תחפושת מהתורה - מנין

ארבע מצוות מיוחדות קיימות בחג הפורים. שלוש ממצוות אלו נלמדות מתיאור החג במגילת אסתר, בה מצוין שפורים הוא יום של "משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (מגילת אסתר ט', כ"ב). ארבעת המצוות הן: משתה ושמחה, משלוח מנות, מתנות לאביונים ומקרא מגילה. המצווה הרביעית של מקרא מגילה לא מוזכרת בפסוק שלפנינו אלא במקום אחר במגילה (פרק ט', כ"ח) "והימים האלה נזכרים ונעשים" כפי שהורו לנו חז"ל שמצווה לקרוא את המגילה. אולם אחד המנהגים המאפיינים ביותר את החג בארץ ובתפוצות הוא ההתחפשות בתחפושות ומסכות, שלה אין כלל זכר במגילה, ומנהג זה נעשה בהידור רב מקטנים ועד גדולים גברים ונשים ללא יוצא מן הכלל.

מהיכן נבע עניין ההתחפשות? נראה שבעיון מעמיק במגילה נמצא שהמוטיבים המרכזיים בה הם ההיפוך וההסתר. ההיפוך הוא בגורל העם היהודי: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" (מגילת אסתר ט', כ"ב). וההסתר מרומז בשם "אסתר" המלמד על גודל ההסתר שקיים לאורך המגילה עצמה. שם ה', כידוע, נעדר ממנה באופן מפתיע, אך הקב"ה מסתתר מאחורי הקלעים ומושך בחוטים כל הזמן. יש מן הפרשנים הסוברים שהמילה "המלך" המופיעה במגילה מרמזת היא על מלכו של עולם. הדסה, בת דודו של מרדכי, מחליפה את שמה לאסתר, מסתירה את מוצאה ומתחפשת לנוכריה. מרדכי שבתחילה יוצא בלבוש שק ואפר, הופך בהמשך את בגדיו ל"לבוש מלכות תכלת וחור ותכריך בוץ וארגמן" (מגילת אסתר ח', ט"ו). גם חרבונא שהיה מסריסי המלך, הוא אליהו הנביא זכור לטוב שהתחפש לדמות זו.

גם במקרא נמצא דוגמאות להתחפשויות ושינויי מראה של אדם שנבעו מסיבות שונות. ההתחפשות היא שינוי המראה העצמי של האדם באמצעים שונים שלא יכירוהו. להלן נביא מספר דוגמאות מהתנ"ך המתארים דמויות מוכרות שהתחפשו או שהעמידו פנים בעקבות אירועים שנטלו בהם חלק.

הדמות הידועה הראשונה המחופשת העולה לנגד עינינו היא של יעקב אבינו, שבעקבות בקשתה של אמו רבקה הוא מתחפש לאחיו עשו. בקשתה זו באה נוכח רצונה שבעלה יצחק יברך את יעקב ולא את עשו אחיו. למרות חששותיו של יעקב, האם מצליחה לשכנע את בנה להתחפש ולהופיע בפני אביו כעשו (בראשית כ"ז, ה-כ"ז).

הדמות השנייה העולה לנגד עינינו היא תמר האלמנה - כלתו של יהודה - המתחפשת לזונה ורוצה להחיות זרע מחמיה ללא ידיעתו, ואכן עומדת היא במשימתה ויולדת תאומים ליהודה, את פרץ ואת זרח (בראשית ל"ח, ו'- כ"ו).

הדמות השלישית המופיעה בנביאים היא של שאול המלך המתחפש בבואו אל בעלת האוב. שאול, החושש מהמלחמה עם פלישתים, רוצה לשמוע את דבריו של שמואל הנביא ולכן הוא מתחפש כי הוא עצמו אסר על פעילות בעלי האוב (שמואל א' כ"ח, ו'-י"א).

הדמות הרביעית היא האישה החכמה מתקוע. יואב, מבקש את עזרת האישה כדי לשכנע את דוד שיסכים שאבשלום בנו יחזור מגשור, לשם ברח בעקבות רצח אמנון (שמואל ב' י"ד, א'- כ"א).

הדמות החמישית אחד מבני הנביאים מתחפש לאדם מוכה. הוא מבקר את אחאב על-כך ששחרר את בן-הדד (מלכים א' כ', כ"ו - מ"ג).

דמויות נוספות המתחפשות - אחאב ויהושפט מתחפשים, אחאב מלך ישראל חושש מהמלחמה עם ארם ולכן מבקש מיהושפט מלך יהודה להתחפש (מלכים א' כ"ב, כ"ט- ל"ד).

בנוסף לכך נראה גם דוגמאות במקרא של העמדת פנים שהיא סוג של תחפושת. הדמות אינה מסתירה את זהותה אבל היא מעמידה פנים.

הדמות הראשונה המופיעה במקרא היא של קין. לאחר שרצח את הבל אחיו, עושה עצמו קין כאילו אינו יודע על הירצחו של אחיו, וזאת לאחר שהקב"ה פונה אליו ושואלו: "אי הבל אחיך"(בראשית ד', י'). הדמויות הבאות אברהם ויצחק המציגים את נשותיהם כאחיותיהם. אברהם ויצחק החוששים לחייהם מציגים את נשותיהם (שרה ורבקה) כאילו האישה היא האחות של האיש (בראשית י"ב, י'- כ', כ', א'- י"ח, כ"ו, ו' - י"א).

מי לא מכיר את הסיפור של יוסף ואחיו במצרים. יוסף, המשנה למלך מצרים, מזהה את אחיו היורדים מצרימה לשבור אוכל, אך הוא אינו מזהה את עצמו בפניהם (בראשית מ"ב, ו' - י"ח). שתי דוגמאות נוספות של העמדת פנים מוצאים אנו אצל דוד המלך. במקרה הראשון, הוא משים את עצמו כמשוגע, עבדי אכיש מזהים את דוד והוא כדי להינצל משים עצמו כמשוגע (שמואל א' כ"א, י"א - ט"ז).

מקרה שני, בו דוד המלך מזמין את אוריה החיתי לאחר שנודע לו שבת שבע בהריון ממנו, הוא מזמין את אוריה כאילו לברר את מצב המלחמה כנגד בני עמון (שמואל ב' י"א, ו' - י"ג).

עתה, לאור כל הדוגמאות שהבאנו מהתורה והנביאים, נבין מהי א"כ מטרת ההתחפשות בפורים? לפי ה"שפת אמת" על התורה והמועדים, התחפושת מלמדת את הרעיון שהפנימיות של האדם יכולה להשתנות בעקבות מעשים חיצוניים, ולפי ה"בני יששכר" על החודשים והמועדים, התחפושת באה לרמז על כך שההתנהגות המתבוללת של היהודים בתקופת המלך אחשוורוש הייתה רק כלפי חוץ ולא כלפי פנים.