|
|
טקסט מקראי [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בשבת הבאה נקרא את פרשת "שמות". פרשת השבוע "שמות" לא נתפסה כיצירה עצמאית, שניתן לקרוא בה ללא תיווך פרשני. תיווך פרשני באילו הימים מתעל את הטקסט המקראי למחוזות כואבים, שלצערי, מעניקים נדבכים לשנאה כלפי הזר - אם הוא ערבי בן הארץ הזו או מסיג גבול, שברח מאימת הרעב בארצו ובא לכאן.
למעשה הקול האוניברסאלי ההומאניסטי נחלש במציאות חיינו כיום, במיוחד מצד העולם הרבני המייצג "המוסמך" של התיווך הפרשני. ועל כך אני מצר. למרות החלון הצר שמבעדו משקיפה הפרשנות המסורתית על המקרא, גם היא מצליחה לעתים לגלות במקרא תובנות נבונות, עמוקות ואף רבות כאלה שניתן לכנותן מודרניות.
נתייחס למפגש על-פי הבאר בין משה הפליט, שנס מאימת שררה, וציפורה המדינית בת כהן משבט נודדים במדבר. מפגש, בו נחלץ משה, בן העם העברי, לעזרת הנערה צפורה, שהייתה במצוקה קשה עקב התנכלות רועי צאן אלימים. משה, שארצו נחלץ לעזרת החלש, גם בהיותו נרדף ונתון במנוסה הוא נחלץ לעזרת ציפורה החלשה מול אלימותם של הרועים במדבר אליו הוא נקלע.
מפגש בחיק הטבע הצמיח אהבה, שהביאה אותם בברית נישואים בברכת אב הנערה, המתואר, כמי שעודד להביא לביתו את משה, הפליט הנס מאימת משפט מוות בארץ בה נולד.
ציפורה היא בדואית-מדינית "כשרה", בת ליתרו, כהן בכיר של דת זרה. מפגש חטוף ומקרי שלה עם משה בחיק הטבע ליד באר מים ללא כל מנגנוני גיור, הביא אותם להקמת משפחה - "וַתֵּלֵד בֵּן וַיִּקְרָא (משה) אֶת שְׁמוֹ גֶּרְשׁוֹם, כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". הנווד המדיני תורם גם הוא מתבונתו - תבונת המדבר - לחתנו ההופך למנהיג של עם עבדים הלוחם לחרותו. הנווד המדייני שותף פעיל להשתתת מערכת משפט בחיי העם בראשית צעדיו.
דרך אחרת
הנווד המדייני יתרו זכה שדורות קוראים בני ישראל פרשה הנושאת את שמו - "פרשת יתרו". בריטואל הדתי המסורתי יש חשיבות רבה לפרשה הזו. בשבת פרשת יתרו, בטקס הקריאה בתורה בפרשת השבוע מעל הדוכן, הקהל מכבד את פסוקי עשרת הדברות שבפרשה בעמידה על רגליו. יש פה מחווה יוצאת דופן בשגרה הרגילה של קריאת התורה.
משה מגיע אל הר האלוהים חורבה כשהוא "רוֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ, חֹתְנוֹ, כֹּהֵן מִדְיָן, וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרְבָה (שמות, ד' 1) ואל העברי, רועה הצאן של יתרו המדיני מלאך אלוהים בא "אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (שם, 2).
משה הוא מצאצאי לוי. יוסף אחיו של לוי. בהיות יוסף רחוק מארצו נשא לאשה את אסנת המצרייה, מנשואים אלו נולדו הילדים אפרים ומנשה, אבות לשבטים בעלי משקל סגולי וייחודי בחברה הישראלית. ללא שום מערכת גיור מתלהמת. הפרשה שלנו מורה, שישנה דרך אחרת. לצמרת המנהיגה את עם ישראל "חדרה" אישה בדואית-מדינית, רעיית מנהיג עם העבדים, עם ישראל. כמוה עוד לפניה "חדרה" לצמרת אם שני שבטים בכירים - מנשה ואפרים - הרי היא אסנת המצרייה. מצריה "טהורה" ובדואית-מדינית "טהורה" הן אימהות לצאצאי יהודים "טהורים".
בפרשה שלנו לא הופנה לעברה של אשת משה רבנו, הנוודית-המדינית, משפט קשה מהמקורות - "קשים גרים לישראל כספחת". כמו שמשה קיבל לחיקו את צפורה המדינית, כך נהג גם בועז כלפי רות המואביה, סבתא רבתא של דוד המלך.
המפגש בחיק הטבע בתקופת קציר חטים הביא לקשר בין בועז לאישה מארץ מואב - לברית נישואים ולמעשה ערכי ואנושי של בת העם המואבי כלפי חמות עבריה. כמו רות המואבייה גם אחיאור העמוני נישא לגיבורה עבריה בשם יהודית (ספר יהודית). מפגש אנושי בין אנשים יצר קשרים למרות מחיצות דתיות ולאומיות ולמרות איבות דתיות ולאומיות.
מחיצות דתיות
ציפורה היא רק נוודית מדינית. אבל רות ואחיאור הם מעמים מקוללים, שהיו אסורים לחיתון - "לא יָבוֹא עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יהוה, גַּם דּוֹר עֲשִׁירִי, לא יָבוֹא לַהֶם בִּקְהַל יהוה עַד עוֹלָם". האיסור המוחלט בספר דברים פרק כ"ג 4 נשאר חיוור ומבויש מול עוצמות אנושיות שהחיים יודעים, עוצמות שהביאו את בועז ורות המואבייה בברית הנישואים, את יהודית עם אחיאור העמוני ואת משה עם בדואית-מדיינית, צפורה.
בימים ששנאה לזר קימת בארצנו, יש משמעות מיוחדת לקריאה בפרשת שמות. חווינו אירועים הקוראים לגירוש זרים. לכתובתם יש להזכיר - הדמוניזציה שעשה שלטון רשע במצרים כלפי הזר - העברי, בל נעשה כלפי הזר - כלפי בן העם הערבי שחי כאן מאות רבות של שנים וכלפי פליטים הנסים מהרעב מהיבשת השחורה ובאים לשבור שבר בישראל.
נלמד מהפרשה שלנו איך מנהלים דפוסי חיים של כבוד איש לזולתו. ננהג כמו יתרו המדיני כלפי משה העברי. מחיצות דתיות ולאומיות לא מנעו ממשה העברי וציפורה המדיינית לבנות תא משפחתי. כמוהם בועז ורות המואבייה, יהודית ואחיאור העמוני, דוד עם החיתית והגשורית והרשימה עוד ארוכה.
בימים שאנחנו שומעים בכיכרות אמרות נגד הזרים "השורצים" בתוכנו, נשנן לעצמנו את פרשת שמות, בה אנו למדים את משמעות המלה "שורצים " שהוטחה לעברנו. כאשר רב משתמש במלה "שורצים" לעבר זרים הוא לא הפנים את פרשת שמות - הוא פגע בפסוק". וּבְנֵי יִשׁרָאֵל פָּרוּ וַיּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַּתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אוֹתָם".
פרשת שמות תובעת מאתנו להפסיק מיד הסתה נגד זר, אם הוא ערבי, בן הארץ הזו כמוני, ואם זה זר, מסיג גבול שברח מאימת הרעב בארצו.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
