חבר הכנסת
יועז הנדל, שעלה על שרטון האמירה האומללה בדבר הבחנה בין אלו שבאו לכאן עם תרבות הדרבוקות ובין אלו שבאו עם תרבות הקוצרטים מוינה, אני מוצא לנכון לשתף אותך באוצרות תרבותיים, שאני הנער בן 17 מפתח תקוה מצאתי בשנת 1952 בפחון של משפחת יעקב קוג'מן, משפחה שעלתה מעירק ושוכנה במעברת "עמישב" הסמוכה לביתי.
על רצפת עפר מכוסה בעיתונים נערמו ערימות ספרים עד לתקרה, בהן ניתן היה למצוא עיתונים בעברית, באנגלית ובערבית. ניתן היה למצוא את אנטון צ'כוב וע'סאן כנפאני, גטה ונג'יב מחפוז, שילר וג'ברא אברהים, מילונים: אנגלית-עברית וערבית-עברית, ספר תנ"ך והמניפסט הקומוניסטי. על הפטיפון הידני הונחו תקליטים, שמילאו את הפחון בצלילים של הרבה הרבה אום אל כותום מהמזרח והזמר פול רובסון מהמערב. ושוב אום אול כותום עם בך ומוצרט, בטהובן וצ'יקובסקי.
דומה לפחון של משפחת קוג'מן היה גם הפחון של משפחת פר'ג, שעלתה מעירק, ובניה העניקו מתנה יפה לתרבות הישראלית במינוף הצילום האמנותי. צילומים אמנותיים של בני משפחת פרג', "משפחת דרבוקות" עירקיות ממעברת "עמישב", המככבים עד היום בתערוכות בינלאומיות וזוכים להערכה רבה של הביקורת ולפרסים יוקרתיים, ועושים רק טוב לתרבות הישראלית.
מצער, שחבר בכנסת ישראל דבק בנחיתות של תרבות ערבית, בה כלל יהודים שעלו מארצות ערביות. הצטערתי לקרוא את דבריו - "הגיעו לפה אנשים מכל מיני מדינות, חלקם הגיעו עם מנטליות של קונצרט בווינה וחלקם הגיעו עם מנטליות של דרבוקות".
מדאיגה אותי העובדה שלא נמצא חבר בכיר במפלגת "כחול לבן", שיתנער מאמירותיו ויגנה את הסיפור של יועז הנדל, כפי שסופר על ידו בעיתון
ידיעות אחרונות בגיליון יום ששי ב-27.3.2015, בו הוא מביא את דברי סבו, המתפאר בתיאור מצמרר, איך כרת אוזניים לערבים.
בעיתון ידיעות אחרונות, אומנם לפני 5 שנים, כתב יועז הנדל באותיות עבריות, באותיות בהן נכתב ספר התנ"ך על כריתת אוזניים של בני אדם, והמעשה נעשה על-ידי סבו. הכתבה הזו מזכירה את שירת הרהב של לֶמֶך לנשותיו בספר בראשית פרק ד' פסוק כ"ג:
"עַדָּה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי
נְשֵׁי לֶמֶך הַאֲזֵנָה אִמְרָתִי
כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי
וְיֶלֶד - לְחַבֻּרָתִי".
העימות בתוככי הת' הציונית - בין תומכי רכישת קרקע ליד יישובים ("איחוד") לבין תומכי רכישת קרקע בכל מקום על פני ארץ-ישראל ("פיזור")
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
