כיצד ומדוע הכנסת ירדה מגדולתה

בעבר לא רחוק כל שנה בט"ו בשבט, בצד נטיעת עצים, אני חגגתי גם יום הולדת לכנסת הנכבדה. בשנים האחרונות אני פחות גאה בפרלמנט שלנו.

כשלפני כעשור חברי הכנסת תוך התקף האמוק רצו לתקן חוק על-מנת להעלות אחוז החסימה משני מנדטים לארבעה, הזהרתי אותם, התרעתי, חזיתי שכאשר יהיו בבית מעט סיעות, יווצר המצב בו איש אחד יחזיק את כל המדינה כבת ערובה תוך הצבת דרישות הזויות ובלתי ישימות.

במאמרי מ-31 במרס 2013 תחת הכותרת "אפוקליפסה מתוצרת עצמית" הגדרתי את הרעיון להעלות את אחוז החסימה כסכנה ממשית ואפילו מיידית. לדאבוני תחזיותי התממשו: המערכת הפוליטית כבר שנה נמצאת במשבר חוקתי - בגלל העלאת אחוז החסימה. אך גם עבדיכם הנאמן לא ניחש שבשינוי החפוז טמונה השלכה נוספת. העלאת אחוז החסימה מתבררת כהרת גורל.

בגלל העלאת אחוז החסימה נבחרי הציבור הופכים לפחות נאמנים לאידאלים והעקרונות שבעצמם הכריזו עליהם, והכנסת בכללותה נעשים מוסריים פחות. מעידים על כך התהליכים להם נחשפנו בימים שקדמו לסגירת הרשימות לכנסת.

ראשי המפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה בחרו לבגוד בעקרונות שלהם, וכרתו בריתות עם המפלגות שדוגלות באידאלים הזרים להם. כך מפלגת העבודה אשר לא מזמן התפארה בשם 'המחנה הציוני', מפחד מפני אחוז החסימה התאחדה עם אלה המשתטחים על קברו של ערפאת ברמאללה. גם מפלגת הגשר של אורלי לוי, שהשקפותיה המדיניות רחוקות כרחוק מזרח ממערב מהעמדות של חובבי ערפאת - הצטרפה לרשימת הסלט הזאת. תחילה כרתה ברית עם העבודה ובסוף גם עם מרצ.

אג'נדה שונה

הנפגע הגדול מהנוהל החדש - מנהיג הימין הקיצוני איתמר בן-גביר. תחילה הוא הפגין עמדה בלתי מתפשרת, והכריז בחוצות שלא יסיר את תמונתו של הרוצח מקיר סלון ביתו. בדקה ה-90 הבטיח להסיר - אך בכול זאת גורש מהרשימה - למרות שאכל את הדג המסריח. גם ברשימה שסגרה לפניו את שעריה, התלכדו הפוליטיקאים עם עמדות שונות לגבי הנושאים החשובים לחברה.

לציבור הבוחרים שנותר פעור פה הפוליטיקאים מסבירים את המהלכים המשונים שלהם בכך שאלה חיבורים טכניים, הנעשים לצרכים טקטיים בלבד, ואין להם משמעות גדולה. "ברגע שנעבור את אחוז החסימה ונכנס לכנסת - נפרד מהשותפים המוזרים, נפעל בבית באופן עצמאי, נקדם את המצע שלנו, נלחם על העקרונות". ואין מישהו שישאל אותם: האם אתם מודעים לכך שלפרטנר הזמני שלכם יש אג'נדה שונה לגמרי, המנוגדת לשלכם, וכשיכנס לכנסת בעזרתכם הוא לא יחסוך כל מאמץ כדי למנוע מכם לממש את הפרוגרמה שלכם?

כדוגמה ניתן להביא את סיפור האהבה הזמנית והטכנית בין יש עתיד של יאיר לפיד למפלגתו של נפתלי בנט: ברגע הקריטי הראשון האח בתפקיד שר האוצר סירב להכניס לתקציב המדינה החדש כספים בשביל ההתנחלויות הקרובות לליבו של האח השני, ולא רק הברית התפרקה, התפרקה גם הממשלה.

עוד אני כותב שורות אלה - והרדיו מבשר במבזק החדשות שמרכיב אחד של רשימת השמאל המאוחד מתכוון להצביע בעד סילוקה של היבה יזבק מהכנסת, המרכיב השני - נגד. והם טרם הגיעו לכנסת!

הציבור קונה את הלוקשים של הפוליטיקאים ומחכך ידיים בהנאה. מניין לי לדעת? הסקרים שערכו אחרי סגירת הרשימות מעידים שהבוחרים נשארו פחות או יותר נאמנים למפלגתם.

מנדט בודד

ח"כים יקרים, אתם סבורים שאחוז החסימה גבוה מדי ומותר לכם לעשות קומבינות כדי לעקוף אותו? יפה - לא צריך לעגל פינות, לחפש כל מיני דרכים מפוקפקות, תוך עשיית צחוק מהחוק. יש להוריד את האחוז לרמה סבירה.

לדידי 80 אלף תומכי איתמר בן גביר זכאים להיות מיוצגים בכנסת, ולא משנה העובדה שאני אישית סולד ממנו ומבוחריו.

פעילת השמאל סתיו שפיר גם הפכה לקורבן האחוז. לו הייתה רצה בראש רשימה עצמאית, הייתה מקבלת שני מנדטים בהליכה (לא לשכוח שבמרוץ לרשות המפלגה היא לא מזמן הגיעה למקום שני). אך במצב הנוכחי שני מנדטים שווים אפס. יאמרו: מה התועלת של סיעה מזערית בת שני חברים בכנסת? זוכרים? - באביב 2019 למחנה מרכז-ימין חסר מנדט אחד בלבד להקים קואליציה. וזה לא הכול.

כשאני קורא להוריד את אחוז החסימה למנדט בודד אני יוצא מהנחה שגם חייל אחד יכול לתרום תרומה משמעותית. דוגמה בולטת לכך - פעילותה המועילה ביותר של סתיו שפיר בכנסת בשנים האחרונות. כן, לדעת רבים היא דמות שנויה במחלוקת, צעקנית, הזויה לפעמים. שאיפותיה להנחיל בישראל משטר סוציאליסטי לא מקובלים עלי לגמרי. וטוב שמפלגתה במשמרת שלה לא נכנסה לקואליציה, והיא, בהתאם למעמדה והפופולריות שלה בקרב הצעירים, לא קיבלה איזה משרד ממשלתי. היא הייתה גורמת, לדעתי, נזק עצום למדינה.

יחד עם זה ח"כית סתיו שפיר היא דמות חובה באופוזיציה, בתפקיד זה תמורתה לא תסולא בפז. צעקותיה עשו שירות מצוין לכולנו. חייבים בכנסת מישהו ללא מעצורים כמונה, אשר כל יום צורחת שהח"כים מהקואליציה, תוך ניצול הרוב בוועדת הכספים, מעבירים כספי הציבור לאנשי שלומם, שודדים את קופת המדינה, מחלקים מיליארדים לחבריהם.

השלכה חיובית

הו, כמה פעמים בשנים האחרונות שמענו את יושבי הראש של ועדת הכספים המסבירים במבוכה לציבור שכל העברה שלהם נעשתה לפי חוק, תוך שמירה קפדנית על הכללים, מסבירים בסבלנות, למי ולפי איזו סעיף הם אישרו את העברת המיליארדים, מאות המיליונים... וכל פעם בתוכי בירכתי את סתיו שפיר ואיחלתי לה עוד שנים רבות של שירות לציבור באופוזיציה. למשרות שאת הח"כית השערורייתית הסדרנים כל שני וחמישי הוציאו מחדר הישיבות, אך יו"ר הוועדה ידע שמישהו בשבע עיניים עוקב אחרי כל צעד שלו, בודק כל החלטה, כל העברה - ולא יעז לקדם מהלך שעלול להתברר כלא חוקי, מנוגד לכללים.

מתנגדי הורדת אחוז החסימה עד למנדט אחד טוענים: "לא מציאותי, אז נקבל בכנסת 120 סיעות". מה פתאום? לפי ההיגיון הזה אם אחוז החסימה הוא 2 מנדטים, אז בבית צריכות להיות 60 סיעות, ובאחוז החסימה של 4 מנדטים צריכות להיות 30 סיעות. אבל כרגע אין בבית 30 סיעות, ולפני עשור וחצי עם האחוז של 2 מנדטים לא היו בבית 60 סיעות. וחשוב מכול - לפני 40 שנה כאשר האחוז היה מנדט אחד לא היו בכנסת 120 סיעות. וזמן קצר אחרי העלאת האחוז ל-2 מנדטים בראשונה בתולדות ישראל אף גוש לא הצליח להקים קואליציה לבד, ונאלצו ללכת על ממשלת אחדות. אחרי העלאה ל-4 מנדטים כבר פעמיים לא מצליחים לעשות גם את זה.

לאחוז החסימה הנמוך תהיה השלכה חיובית נוספת. ראשי מפלגות נטולות פריימריז מעדיפים לכלול בלרשימה אנשים ממושמעים, מריונטות אפורות, שלא יעשו להם בעיות בהצבעות, ודוחים אנשים עצמאיים, דעתנים, עם עקרונות מהמחנה שלהם. ראשי המפלגות חושבים לעצמם: אין סיכוי שהחרוץ הזה ירוץ לבד וימשוך אליו קולות מהאלקטורט שלנו, כי הוא יודע שלא יעבור את אחוז החסימה הגבוה. אבל אם לראש המפלגה הזו יהיה ברור שה'סורר' יכול להיבחר לכנסת גם בלעדיו - הוא יעדיף לחבקו, ולתת לו מקום ראוי ברשימתו כדי תומכיו של האיש יצביעו עבור המפלגה המשותפת שלכם. הדבר יישפר גם את איכות עבודתו של הבית.

בגלל העלאה הטיפשית (שלא לומר - זדונית) של אחוז החסימה, הפרלמנט שלנו הפך לתלוי יותר, ואיבד המון מעצמאותו כי הח"כים נתונים לחסדיהם של ראשי המפלגות בהם אין פריימריז: רק תנסה לצייץ משהו נגד רצון המנהג או להצביע באופן עצמאי פעם אחת - ותעוף מהרשימה לקראת הבחירות הבאות, וכעבור שבועיים איש לא יזכור את שמך. לא משנה כמה אתה חכם, חרוץ, נאמן לאידאולוגיה - 4 מנדטים, 160 אלף קולות - רף גבוה מדי, אין טעם לרוץ ברשימה נפרדת. אתה צריך המון כסף, אתה צריך חשיפה בתקשורת, ואנחנו יודעים את מי בדרך כלל מסמפטת התקשורת שלנו. הפוליטיקאים מקבלים מסר: רוצה להיברג לכנסת - תוותר על עצמאותך.

עם אחוז החסימה הנמוך לכנסת תצטרף עוד מפלגה 'רוסית' - כי הרחוב הרוסי לא גוש חד-גוני, יש לא מעט כאלה שלא מוכנים להצביע למפלגה כלל-ארצית או לליברמן, וכרגע נשארים בבית. גם המגזר הערבי לא חד-גוני. יש שם קומוניסטים, יש דתיים, יש אפילו 'ציונים' שמעוניינים בצמיחתה הכלכלית של המדינה היהודית שמעניקה להם פרנסה לא רעה. לכל תת-מגזר כזה מגיע ייצוג נפרד בפרלמנט. אבל בהעדר אלטרנטיבה הם נאלצים לבחור בגוש המורכב מחלקים מנוגדים.

תסריט הפוך

מטרתה המוכרזת של העלאת אחוז החסימה היתה: לחסום את דרכם לכנסת של אלה שאין מאחוריהם ציבור רחב דיו, לפסול דמויות וארגונים קיקיוניים. בפועל התרחש תסריט הפוך: הפוליטיקאים עשו צחוק מתיקון החוק. שניים-שלושה פוליטיקאים עם תומכים דלים כורתים ברית, ועוקפים את אחוז החסימה. לעומתם אישים עם עקרונות, עם אוכלוסייה לא מבוטלת מאחוריהם, מוצאים את עצמם מחוץ למערכת כי לא גילו גמישות מספקת.

בכול מקרה אני מברך את בית הנבחרים שלנו לגרל יום הולדתו - ומאחל לכולנו שבפעם הבאה נבחר לכנסת את האנשים הראויים ביותר.