אלטלינה, כל שנה

72 שנים לאחר השבר הלאומי, כשיהודים ירו על יהודים סביב פרשת אניית הנשק של אצ"ל "אלטלינה", היא חוזרת לכותרות. זו עונת בחירות הטובה לחרחור בין אחים. זו דעתי: המדינה הייתה בת חודש וכמה ימים.

הייתה לה ממשלה. גם מנחם בגין הבין כי תמו ימי המחתרת נגד השלטון הזר ויש ריבונות. האמת היא שניסה לעצור בעד הקיצונים במחנהו שבצרפת מלהשיט את אוניית הנשק של האצ"ל לארץ. אבל סמכותו לא עמדה לו. הם צפצפו עליו.

הוא גם ידע כי הממשלה התחייבה להימנע מלאגור נשק במשך אותו חודש (יוני 1948), כי הוכרזה "הפוגה" - הפסקת אש. אספקת הנשק לאור השמש הייתה מתפרשת בכל העולם כהפרת התחייבות ראשונה של הממשלה הריבונית בישראל.

התנהל משא-ומתן בין ההגנה לבין אצ"ל, וישראל גלילי - אז מעוזריו של דוד בן-גוריון - סיבך את המשא-ומתן. אך היה מקום להבין את עמדת בן-גוריון, שאין מקום לצבאות פרטיים במדינה מתוקנת (לכן גם צדק כאשר על אפו וחמתו של השמאל הציוני פירק את המטה הנפרד של הפלמ"ח. אין מקום לצבא בתוך צבא).

אך בן-גוריון לא הכיר בגדולתו של בגין, ואולי במתכוון לא רצה להכיר בה. בגין לעולם לא היה מרים ביוזמתו נשק על יהודי אחר. בתקופת הסזון ספג מכות ועלבונות והשפלה, אבל הורה לחייליו באצ"ל לא להגיב לעוול שנעשה להם כי "מלחמת אחים - לעולם לא".

לכן לא הייתה שום סכנה של פוטש מצד בגין. בן-גוריון למד להכיר ולהוקיר את בגין שנים רבות, רבות מדי, לאחר מכן.

[פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]