א. מזהמים
מאז שהתחילה מערכת הבחירות, לפני יותר מחצי שנה, אני מקבל בהתמדה רפש, ששולחות אליי 'כחול-לבן' ו'הרשימה הדמוקרטית' - מבלי שביקשתי זאת וללא הסכמתי. אל מפיצי הזוהמה הצטרפו ביומיים האחרונים לפני הבחירות 'הרשימה המשותפת' ו'
ישראל ביתנו'; וביום הבחירות - 'דרכנו'.
הפצת הרפש הזה לתיבות דוא"ל של אזרחים, שלא ביקשו לקבלו ולא הסכימו למשלוחו, נחשבת בחוק להפצת דואר זבל (ספאם), והנה בלתי-חוקית בעליל. איני מעוניין לטנף את ידי במגע עם השולחים, אך אני מקווה, שמישהו ירים את הכפפה, ויגיש נגדם תלונה פלילית, למען יראו וייראו.
ב. שונאים. נקודה
מערכת הבחירות הכפולה לכנסת, שהסתיימה סוף-סוף, חשפה פן מדאיג בחברה הישראלית - שנאה תהומית של מי שמחשיבים את עצמם לעלית לכל מי ששונה מהם, מתנהג וחושב אחרת. בנוסף, התגלו במערכות הבחירות נימות אנטישמיות חריפות בכל הקשור לדת ובעיקר לחרדים.
איני אוהב להשוות, אך נדמה לי, שאנחנו על סף נקודת רתיחה, שתביא לפיצוץ, או למלחמת אחים בנוסח מה שהיה כאן בתקופת הכיבוש הבריטי ("סיזון"). כלומר, איום ממשי על החוסן ועל הלכידות הלאומיים.
חס וחלילה
תודה לאל, סיים רא"ל
אביב כוכבי, הרמטכ"ל, את המיזם הפוליטי-בלבד של הכשרת נשים להפעיל טנקים, שאין לו כל משמעות צבאית, אחרי מסכת ארוכה של כזבים ושל דיסאינפורמציה, שהפיצו גורמים בצבא (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים/מגדר) בסיוע גורמים פוליטיים.
והנה מתרגשת עלינו עתירה לבג"ץ של שתי נערות, שדורשות (!) מהצבא להכשירן לתפקידי לחימה בשריון - כלומר, להפעיל טנקים. לא בכדי הקפיצו השתיים ותומכיהן את בג"ץ. יש לו מסורת ארוכה של החלטות הזויות בענייני ביטחון, ואני משער, שייעתר לבקשתן מבלי להתחשב בצורכי הצבא ובטובת הנערות.
בינתיים מסתיר הצבא מהמתגייסות לתפקידים קרביים ומהוריהן את הסטטיסטיקה המזוויעה על שיעור הפגיעות והנכויות בקרב לוחמות בהשוואה לפגיעות ולנכויות בקרב לוחמים (דרך אגב, זו סטטיסטיקה אוניוורסלית!). כפי שנעשו אצלנו הקלות בלתי-הגיוניות בהכשרת נשים ללחימה, כך גם הקלו על הנשים בכל הנדרש מטנקיסט; וגם כך לא היה ביקוש רב למקצוע בקרב מתגייסות. הקלות בדרישות לא נעשו בארצות-הברית; ולכן, יש בה מעט נשים לוחמות - לעומת צבאנו.
העתירה מעוררת שאלה חשובה, כותב אל"ם (מיל') ד"ר יעקב חסדאי: "האם לצבא יש שיקול-דעת עצמאי להחליט על כל חייל, על כל לוחם, מה הכישורים שלו ולאיזה תפקיד צריך להתאים ולשבץ אותו - כדי שהצבא ינצח במלחמה?". חסדאי חותם את דבריו בתקווה, שבג"ץ לא יתחיל לשבץ את חיילי צה"ל לתפקידיהם הצבאיים.
פרופ' אסא כשר מזכיר, כי נשים עברו בהצלחה את מסלול ההכשרה הראשון של השריונאים; וארבע מהן סיימו בהצלחה קורס מפקדי טנקים (קמ"ט). לדעת כשר, "ברמה המוסרית וברמה האתית, ראוי לאפשר לבנות לשרת כלוחמות שריון, ככל שהן עומדות בדרישות המקצועיות של יכולת פיסית, קוגניטיווית ומנטלית".
הכל טוב ויפה, ובעיקר, התנאי של עמידה בדרישות פיסיות, קוגניטיוויות ומנטליות. יתר על כן, כיוון שטרם הומצא טנק לשניים, ונערות מגלות רצון מועט לשרת בשריון - המיזם הפוליטי הזה בלתי-אפשרי, גם אם בג"ץ יקבל, כצפוי, את עתירת שתי הנערות בהתעמלות מילולית מרשימה יתמוך בבלתי-אפשרי.
פרס לכתיבה צבאית
ריצ'ארד א' פייפ ו
משה ארנס זכו ב"פרס מולדובן לספרות צבאית חדשה" לשנת תשע"ט, שהעניק מרכז אריאל לביטחון ולתקשורת באוניברסיטת אריאל.
פייפ פותח את ספרו, להפציץ כדי לנצח, בדיון תיאורטי באכיפה (coercion) צבאית באמצעות כוח אווירי. סוגיית השפעתו של הכוח האווירי על קבלת ההחלטות של האויב היא מהחשובות ביותר בלוחמה ובאסטרטגיה הצבאית המודרנית, ומערכות אוויריות יקרות וממושכות מספקות מסד נתונים מספיק לבחינה מחדש של התיאוריות העיקריות בתחום.
אחרי שפרס את יסודות המחשבה האסטרטגית על מערכות אוויריות, עובר פייפ לבחינת המקרים ההיסטוריים הרלוונטיים לבחינת השפעתו של הכוח האווירי על מהלכן של מלחמות. למשל, הוא מציע פרשנות צבאית יותר מהמקובל לכניעת יפן במלחמת העולם השנייה, קרי, הבנה יפנית שלא יוכלו להדוף פלישה אמריקנית. בדומה הוא מנתח את מלחמת קוריאה, את מלחמת ויטנאם, את המלחמה בעירק, ואת גרמניה בבמלחמת העולם השנייה, ומציג תובנות חשובות על השפעת המערכה האווירית על הכרעת האויב.
פייפ מדגים בביקורתיות ראויה את מגבלותיו של הכוח האווירי, במקרים שבהם אינו מסתייע בכוח יבשתי, שמוכן לנצל את המערכה האווירית, כדי ליצור הרתעה מתאימה, או, כשהדבר נדרש, לפלישה ממשית. מקרי המבחן לתיאוריה (של דוּאֶה ושל שֶלינג) מספקים קרקע ריאלית לדיון משכנע שמלווה את כל הספר. החיבור מקורי, מעניין, וראוי לשבח.
למשה ארנס קריירה פוליטית ארוכה ומשפיעה בפוליטיקה הישראלית. חלק ניכר ממנה הוקדש לסוגיות ביטחון, שהיו יקרות ללבו. אחרי קריירה כמהנדס בתעשיה האוירית, שירת ארנס כיו"ר ועדת חוץ וביטחון וכשר חוץ, וכיהן כשר הביטחון של מדינת ישראל שלוש פעמים, אם כי הכהונה האחרונה נמשכה זמן קצר בלבד. בזמנו כיו"ר ועדת חוץ וביטחון נחתם הסכם השלום עם מצרים, וכשר ביטחון התמודד ארנס עם תוצאות מלחמת לבנון ועם מלחמת המפרץ.
ספרו של ארנס, למען ביטחון ישראל, מזכיר נשכחות ומגלה כמה עובדות מעניינות על קבלת החלטות ביטחוניות בהיסטוריה של ישראל. למשל, אחת הסוגיות הבוערות לארנס עד היום היא סגירת פרויקט המטוס "לביא", שלתיאורו מעיד עד כמה פוליטיקה קטנה עלולה להזיק לקבלת החלטות אסטרטגיות. הספר מדגים היטב גם עד כמה לא הכרחי ששר ביטחון יגיע מרקע צה"לי מובהק, ואף שגלומים בכך לא מעט יתרונות.
העובדה, שארנס קידם מדיניות ניצית בתפקידים ביטחוניים בכירים, מאירה את היכולת לקדם מהלכים ביטחוניים אסטרטגיים לצד מגבלות הכוח של המערכת הפוליטית מול הממסד הביטחוני. הספר גם מציג את שיקול-הדעת של נץ ביטחוני בעמדת מפתח. לא תמיד הנושאים והנימוקים משכנעים, ויש להודות שפעמים רבות הספר חושף את היעדרה של חשיבה אסטרטגית ארוכת-טווח ברמות הגבוהות ביותר של מערכת הביטחון. אבל גם מסיבה זו הוא חשוב להבנה ולניתוח של קבלת ההחלטות הביטחוניות בישראל.
לסיכום, מדובר במסמך היסטורי חשוב ומרתק, סיכום פעילות ענפה "למען ביטחון ישראל" של אחד האנשים הבכירים ביותר בימין המפה הפוליטית.