גזילת כספים בחסות בית המשפט

אדם משלם אגרה עבור בקשה שהוא מגיש במשפט אזרחי, ולימים מתברר שהאגרה שולמה בטעות והוא פטור ממנה. מה הדין? האם יזכה לקבל את כספו בחזרה מאוצר המדינה או "שהכסף הלך"? עד כמה שהדבר יישמע מדהים אין מחזירים לו את הכסף. כך החליטה רשמת ביהמ"ש המחוזי בירושלים, כב' השופטת תמר בן אשר.

השופטת החליטה את אשר החליטה על בסיס ס' 6א' לתקנות בתי המשפט (אגרות) שזאת לשונו- "(א) בבקשה בכתב בהליך אזרחי תשולם אגרה לפי פרט 36 בתוספת; בפתח הבקשה יציין המבקש אם הבקשה חייבת באגרה או פטורה מאגרה כאמור בתקנות אלה. (ב) על-אף האמור בתקנות אלה, אגרה ששולמה לפי תקנת משנה (א) לא תוחזר".

במקרה דנן הבקשה הייתה פטורה מאגרה, והמבקשים שילמו אותה בטעות. ברם בקשתם להשבת האגרה נדחתה בגלל לשונו ההחלטית של סעיף קטן ב' ( ת"א (מחוזי י-ם) 4091-06-14 יחזקאל ניסן ו-29 אח' נ' מנהלת תחבורה ציבורית בירושלים (JPTA) (פורסם בנבו, 2.8.2018). לדעתי מדובר בהחלטה מופרכת שמאפשרת גזילת כספים על-ידי המדינה.

ייאמר מיד שככל שפרשנותה של השופטת הנכבדה נכונה וסעיף קטן ב' לא מאפשר החזרת אגרה ששולמה בטעות, אזי הסעיף בטל ומבוטל עקב חריגה מסמכות. במה דברים אמורים.

ס' 90 לחוק בתי המשפט קובע - "רשם רשאי לדון ולהחליט ולהורות ככל שיראה לנכון בבקשות בכל ענין הנוגע לניהולו של הליך, לרבות עניינים אלה...... (4) החזרת אגרות בית משפט ששולמו בטעות או מחמת שומת-יתר או מסיבה אחרת;"

הוראה זאת נקבעה בחוק, שהוא חקיקה ראשית ועומד מעל לתקנות. תקנה לא יכולה לעמוד בסתירה לחוק. תקנה שסותרת חוק בטלה ומבוטלת מחמת חריגה מסמכות.

במקרה דנן ובהנחה שפרשנות ביהמ"ש נכונה, התקנה שוללת את סמכותו של הרשם להורות על החזר אגרה ששולמה בטעות, בניגוד לסמכות שניתנה לו בחוק. לכן ברור שהתקנה בטלה ומבוטלת. זאת ועוד-התקנה עומדת בסתירה לחוק יסוד, שעומד מעל לחוק רגיל. ס' 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קובע - "אין פוגעים בקנינו של אדם".

כספו של האזרח הוא קנינו וגזילת כספו איננה חוקתית. מודגש שוב שלא מדובר בהמנעות מתשלום אגרה אלא חילוט כסף ששולם בטעות למדינה. אם זאת איננה גזילה אינני יודע מהי גזילה.

אלא שפרשנות ביהמ"ש מופרכת לחלוטין. התקנות לא שוללות את זכותו של האזרח לקבל כסף ששילם בטעות. למעשה התקנות לא דנות כלל במצב שבו אגרה שולמה בטעות. בעניין זה דן חוק בתי המשפט כאמור לעיל ומתקין התקנות היה מודע לקיום החוק. התקנות דנות במצבים בהם יש להחזיר לאזרח כספים בגלל התפתחויות שלאחר תשלום האגרה ומפורטות היטב. לדוגמא- הקטנת סכום התביעה, ביטול עתירה של אסיר או עציר, וסיום הליך בפשרה. בכל המצבים האלה קבעו התקנות במפורש שיש להשיב לבעל הדין את כספו בניכויים מסוימים. במקרים אלה יש להשיב את האגרה למעט אגרה עבור בקשות. אין הכוונה לשלילת החזר בכל תנאי שהוא לרבות תשלום בטעות, כפי שפירש ביהמ"ש.

נסיבות "מיוחדות" שזקף ביהמ"ש לחובת המבקשים היא שהם לא ציינו בראש הבקשה אם הבקשה פטורה מאגרה. גם עובדה זאת לא מצדיקה את "העונש" של חילוט הכסף. מעבר ללשון החוק והעקרונות החוקתיים שמנינו לעיל, חייבת המדינה לנהוג בהגינות, לפי פסיקת בגצ, ואין לך דבר פחות הוגן משליחת יד לכיסו של האזרח וגזילת כספו.

גם העובדה שמדובר בסכום של 35 שקל לא מצדיקה חילוט הסכום ששולם בטעות. דין פרוטה כדין מאה, מה עוד ש-35 שקל אינם פרוטה ויש כאלה שגם בתשלום הזה מתקשים. אם המדינה כל כך מזלזלת בסכום הזה שתתכבד לחזור להסדר הישן והטוב כשבקשות שמוגשות במשפט אזרחי היו פטורות מתשלום אגרה.

לסיכום מדובר בפסק דין חמור ושערורייתי. תפקידו של ביהמ"ש להגן עלינו משרירות לבן של הרשויות אך במקרה דנן נתן ביהמ"ש הכשר לגזילת כספים דווקא. יש להניח שטעויות מסוג זה ימשיכו לקרות ובעזרת התקדים המפוקפק הזה צפויים אזרחים נוספים לספוג נזקים.