי, יכול כל אדם ואדם לנשום לרווחה, להאמין כרצונו, ללכת חופשי ובבטחה, לחיות את חייו.

יושב לו שם כל עם ישראל, בירושלים של מעלה, ונהנה מירושלים הקיימת, התגשמות כל המשאלות והמאווים, התפילות, התחינות, הבקשות וההבטחות מהלך אלפיים שנים, ורק טוב הוא רואה בירושלים של מטה. וממעל מסתכל על היושבים לפניו הקב"ה, הוא ולא אחר, אב המשגיח על ילדיו האהובים, וכה מאושר שככה הם ושזו עירו.

ירושלים של מטה

בירושלים של מטה יש עשירים ועניים, אך העניים שמחים בחלקם, וכך יוצא שבירושלים של מטה יש רק אנשים מאושרים.

כמו בכל עיר מובילה בעולם, ההבדלים בין בעלי האמצעים לבין חסרי-כל מוקצנים יותר ויותר, כאילו אין קו תפר משותף לכולם - עיר אותה הם חולקים. יש את היהודים המגיעים מחו"ל ומחזיקים דירות שעומדות ריקות כל השנים, קונים חלקות קבר בסכומי עתק וקונים יודאיקה בגלריות שנראות כמו מוזאונים. חלק משמותיהם מתנוסס בגאווה רבה בראש רשימת התורמים המקבלת את פני הבאים למוזאונים, בתי חולים ואוניברסיטאות וכמו איצטלא מוכרת מאחורי שמותיהם של הפוליטיקאים המובילים בישראל.

מנגד משכנות מגורים של מעוטי יכולת, והתנועה הבלתי פוסקת, הרעש ועשן האוטובוסים המשתלטים על האזור כולו, והנה בני טובים במכוניותיהם בחלונות סגורים ממהרים לעבור, בכדי להגיע לבתיהם, לשקט ולשלווה, שם ניתן להתעלם משאר העיר ודייריה הפחות רצויים לטעמם.

בירושלים יש מסעדות (שלפי הקו התחתון בחשבון בסיום ארוחה, ניתן לחשוב שביקרנו באחת ממסעדות היוקרה הטובות ביותר בעולם), כמו גם בתי מלון בתפוסה מלאה כל הזמן, במחירים שאינם מביישים את ניו-יורק, הונג קונג או בוורלי הילס (זוכר אני, לדוגמה, את מלון המלך דוד, שסגר את דלתותיו לסוכות למעט לאורחי המלון ומנע מכל מבקר אחר להכנס. ניסיתי לחשוב על בתי מלון חמישה כוכבים אותם אני מכיר; האם דבר כזה אפשרי שיקרה בהם? רק בירושלים, במלון המלך דוד היוקרתי, מנסיון אישי).

מנגד, ישנן דירות מאוכלסות לעיפה במשפחות חרדיות מרובות ילדים ומעוטות יכולת, מרפסות-שהפכו-לחלק-מהדירה (כמו בספרי הרי פוטר ממש) העמוסות כל כך שפלא שהן מחזיקות מעמד ורשתות שיווק שם אותן משפחות קונות "בזיל הזול" או "בחצי מחיר" או אפילו "כמעט בחינם", והכל כשר למהדרין. יש גם את הערבים, ואנחנו שומעים כל הזמן שהעיר מחולקת, ושאזורי הערבים "מוזנחים" משום-מה ולא מקבלים תמיכה שווה לזו של ירושלים "האחרת" - זו של היהודים. נוסיף את החיילים, והנה שלושת המרכיבים של העיר: חרדים, ערבים וחיילים.

בין לבין, העיר מלאה בתיירים החורשים אותה לאורכה ולרוחבה, באוטובוסים, ברכבת הקלה, במוניות וכמובן גם ברגל. יש את המוני התיירים עבורם השרותים בתחנה המרכזית מזכירים עולם שלישי (ואולי לא רק השרותים, כי אם הבניין כולו, ואחסוך מכם את התאור, קומה קומה ומאפייניה), ולעומתם האח"מים המגיעים בשיירות מתל אביב שלחוף הים התיכון, לביקור ביד ושם, פגישה עם הנשיא ועם ראש הממשלה, צילום פה, צילום שם, וחזרה למטה, לאותה עיר-ללא-הפסקה.

ראש העיר ניר ברקת שהפך לחבר כנסת לקדנציה הקצרה ביותר בתולדות המדינה (לא דבר תלוי בו, כי אם בנתניהו שלא הצליח להקים ממשלה, ובניגוד לציפי לבני לפני עשור, סרב להופיע בפני הנשיא ולהודיע על כשלונו, כך שיוכל הנשיא להטיל את המשימה על אחרת או אחר, ובמקום זאת דאג שתוארך כהונתו בעוד שלושה חודשים ומחצית החודש, עד לבחירות הבאות במחצית ספטמבר) היה ראש העיר ירושלים, והוא שייך לפלג העשירים, שכלל לא רואים את אחיהם העניים. כלל היה זה כל זמן שהיה הוא ראש העיר: אם אתה לא עיתונאי מאנשי התקשורת המפורסמים ביותר בעולם, אתה פשוט לא קיים עבורי (כך הוסבר לי על-ידי חברי מועצת העיר עת הם אירחו עתונאים זרים בירושלים, וכך היה כל משך כהונתו).

הנה סטטיסטיקה שפורסמה זה עתה לגבי ירושלים. "אמשיך להנהיג את ירושלים לגבהים אדירים", דברי משה ליאון, ראש העיר ירושלים. אומנם הזדרז ראש העיר הנוכחי לקחת לעצמו את הקרדיט, אך התוצאות הן פרי תהליכים אותם החל והנהיג ברקת, שאולי חשב שעל-ידי הבאת טכנולוגיה לעיר, בניה מסיבית ופיתוח, ייטב לכולם, בהווה ובעתיד, וכך יעלה רף החיים באופן אוטומטי? איני יודע, אך התהום הפעורה בין אלו שיש להם ואלו שאין להם לא הצטמצמה. ניחא, אלו לא רואים את מי שהם לא רוצים, ולאחרונים אין גישה לראשונים. שני עולמות נפרדים לחלוטין, בעיר שהיא לכאורה מאוחדת יחדיו. לא רק זאת, כי אם אותם עשירים, רובם לא גרים בירושלים, וכך יוצא שירושלים, כנראה, היא רק העיר של פשוטי העם, החרדים, הערבים והחיילים, והעשירים מחזיקים בה דירות, באים לבקר, שוהים בבתי המלונות וסועדים במסעדותיה, ולמעשה אין הם אלא כקליפת שום. תושבי ירושלים משולים על כן לשום - קרי המהות, הריח והטעם - ועשיריה לקליפת השום.

נתוני מכון ירושלים למחקר מדיניות בשנתון הסטטיסטיקה ל-2019 הוצגו לראש העיר הנלהב שציין "אני רוצה שכולם יפנימו את העובדה שירושלים מובילה בישראל בכל מובן של המילה":

  • במשך עשור, ההגירה השלילית מעיר הבירה ירדה מ-8,000 אנשים שעזבו את העיר בממוצע מדי שנה ל-6,000 (הגירה שלילית אופינית לערים גדולות בארץ ובחו"ל)

  • המספר הגדול ביותר של פרויקטים של בניה חדשה מאז 2015.

  • חמישית מאוכלוסית העיר (22%) היא של יהודים חילוניים, המספר הגבוה ביותר מזה עשור.

  • אוכלוסית העיר מתקרבת למיליון (901,300).

  • מספר הסטודנטים בעיר (282,000) עובר את אוכלוסית חיפה.

  • בפעם הראשונה מחצית (49%) מכל הגברים החרדים בגיל עבודה משתתפת בכוח העבודה בעיר.

  • מספר החברות הפעילות בהיטק עלה בשליש (33.8%), הגידול הגבוה ביותר בישראל (בתל אביב, לשם השוואה, הגידול הוא של 27.1%).

  • כך גם מספר החברות השורדות בהיטק הוא גבוה מאשר בישראל (62% לעומת 50%).

  • מספר התיירים שנשארים ללון בעיר מהלך 2018 הגיע כמעט לחמישה מיליונים (4,937,600 לינות תיירים).

הנה שאלות נוספות, מעבר לנתונים ולמגמות בסימן פיתוח, התרחבות, עליה והתבססות. כמה זקנים ערירים גרים בגפם בירושלים הבירה? כמה ניצולי שואה? כמה משפחות מתחת לקו העוני? כמה דירות עומדות ריקות, ואיזה אחוז הן מכלל הדירות? כמה דירות או בתים בשווי למעלה ממיליון דולר? מה מספר הנפשות הממוצע הגר בדירה של 100 מטר רבוע? כמה שוטרים מגינים על העיר, על צביונה, על תושביה ומבקריה? שרותי הכבאות כמו גם מד"א - איך מספרם משתווה לערים הגדולות בישראל?

בכנסת מרכז מידע כמו גם מחלקת דוברות. אולי יחלצו אלו או אלו לעזרה? מעניין כמה חברי כנסת גרים בירושלים. כמה מהעובדים בכנסת (מדוברים, יועצים למיניהם, מזכירות, מאבטחים, נהגים, טבחים, אנשי שרותים שונים) גרים בירושלים? כל משרדי הממשלה היו אמורים לעבור לירושלים. האם אכן זה קרה, או האם ישנם עוד משרדים, לדוגמה בת"א? היכן גרים כל עובדי הממשלה - האם הם עולים מדי יום לירושלים? כמה אנשים נכנסים לעיר מדי יום (או כמה מכוניות מגיעות לעיר מדי יום)?

ירושלים של מטה עיר מרתקת היא, בכך אין כל ספק.

תאריך:  01/06/2019   |   עודכן:  02/06/2019
ארי בוסל

מועדון הבלוגרים עוקבים: 15לקבלת רשימות ארי בוסל לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
רלי
2/06/19 10:39

תגובות בפייסבוק


רשימות קודמות
ליברמן אכן לא שמאל, אבל בוודאי גם לא ימין, ליברמן הוא 100% רק ליברמן.
יום השנה למלחמת ששת הימים, מתנגש מדי שנה בסלעי המחלוקת הישראלית: מי סטה מן הדרך הציונית וחולל את התפנית ומי נותר נאמן לדרך הראשית? כל צד במחלוקת מסביר כיצד הצד השני הוא שסטה מן הדרך. "הכל התחיל עם הניצחון ב-1967" נוהגים להאשים "הדתיים נהפכו לפתע למשיחיים, המתונים ללאומנים." (גדעון לוי, "הנכבה שלנו", הארץ 16.4.2017) "התקופה שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים", כתב דוד אוחנה, "הייתה תקופת החולין של המדינה, ואולי בשל כך הציונית ביותר: אחרים לא שלטו בנו ואנו לא שלטנו על אחרים." (דוד אוחנה, הישראלים האחרונים, הקיבוץ המאוחד,1998, עמ' 79).
המאבק על חוק הגיוס, כפי שבא לידי ביטוי באי היכולת להקים ממשלה, מראה לנו את כשליה של הדמוקרטיה, את שנאת האחים שיש בין השמאל לעם ישראל ואת רדידות השיח מכול הכיוונים גם ימין גם שמאל, כפי שבא לידי ביטוי בתקשורת.
01/06/2019  |  אורי נטע  |  יומני בלוגרים
אני מצהיר בזה - לא כחסיד שוטה של ראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו, אלא כמי שראה מקרוב את הדברים במשך שנים רבות: צריכה להימצא דרך משפטית שתבטל את כוחה הדורסני של מערכת אכיפת החוק. היא פועלת ללא פיקוח ציבורי-אפקטיבי. ולכן, פגיעתה רעה כל-כך.
בשבעה עשר בספטמבר זה יקרה שוב, ושוב ניפגש בקלפי. צריך לקוות שהפעם יהיו פחות מ-44 רשימות, מפלגות, ורסיסי מפלגות שיבקשו את אמון הבוחר. גם בבחירות הבאות נפגוש את יעלון וכחלון.

פורומים
היסטוריה
מדיני/פוליטי
מוניציפלי/מקומי
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
כל מה שחשוב לדעת על החזרי מס
כתיבת המומחים
עקרונות בניהול תיק השקעות
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
בי פטנט פתרונות מיוחדים
מדריך עסקים – T.co.il
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט