ההפסד השלישי של הנאשם נתניהו

בפריימריז על הנהגת הליכוד אמרו יריבי נתניהו כי מעבר לכל דבר אחר (למשל: היותו נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים), הבעיה המרכזית בהנהגתו של נתניהו היא שהוא לא יוכל להקים ממשלה גם בפעם השלישית. ואכן, תוצאות הבחירות מראות בעליל כי הנאשם נתניהו הפסיד בפעם השלישית!.

נתניהו והליכוד מנסים להציג את ההפסד כנצחון בטענה הגזענית שהערבים לא נחשבים ושרק מי שהוא ציוני הוא "כשר" בעיניהם הגזענייות ויכול להיחשב לטובת מניין הרוב והמיעוט. אבל אם זה כל, הרי שהחרדים - ולמעשה גם מי שקורא לעצמו "ציונות דתית" הם לא ציוניים, כך שגם מהבחינה המתמטית הפשוטה ביותר, לליכוד (בהנחה שכל חברי הכנסת שלו ציוניים) 36 חברי כנסת ואילו מתנגדי נתניהו הציוניים מונים לפחות 47 חברי-כנסת (33 מכחול-לבן, 7 מהעבודה-גשר-מרצ ו-7 חייליו של ליברמן).

ההערה לגבי יהדות התורה, ש"ס וימינה דורשת הבהרה: עוד ב-1902 קבע הלובביצ'ר של אז כי הציונים נמצאים בסתירה מהותית לדת ולו מום הטעם הפשוט שהם, הציונים, סבורים שהאדם הוא הריבון והוא האחראי והכרעות על-דבר גורלו - ולכן הוא גם זה שמאגד כלאום ודורש ופועל למען הגדרה עצמית לאומית, בעוד שבדת, הריבון הוא לעולם חוץ-אנושי, מה שהם מתייחסים אליו כ"אלוהים". לכן גם, ההתנגדות החרדית לציונים הייתה בעניין של קיבוץ הגלויות. מבחינת החרדים מְזָרֵה ישראל הוא זה שיְקַבְּצֶנּוּ בעוד לעבור הציונים, מי שיקבץ את היהודים הוא התנועה הלאומית שלהם - הציונות. אשר למה שנקכרא "הציונות הדתית", גם כאן חסידיה - גם אלה שאינם משיחיים הקדשים אדמה על-פני האדם - רואים בהקמת המדינה, שימורה ופיתוחה מעשה אלוהי, ראשית הגאולה, כפי שמנהיגי הקבוצה קבעו. גם כאן יש לזכור כי היסטורית, "המזרחי "- אֽימָּה-הוֹרָתָה של המפד"ל ושל "ימינה" של היום הצטרפה לתנועה הציונית כבלוק טכני בלבד ובתנאי שמקובל על השתיים כי "המזרחי" איננה מקבלת את כל הנרטיב הלאומי שהיה עיקרה של הציונות.

כך שכל הטענות של הליכוד על חבירה של כוחות ציוניים שרק הם לגיטימים היא קישקוש גזעני חסר כל כסוי.

אז נתניהו והליכוד הפסידו. לעומת 58 (לכל היותר, שכן אולי יש עדיין כמה צדיקים בסגום הליכודית שסבורים כי לא צריכה להיות לגיטימציה לנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים) חברי כנסת שבגוש המוכן לסייע לנאשם נתניהו לברוח מאימת הדין, יש 62 חברי כנסת העומדים על דעתם שנאשם בשוחד לא יכול לכהן כראש ממשלה. רוב ברור למתנגדים לכהונתו של נאשם בשוחד.

אז מה עכשיו?

גנץ יכול להרכיב ממשלה. הוא צריך להכריז כי חברי הכנסת שנבחרו על-ידי כחמישית מאזרחי ישראל הם לא רק לגיטימיים, אלא רצויים - גם אם הוא לא מסכים עם חלק מעמדותיהם.

יש לזכור כי אפילו בלי שנציגיה יהיו בממשלה, הרי שהרשימה המשותפת, בגין גודלה והיותה המפלגה השלישית בגודלה בכנסת, זכאית לנציגות נרחבת למדי בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת הכספים, בוועדת הכלכלה ובוועדת הפנים - כנראה גם ראשות ועדה כזאת. אשר-על-כן כמי שמהווה גורם מרכזי בהחלפת השלטון ראוי שתהייה לה נציגות בממשלה.

צריך לשוב ולומר: פסילת הרשימה המשותפת היא לא רק גזענות צרופה. היא גם טעות קוספטואלית וטיפשות פוליטית. גם אם יש מקום לטענות קשות כלפי עמדות מסוימות שלה - או של חלק מחבריה - הדבר נכון גם ביחס לשאר המפלגות. את הגזענות מבית מדרשם של הנאשם נתניהו, מירי רגב או מיקי זוהר - או זו של יועז הנדל וצביקה האוזר - יש לגנות באותה מידה. כך גם יש לגנות את הגזענות - כלפי יוצאי רוסיה או אתיופיה - שאותה מפגינים נציגי החרדים, או את הגזענות שמגלים אנשי ימינה ביחס לפלשתינים. אבל אין לפסול איש מהם: לא את אנשי הליכוד או בעלי בריתם החרדים או אנשי ימינה, לא את החרדים ולא את הנדל והאוזר ואחרים מסוגם. ודאי שלא את נציגיהם של למעלה מחמישית מאזרחי ישראל.

מעבר לכך, הגיע הזמן שגנץ יְגָדֵל אישיות פוליטית וכישורים פוליטיים. אולי, לצורך זה, הוא צריך לייסד מערך עם מפלגת העבודה - וכך יהפוך את מפלגתו למפלגה הגדולה בכנסת. אולי יצליח ליישב את הסכסוך הנורא - כמעט סכסוך דמים - בין "ישראל ביתינו" והרשימה המשותפת. והעיקר: הגיע הזמן שגנץ יתחיל לדבר במשפטים קצרים, שיציע פתרונות פרקטיים לבעיות העצומות שאליהן הוביל נתניהו את ישראל - למן הפקקים וכשל התחבורה הציבורית, עבור דרך קריסת מערכת הבאירות, עבור דרך היחלשות התנופה המדעית והאוניברסיטאיות, עבור דרך הכשרת מורים והבראת מערכת החינוך והבאתה לתנופת הישיגים וכלה במה שאולי הוא הכי חשוב: העלאת הפריון במשק הישראלי והבאתו לכדי מיצוי טוב יותר.

וכמובן: שיפסיק לנסות להיות נתניהו ויתחיל להיות הוא עצמו.